רע"א 1548/19 יגאל כהן נ. עו"ד דרור יהודאי

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת איריס לושי-עבודי ) בפש"ר 1079-07 מיום 29.1.2019, בגדרה קבע בית המשפט כי ההליך המתאים לבירור טענותיהם של המבקשים ביחס לסכום שבמחלוקת בינם לבין המשיב 1 הוא מחוץ להליך פשיטת הרגל. במקביל, הורה בית המשפט קמא על הותרת הסכום שבמחלוקת בחשבון נאמנות בפיקוח בא-כוח המבקשים והמשיב 1 עד להגשת תובענה מתאימה.

1.

המבקשים הם שלושה נושים של חייב בהליך פשיטת רגל, אשר נפתח ביום 21.1.2007 (פש"ר 1079-07. להלן: "הליך פשיטת הרגל" ). המשיב 1, עו"ד דרור יהודאי, משמש כנאמן בהליך פשיטת הרגל (החלטה מיום 12.11.2017), וכן עובר להליך פשיטת הרגל העניק שירותים משפטיים למבקשים (להלן: "הנאמן " או " המשיב 1" ). לחייב ניתן הפטר מוחלט, לנושים חולק דיבידנד ביניים בסך 1,410,000 ש"ח (להלן: "דיבידנד הביניים" ) וכן נפסקו שכר טרחה והוצאות לטובת הנאמן. בהמשך, אף אושרה חלוקת דיבידנדים נוספת לנושים בסך 650,000 ש"ח, וכיום הליך פשיטת הרגל נמצא בסיומו.

2.

ענייננו בבקשה למתן הוראות שהגישו המבקשים לצורך השבת כספים בסך 863,460 ₪, אשר הנאמן נטל לטענתם באופן חד צדדי מחלקם בדיבידנד הביניים שחולק (להלן: "בקשה מספר 60" ). במסגרת הבקשה טענו המבקשים כי הנאמן נטל את הכספים שלא כדין, ובניגוד לחובות הנאמנות המוטלות עליו, וכן ייחסו לו התנהגות שאינה הולמת עורך דין, רשלנות והטעייה, חוסר תום לב ועשיית עושר שלא במשפט. הנאמן מנגד טוען כי ביום 28.4.2008 נחתם בינו לבין המבקשים הסכם המקנה לו את הכוח לקזז חובות של המבקשים לתשלום שכר טרחתו והוצאתיו מהכספים הראשונים שיתקבלו מהחייב בהליך פשיטת הרגל (להלן: "הסכם הקיזוז" ). המשיב 2, הכונס הרשמי, סובר כי הנאמן לא היה רשאי לבצע את הקיזוז, ואולם הביע את העמדה לפיה יש לדון בסכסוך בין הצדדים בהליך נפרד ובערכאה נפרדת.

3.

בהחלטה מושא הבקשה, אשר ניתנה ב- 29.1.2019, הגדיר בית המשפט קמא את המחלוקת בין הצדדים באופן הבא: "שאלה אם עו"ד דרור יהודאי, המשמש כנאמן בתיק פשיטת-הרגל שבפניי [...] , רשאי לקזז כספים מחלקם של המבקשים בדיבידנד המגיע להם בתיק פשיטת-הרגל. זאת, בגין כספים המגיעים לו, לטענתו, כשכר-טרחה מהמבקשים בגין שירותים שהעניק להם עובר להליך פשיטת-הרגל, ואשר אינם נוגעים להליך פשיטת-הרגל" (פסקה1 להחלטה. להלן: "המחלוקת בין הצדדים ").

4.

ואולם, כפי שיוברר להלן, הגדרת המחלוקת בין הצדדים שלעיל אינה משקפת את מהותה של ההחלטה מושא הבקשה, ויש לקרוא אותה יחד עם השתלשלות העניינים שתפורט להלן:

א.

