רע"א 1544/17 אליק טל נ. קאמאו שיווק נעלים בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו במסגרת הפ"ב 44565-05-16 והפ"ב 4768-05-16 שניתן על ידי השופטת

י' שבח ביום 7.2.2016.

1.

במשך כשש שנים התנהל הליך בוררות בין הצדדים בפני השופט (בדימ') א' סטרשנוב (להלן:

הבורר ). הבקשה דנן עניינה בהחלטה הדוחה שתי בקשות - מזה ומזה - לביטול פסק הבוררות שניתן ביום 13.4.2016 (להלן:

פסק הבוררות ). הסכסוך בין הצדדים מקורו בשיתוף פעולה עסקי בין הצדדים, שעלה על שרטון.

2.

במסגרת הליכי הבוררות הגיעו הצדדים מספר פעמים לפתחו של בית המשפט, בין היתר (ומבלי למצות), במסגרת בקשה להעברת הבורר מתפקידו (שנדחתה); בקשה לאישור החלטת ביניים של הבורר (שנדחתה); ובמסגרת בקשה לבטל פסק בוררות חלקי שנתן הבורר (שהתקבלה באופן חלקי בלבד). כמו כן, בחודש יולי 2012 קצה נפשו של הבורר והוא התפטר מתפקידו, אולם בית המשפט חייב אותו לשוב ולדון בבוררות עד למתן פסק בוררות סופי. ההליך דנן הוא ההליך השישי שנוהל בקשר עם הבוררות בין הצדדים.

3.

בפסק הבוררות נדחה חלק הארי של תביעות הצדדים, והתקבלו חלק מהסעדים הכספיים שנתבעו על ידי המבקשים, וכן חלק מהסעדים הכספיים שתבעו המשיבים. על כן, כפי שציין בית המשפט, "שלא במפתיע" לא השלימו שני הצדדים עם פסק הבוררות והגישו עתירות לביטולו. טענתם המרכזית של המבקשים מופנית כלפי חיובם לשלם למשיבים סך של 250,000 ש"ח, ובעניין זה העלו המבקשים מספר עילות ביטול, והן: הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו; היעדר הנמקה; התעלמות הבורר מהנושאים המרכזיים בבוררות וכן קיומה של עילה שעל פיה היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד. כאמור, גם המשיבים הגישו בקשה לביטול פסק הבוררות, בעילות שונות.

4.

בית המשפט המחוזי דן בטענות הצדדים, ובראש ובראשונה בטענת היעדר ההנמקה, וקבע כך:

"לאורך הליך הבוררות שבו בעלי הדין וניסו, פעם אחר פעם, כל אחד בתורו, להעביר את הבורר מתפקידו, עד כי נפשו של הבורר קצה בהם. אילוצו של הבורר להשלים את מלאכתו, כמי שקפאו שד, השפיע מן הסתם על חזותו של פסק הבוררות אשר עשוי להראות לכאורה למתבונן מן הצד, נוכח ההנמקות הלקוניות משהו, ככזה שנכתב כדי לצאת לידי חובה. אלא שבורר יוצא ידי חובת ההנמקה בהינתן 'שלד הנמקה כללי', ואין צורך בהנמקה פרטנית לכל פרט ולכל רכיב בפסק הבורר".

עוד ציין בית המשפט המחוזי כי לא מעט נושאים כבר זכו להתייחסות הבורר בעבר במסגרת פסק הבוררות החלקי, באופן שייתר את הצורך לחזור ולהידרש להם. התרשמותו של בית המשפט המחוזי הייתה "שלא נעלמו מעיני הבורר הנושאים העיקריים שעמדו לפניו להכרעה. הבורר כבר שומע את בעלי הדין וטרוניותיהם ההדדיות מזה שנים, מכיר אותן לפני ולפנים, ואין חשש כי נשתכחו ממנו טענות הצדדים או מי מהן, מה גם שהתייחסותו לטענות אלו הינה מעבר לתמצית המינימאלית הנדרשת, גם אם לא מצא לנכון להתייחס לכל עדות ועדות עליה נסמכת מסקנתו". עוד התרשם בית המשפט, כי טענת היעדר ההנמקה היא רק כסות לכך שתוצאתו של פסק הבוררות לא נשאה חן בעיני הצדדים. כך גם יתר טענותיהם של הצדדים, שמאחוריהן מסתתרת למעשה טענה בדבר טעות שנפלה בפסק לצד השגות בעלות אופי ערעורי, כך לשיטתו של בית המשפט קמא. לבסוף, ציין בית המשפט שאין עילת ביטול אמיתית ומרבית הקביעות החשבונאיות של הבורר נסמכות על חוות דעת המומחה מטעמו, רואה חשבון בהכשרתו, שהצדדים התחייבו מראש לקבל את קביעותיו העובדתיות והחשבונאיות. לדברי בית המשפט, ביטול פסק הבוררות הוא תוצאה שהדעת אינה סובלת אשר תוריד לטמיון את העמל וההוצאות הכספיות העצומות שהושקעו הן על ידי בעלי הדין והן על ידי הבורר במהלך שש שנות התדיינות.

