רע"א 1567/06 אריה ארמון נ. יוסף ליאון,עו"ד

1.זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטים י' גרוס, א' קובו, מ' רובינשטיין), שדן בערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת ד' בלטמן-קדראי), אשר הורה על פירוק השיתוף בנכס מקרקעין משותף למבקשים ולמשיב.

2.העובדות הצריכות לעניין הינן כלהלן: המבקשים והמשיב הינם שותפים במקרקעין הידועים כחלקה 92 בגוש 8248 בנתניה (להלן: הנכס ). המשיב הגיש תביעה לפירוק השיתוף במקרקעין נגד המבקשים. התביעה התקבלה ובית המשפט הורה על פירוק השיתוף בדרך של מכירה באמצעות כונס נכסים.

המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו. בפסק דינו ציין בית המשפט המחוזי כי הדיון בפניו מתקיים כחמש שנים לאחר שניתן פסק דינו של בית משפט השלום וכי הצדדים הודיעו כי הדיון בערעור לגופו התייתר, היות שהמשיב מכר את חלקו בנכס ולכן אינו עומד עוד היום על המכירה. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי לאחר שקילת הנסיבות כולן, ובהתחשב בכך שהערעור התייתר ושהמשיב חויב כבר בהוצאות בהליך אחר שהתנהל בבית המשפט המחוזי בעניין זה, אין הוא מוצא לחייב את המשיב בהוצאות נוספות.

3.המבקשים מלינים על כי בית המשפט המחוזי לא פסק להם הוצאות ושכר טרחה על אף שקיבל את ערעורם וכן על כך שלא דן בשאלה המרכזית שלטעמם טעונה היתה הכרעה – האם בנסיבות המקרה היה מקום להורות על פירוק שיתוף במקרקעין שבבעלות משותפת, ואם כן, האם היה על הפירוק להיעשות בדרך של חלוקה בעין או בדרך של מכירה. המבקשים מוסיפים וטוענים, כי מכירת חלקו של המשיב נעשתה בניגוד לפסק דינו של בית משפט השלום ולהחלטה קודמת שנתן.

4.דין הבקשה להידחות.

כעולה בבירור מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, כמו גם מפרוטוקול הדיון בפני בית המשפט המחוזי, התייתר הדיון בערעור לאחר שהמשיב מכר את חלקו בנכס והצדדים אינם חלוקים ביניהם בנקודה זו. במצב דברים זה, ברי כי אין כל שאלה משפטית המתעוררת שעל בית המשפט להכריע בה, לא כל שכן שאלה משפטית בעלת חשיבות המצדיקה דיון בפני ערכאת ערעור שניה. בנוסף, כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בפסיקת ההוצאות על ידי הערכאה שקדמה לה וממילא אין העובדה שלא נפסקו למבקשים הוצאות מצדיקה דיון בפני בית משפט זה (ראו גם: יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, בעריכת ד"ר ש' לוין) בע' 544 וההפניות שם).

בקשה מעין זו שבפניי מוטב היה לה שלא תוגש, שכן ברי כי אינה נכנסת בגדרן של אמות המידה שהותוו בהלכה הפסוקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123) ואין בה אלא משום הכבדה נוספת ומיותרת על בית המשפט, שלא לצורך. אך כפסע היה בין המבקשים לבין חיוב בהוצאות, וראוי כי צדדים ישוו שיקול זה לנגד עיניהם בטרם יאוצו להגיש בקשת רשות ערעור שאין לה על מה שתסמוך.

מכל מקום, הבקשה נדחית.