רע"א 1540/18 מג"א מיחזור בינלאומי בע"מ נ. עו"ד אופיר יצחק - הנאמן

1.

בקשה למתן רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו מיום 13.2.2018 בהליך פש"ר 13025-09-16 (כב' השופטת נ' גרוסמן ), במסגרתה נדחתה בקשה לעיון חוזר בבקשת המבקשת.

2.

ברקע הבקשה הליכי כינוס ופשיטת רגל של המשיב 3 (להלן: החייב ), במסגרתם מונה לו מנהל מיוחד, הוא המשיב 1 (להלן: המנהל המיוחד ).

במסגרת זו פנה המנהל המיוחד ביום 14.1.2018 לבית המשפט בבקשה לאשר מכירת שני כלי צמ"ה שהוחזקו על-ידי החייב (להלן: הציוד ) למשיבה 2, תמורת הסך של 50,000 ₪. בבקשה נאמר כי עיריית אור יהודה (להלן: העירייה ) אוחזת בפסק דין נגד החייב לסילוק ידו ממקרקעין השייכים לה, וכי במקרקעין מצוי הציוד שעל החייב לפנותו מן המקרקעין על חשבונו. לאחר שהחייב לא פינה את הציוד במועד שנקבע לכך, פינתה העירייה את הציוד מן המקרקעין למגרש אחסנה, תוך שהיא נושאת בהוצאות הכרוכות בכך, וביקשה אישור מראש ההוצאה לפועל לממשו ולמכרו.

ביני לביני, ניתן צו כינוס נגד החייב, והוערך כי עלות פינויו ואחסנתו של הציוד גבוהה לאין שיעור משוויו. לפיכך, הסביר המנהל המיוחד כי פעל על מנת לאתר רוכשים לציוד, אף ללא פרסום כמקובל (לטענתו, לא הייתה הצדקה לפרסום שכן מדובר בעלות נוספת שתוטל על העירייה). זאת, על מנת לעצור את הצטברות עלויות האחסנה ולהשיב כספים לידי העירייה. לאחר קבלת שתי הצעות רכישה, ביקש המנהל המיוחד לאשר הסכם למכירת הציוד תמורת ההצעה הגבוהה ביותר העומדת על 50,000 ₪ (להלן: הצעת הרכש הראשונה ), סכום הגבוה בהרבה מהערכת השמאי בסך 22,000 ש"ח. בית משפט קמא נעתר לבקשה.

3.

לאור התנגדות החייב למכירה, ובהסכמת המנהל המיוחד והעירייה, החליט בית משפט קמא ביום 22.1.2018 להשהות את הליכי המכר בשבעה ימים לצורך הגשת הצעה לרכישת הציוד בסכום העולה על ההצעה שאושרה. לאחר מתן ארכה שהתבקשה על-ידי החייב עד ה-31.1.2018, הגישה ביום 28.1.2018 המבקשת – המגדירה עצמה כחברה העוסקת ברכישת כלים, ציוד כבד וצמ"ה שיצא מכלל שימוש לצורך שיפוץ ומכירה מחודשת או מחזור – הצעה לרכוש את הציוד תמורת סך של 70,000 ₪ (להלן: הצעת הרכש השנייה ). להצעה לא צורף שיק בנקאי כנדרש, וזה לא הוגש למנהל המיוחד אף לא בחלוף המועד המוארך.

כפי שעולה מתגובה שהגיש המנהל המיוחד בהליך הפש"ר ביום 11.2.2018, על אף שהסב את תשומת לב המבקשת לכך שעליה לצרף שיק בנקאי על מלוא סכום הצעת הרכש השנייה, הגישה המבקשת ביום 5.2.2018 שיקים בנקאיים על סך של 10% מהתמורה בלבד, וביקשה ארכה עד לתחילת חודש מרץ על מנת להכין את השיקים הבנקאיים על מלוא התמורה. המנהל המיוחד הסכים לארכה של יומיים, ומשלא הוגשו השיקים עד לתאריך זה ולא הוגשה בקשה כלשהי לבית משפט קמא, פנה המנהל המיוחד למשיבה 2 וביקש ממנה להעביר את מלוא התמורה לפי הצעת הרכש הראשונה – וזו עשתה כן.

בית משפט קמא קיבל את עמדתו של המנהל המיוחד ודחה את בקשת החייב לביטול הליכי המכירה בהחלטתו מיום 12.2.2018. בית המשפט הוסיף ודחה ביום 13.2.2018 את בקשתו של החייב והמבקשת לעיון חוזר, וקבע כי:

"אינני רואה מקום לשנות מהחלטתי לאחר שהחייב קבל את מלוא ההזדמנויות לרכוש את הכלים ולא עמד בהם, והזכויות בכלים כבר הוקנו לזוכה".

4.

בבקשה שלפניי, טענה המבקשת כי יש להיעתר לבקשתה שכן הציעה תמורה גבוהה יותר עבור הציוד, וטענה כי בית משפט קמא לא נתן את דעתו לכך שהמנהל המיוחד נוהג בניגוד אינטרסים ומעדיף למכור את הציוד במחיר נמוך מהצעתה. עוד טענה המבקשת כי הוטעתה על-ידי המנהל המיוחד בדבר הזמנים בהם ניתן להשלים את המכירה, וכי בית משפט קמא לא אפשר לה להתמודד עם דבר המכירה.

לבקשתה זו צירפה המבקשת בקשה דחופה למתן צו שימנע את "ניסור הכלים/ הציוד הכבד ופירוקו" עד למתן החלטה אחרת.

5.

אומר בקצרה כי דין הבקשה להידחות על הסף, אף ללא צורך בתגובה.

לאחר עיון בבקשה ובעמדות השונות שהוגשו בהליך הפש"ר, נראה כי למבקשת אין להלין אלא על עצמה. על אף שהובהרה לה שוב ושוב משמעות אי-עמידתה בתנאים ובמועדים שנקבעו להשלמת תנאי הרכישה, וכאשר אף ניתנה לה ארכה לפנים משורת הדין, המבקשת לא עמדה בתנאים אלה.

זאת ועוד. יש לתת את הדעת לכך שככל שנוקף הזמן עלויות אחסנת הציוד הולכות וגדלות, וגם על רקע זה מוצדקת החלטת בית משפט קמא שלא להמשיך ולעכב את הליכי מכירת הציוד.

משכך, מתייתרת אף הבקשה לעיכוב הביצוע.

6.

לאור האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תשובת המשיבים, ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.