5.

אשר לבקשת רשות הערעור שלפנַי; ראשית אעיר כי היא נוסחה בחוסר בהירות וקשה עד מאוד היה לחלץ ממנה את לוז טענותיהם של המבקשים. על אף האמור, עולה מהבקשה כי טענתם המרכזית של המבקשים היא שהבורר התעלם מטענה מרכזית בבוררות, שעניינה חיובם של המבקשים לשלם למשיבים סך של 250,000 ש"ח, על אף שלטענת המבקשים חוב זה שולם זה מכבר. טענה נוספת של המבקשים היא כי הבורר התעלם לחלוטין מכך שהמשיבים "גרפו לחשבון 477,000 ₪ השייכים לחברת דאדא ולכן מחציתם שייכים למבקשים". כמו כן, טוענים המבקשים כי פסק הבוררות אינו מנומק ברכיבים המרכזיים שלו.

יצוין, כי בד בבד עם בקשת רשות הערעור הוגשה אף בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, שעניינה עיכוב חילוט הפקדונות שהופקדו בקופת בית המשפט בסך של 176,000 ש"ח.

בתגובה לבקשה זו טוענים המשיבים כי הלכה למעשה בקשת רשות הערעור מופנית נגד פסק הבורר וכי סיכוייה של בקשת רשות הערעור קלושים. עוד טוענים המשיבים כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם. המשיבים מדגישים כי לאחר הליך בוררות ארוך ביותר בן כשש שנים, דחה הבורר את טענות המבקשים, ועיקרון סופיות הדיון מחייב את דחיית הבקשה.

6.

כידוע, רשות ערעור בהחלטות הנוגעות לאישור ולביטול פסקי בוררות ניתנת במקרים חריגים בלבד המעוררים שאלה עקרונית משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית המשפט משיקולי צדק או מניעת עיוות דין [ רע"א 3505/00 רם חברה לעבודות הנדסיות נ' אחים שורק בע"מ , פסקה 3(ג) (11.7.2000); רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז(6) 605, 615 (2003); רע"א 4968/11 א.ת.ר שיווק מזון בע"מ נ' י. אריה שיווק בע"מ , פסקה 12 (31.7.2011)]. המקרה דנן אינו מעורר כל שאלה עקרונית כאמור ואף אינו מצריך התערבות משיקולי צדק או עיוות דין.

7.

אף אני, כמו בית המשפט המחוזי, התרשמתי כי למעשה כל טענותיהם של המבקשים נועדו לשכנע כי הבורר שגה כשחייב את המבקשים לשלם למשיבים את הסכומים שפסק, אם כי הן נעטפו בעטיפה של עילות ביטול. בקשת רשות הערעור עמוסה ציטוטים מחקירות הצדדים ומכתבי הטענות בבוררות. ברי, כי בית המשפט הדן בבקשה לביטול פסק בורר אינו יכול להכריע בטענות העובדתיות של הצדדים ואף לא ראוי שיעשה כן. העילות לביטול פסק בוררות אינן ערעוריות באופיין, אלא נועדו לשם פיקוח על אופן ניהול הבוררות [רע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד האוצר , פסקה 46 לחוות דעתי

(4.3.2010)] . כאמור, משעה שהטענות בפי המבקשים הן ערעוריות באופיין, אין מקום להתערב בפסק הבוררות, כפי שאף קבע בית המשפט קמא.

8.

נוכח כל האמור, בקשת רשות הערעור נדחית, ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע. במקרה דנן התבקשה תגובה לבקשה לעיכוב ביצוע בלבד. על כן, יישאו המבקשים בהוצאות המשיבים בסך של 3,000 ש"ח בלבד.