לאחר הגשת בקשה מספר 60, קבע בית המשפט קמא ביום 26.12.2017 כי אין מקום להכריע בבקשה במסגרת ההליך הנוכחי, הואיל והמחלוקת בין הצדדים נוגעת לתקופה שקדמה להליך פשיטת הרגל. עוד ציין כי הטענות בדבר קיזוז צריכות להתברר בערכאה האזרחית המוסמכת לדון בסכסוך בין המבקשים לבין המשיב 1, ועל כן אין מקום להידרש אליהן במסגרת הליך חדלות הפירעון.

ב.

ביום 1.1.2018 בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי הכספים נשוא המחלוקת יועברו לחשבון נאמנות נפרד בפיקוח הנאמן ובא-כוח המבקשים. כן הבהיר בשנית כי עיקר הטענות שהועלו בבקשה מספר 60 אינן קשורות להליך פשיטת הרגל, וכי הן יוכרעו בהליך נפרד שיגישו המבקשים נגד המשיב 1, וכי אין בהעברת הכספים כדי להודות או לוותר על טענה או זכות כלשהי השמורה לצדדים.

ג.

ביום 21.1.2018 הגישו המבקשים בקשה להורות לנאמן להעביר את מלוא הכספים שבמחלוקת לחשבון הנאמנות, וביום 22.1.2018 קיבל בית המשפט קמא את הבקשה. יצוין כי ביום 7.2.2018 חזר בית המשפט על קביעה זו בעקבות בקשה נוספת שהגישו המבקשים בעניין זה ביום 26.1.2018. ואולם, ביום 13.2.2018 השהה בית המשפט קמא את החלטתו האחרונה בדבר הפקדת מלוא הסכום שבמחלוקת עד לדיון שנקבע במעמד הצדדים.

ד.

בין לבין הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור במסגרת רע"א 478/18 על מספר החלטות של בית המשפט קמא (מהימים 15.12.2017, 26.12.2017, 1.1.2018 ו-4.1.2018), כאשר טענותיהם העיקריות הצביעו על חוסר בהירות ההחלטות האמורות. ביום 15.2.2018 קיבל בית משפט זה את הבקשה במובן זה שהדיון הוחזר לבית המשפט קמא כדי שישוב ויכריע במחלוקת בין הצדדים בצורה בהירה.

ה.

ביום 26.4.2018, בסופו של דיון שנערך במעמד הצדדים, ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה מלוא הכספים (בסך כ-860,000) יופקדו בחשבון הנאמנות, ובמקביל הצדדים יפנו להליך גישור לפני כב' השופט (בדימוס) עדי זרנקין . הגישור לא צלח, וביום 11.6.2018 חזר בית המשפט קמא על קביעתו כי על הצדדים לפנות לבירור המחלוקת ביניהם במסגרת הליך אזרחי מתאים, וכי הכספים יוותרו בחשבון הנאמנות. חרף זאת, קבע בית המשפט קמא ביום 7.7.2018 כי הצדדים יגישו סיכומים בשאלה האם רשאי הנאמן לקזז את שכר הטרחה המגיע לו לטענתו מחלקם של המבקשים בדיבידנד הביניים.

5.

ביום 29.1.2019, לאחר הגשת הסיכומים, חזר בית המשפט קמא על קביעתו כי עניינה של המחלוקת בין הצדדים בסכסוך חיצוני להליך פשיטת הרגל (שהטיפול בו למעשה הסתיים), ולפיכך אינה רלוונטית אליו, ומכאן שיש לדון בה במסגרת הליך נפרד ולפני הערכאה המתאימה. כן הדגיש בית המשפט קמא כי איננו מכריע במחלוקת בין הצדדים ואיננו קובע כל עמדה "ביחס לעצם חוב שכר-הטרחה לו טוען [הנאמן] , לזכות הקיזוז הנטענת על ידיו וכיו"ב, והדברים ייקבעו על ידי הערכאה המתאימה" (פסקה 25 להחלטה). לבסוף, נקבע כי הכספים יוותרו בחשבון הנאמנות עד להגשת תובענה מתאימה על ידי המבקשים, והערכאה אליה תוגש התובענה תורה מה ייעשה בחשבון הנאמנות במהלך ניהול התובענה. ככל שלא תוגש התובענה עד למועד שנקבע, ישוחררו הכספים לידי הנאמן. מכאן, בקשת רשות הערעור שלפניי.

