רע"א 1547/12 אליהו זלק נ. א' פוגל א' שהם אדריכלים ומתכנני ערים בע"מ

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט

א' יעקב ) מיום 25.1.2012. בהחלטה נקבע כי תובענה שנפתחה כהמרצת פתיחה תועבר למסלול של תביעה רגילה.

2.

בין המבקשים למשיבים נכרת הסכם ביום 29.12.2002 שעניינו שינוי ייעודה של קרקע שהייתה בבעלותם של המבקשים. מערכת היחסים בין הצדדים עלתה על שרטון, ועל פי הנטען, ההסכם הופר על ידי המשיבים. המבקשים שלחו למשיבים ביום 8.11.2007 הודעה על ביטול ההסכם. המבקשים פנו ביום 6.12.2010 לבית המשפט המחוזי מרכז בתובענה על דרך המרצת פתיחה. הסעד המבוקש היה הצהרה על ביטולו של ההסכם. בהליך התקיימו מספר דיונים מקדמיים. לאחר קיומם של דיונים אלה הגישו המבקשים לבית משפט קמא ביום 19.7.2011 בקשה להיתר לפיצול סעדים. בבקשתם ציינו המבקשים, כי ההיתר נחוץ כדי שלא תחסם דרכם אם יבקשו בעתיד לתבוע סעדים נוספים, בהם גם פיצוי כספי על נזקיהם. ביום 25.9.2011 הוגשה תגובת המשיבים לבקשה, בה הביעו התנגדותם להיתר לפיצול סעדים. ביום 4.12.2011, לאחר שלא צלחו ניסיונות לפתור את הסכסוך בדרכים חלופיות, הגישו המשיבים בקשה להעברת התובענה למסלול של תביעה רגילה. נוכח בקשה זו והעובדה שהמבקשים ביקשו היתר לפיצול סעדים, החליט בית המשפט ביום 25.1.2012 על העברת התובענה למסלול של תביעה רגילה, בה יוכלו המבקשים לתבוע את מלוא הסעדים נגד המשיבים. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. הסוגיה של דרך ניהול ההליך, האם תביעה רגילה או המרצת פתיחה, נתונה לשיקול דעת רחב של הערכאה הדיונית. ממילא גדר ההתערבות של ערכאת הערעור הוא מצומצם. כבר מטעם זה ניתן לדחות את בקשת רשות הערעור. זאת, שכן הטעמים המועלים על ידי המבקשים אינם מצדיקים חריגה מן הכלל באשר להתערבות של ערכאת הערעור. מכל מקום, גם לגופם של דברים אין מקום להפוך את החלטתה של הערכאה הדיונית. המבקשים פנו לבית המשפט המחוזי בהמרצת פתיחה בבקשה לסעד הצהרתי. על הערכאה הדיונית לשקול האם ליתן למבקש סעד הצהרתי כאשר באפשרותו לתבוע סעד ממשי תחת הסעד ההצהרתי, וכן האם מתן הסעד ההצהרתי לא ימנע התדיינות כפולה (ראו: ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ברנר , פ"ד לב(1) 85 (1977); ע"א 3182/02 אשד (1980) מהנדסים ויועצים תעשייה ניהול ומכון בע"מ נ' המגן חברה לביטוח בע"מ , פיסקה 7 לפסק דינו של השופט א' ריבלין (לא פורסם, 25.12.2003)). במקרה דנא הגישו המבקשים בקשה להיתר לפיצול סעדים, על מנת שיוכלו בעתיד לתבוע סעדים נוספים, אם ירצו בכך. בנסיבות אלה, צדק בית משפט קמא כאשר הורה על העברת הדיון בהליך למסלול של תביעה רגילה. זאת, נוכח העובדה שניהול ההליך לסעד הצהרתי ולאחריו הליכים נוספים בהם יתבקשו סעדים אחרים יביא לכפל התדיינות. למעלה מן הצורך ומבלי להביע עמדתי בעניין, אציין, כי קיימות דעות שונות בשאלה האם יש צורך בהיתר לפיצול סעדים במקרה בו ניתן סעד הצהרתי ולאחר מכן מבוקש סעד אופרטיבי (השוו בין ע"א 10474/03 הכהן נ' מלונות הים התיכון בע"מ (לא פורסם, 24.11.2005) לבין ע"א 734/83 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' דוידוביץ , פ"ד לח(1) 613 (1984)). כלומר, ייתכן שהמבקשים היו יכולים להמשיך לנהל תביעתם במסגרת המרצת פתיחה ולאחר מכן לתבוע פיצויים על נזקיהם בתביעה נפרדת, ללא צורך בהיתר לפיצול סעדים. בכל מקרה, עתה ברור כי המבקשים יבקשו לתבוע בעתיד סעדים נוספים, אם תתקבל עתירתם לסעד הצהרתי. המבקשים טוענים אומנם, כי נזקיהם טרם נתגבשו, אלא שמדובר בטענה כללית וסתמית. אף הטענה כי ההצהרה דרושה להם בהקדם לעניין חוב המגיע לרשויות מיסוי מקרקעין, אינה מצדיקה לאפשר בשלב זה אך תובענה לסעד הצהרתי.

4.

אשר על כן הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בשכר טרחה בסך 20,000 ש"ח.