6.

במסגרת הבקשה חוזרים המבקשים על טענותיהם בבקשה מספר 60 המופנות נגד התנהלות הנאמן ואי החוקיות בדבר נטילת הכספים בדרך של קיזוז, וכן נגד תוקפו של הסכם הקיזוז (ראו, בפרט, גם סעיפים 49-36 לבקשת רשות הערעור).

7.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. החלטת בית המשפט קמא מיום 29.1.2019 מסכמת למעשה מספר החלטות קודמות שניתנו בשנה החולפת, ועניינן בשתי קביעות מרכזיות: הראשונה , אי השבת הכספים לידי המבקשים, והעברתם לחשבון נאמנות נפרד (להלן: "הקביעה הראשונה" ); השנייה , קביעה כי האכסניה הדיונית הנכונה לבירור המחלוקת בין הצדדים הינה בהליך אזרחי נפרד ולא במסגרת הליך פשיטת הרגל (להלן: "הקביעה השנייה" ).

המבקשים אינם תוקפים חזיתית קביעות אלה במסגרת הבקשה דנן – ומטעמים טובים: המבקשים לא ערערו על הקביעה הראשונה בשום שלב, ואף הגישו מספר בקשות לבית המשפט קמא לצורך יישומה על ידי הנאמן (ראו פסקה 4(ג) לעיל); אשר לקביעה השנייה, המבקשים הביעו נכונות להגיש תובענה נפרדת (ראו החלטת בית המשפט קמא מיום 1.1.2018) ובית המשפט קמא אף נתן להם מספר ארכות לצורך הגשת התובענה האמורה.

8.

במצב דברים זה, לא היה מקום להגיש את בקשת רשות הערעור דנן, הואיל והיא מעלה טענות שהוחלט כי ידונו בהליך נפרד, ואשר לא הוכרעו על ידי בית המשפט של חדלות פירעון. ויובהר, אמירות בית המשפט של פשיטת רגל ביחס לסוגיות שנותרו להכרעה בהליך הנפרד (כגון התייחסותו לתוקף הסכם הקיזוז ולהתנהלות הנאמן) נאמרו למעלה מהדרוש, ובאופן לכאורי בלבד, ועל כן אין בהן כדי לטעת מסמרות במחלוקות שבין הצדדים (וראו גם הבהרת בית המשפט קמא המצוטטת בפסקה 5 לעיל). ממילא לא נחסמה בפני הצדדים הדרך להעלות את מכלול טיעוניהם במסגרת ההליך הנפרד, ומכלול טענות הצדדים לגופה של המחלוקת שמורות להם.

9.

סוגיה אחרת שהועלתה במסגרת החלטת בית המשפט קמא נוגעת לשאלה האם מותר לנאמן לעשות שימוש במידע שהגיע אליו אגב תפקידו כנאמן לטובתו (פסקה 21 להחלטה). ואולם, בצדק קבע בית המשפט קמא כי במקרה דנן אין צורך לדון בסוגיה זו, וזאת בשים לב לכך שהנאמן הגיש את ההליך לפשיטת הרגל מטעם המבקשים, מונה לתפקידו כנאמן על ידם, וכן לכך שהמבקשים הם למעשה שלושת הנושים היחידים בהליך פשיטת הרגל.

10.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית. ככל שהמבקשים יגישו תובענה אזרחית בעניין הזכאות לכספים לערכאה האזרחית המתאימה עד ליום 30.4.2019 יוותרו הכספים בחשבון הנאמנות עד להכרעה בתובענה האמורה, או עד לקבלת החלטה אחרת על ידי בית המשפט של פשיטת רגל, לפי המוקדם. ככל שלא תוגש תובענה כאמור עד למועד הנקוב לעיל, ישוחררו הכספים לנאמן.

11.

משלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.