פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"פ
1568/99
בפני:
כבוד
המשנה לנשיא ש' לוין
המ
בקש: רונן
גלעד
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
בקשת
רשות ערעור על פסק דין בית המשפט
המחוזי
בע"פ 845/97 מיום 1.3.99 שניתן
על
ידי כבוד השופטים: ברלינר, בייזר,
המר
בשם
המבקש: עו"ד דוד יפתח
בשם
המשיבה: עו"ד אמי פלמור
החלטה
1.בית המשפט המחוזי פסק שאין לנאשם (הוא המבקש שלפני) פתחון פה להשיג בערעור על זיכויו בבית משפט השלום מחמת הספק. מכאן בקשת הרשות לערער שלפני.
פרקליט המבקש אינו מתעלם מהלכות בית משפט זה בעבר לסתור; ראה, למשל, ע"פ 43/77 (לא פורסם) ורע"פ 89/89 (לא פורסם) והערות השופטים בבג"ץ 188/96 ורע"פ 8226/96 (טרם פורסם), אך טענתו היא שחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (להלן - חוק היסוד) שינה את המצב.
2.סבור אני שדין הבקשה להידחות, שאין היא מעלה שאלה הראויה לדיון חוזר בבית המשפט העליון. הפסיקה האמורה, שעל שינויה עותר המבקש אינה מיוחדת לערעור פלילי. כך גם נפסק לענין ערעור אזרחי, שאין בעל-דין שזכה בדין רשאי להשיג על מימצא שלרעתו בפסק-הדין: ע"א 140/56 פ"ד י"א 1242; הטעם לדבר הוא שנימוקי פסק הדין בענין פלילי (זיכוי מחמת הספק) או בענין אזרחי (מימצא שלרעתו בעל דין שזכה) חסרים הם כל תוצאה משפטית אופרטיבית לגבי הנאשם או פסק-הדין; לענייננו אין כל הבדל משפטי בין זיכוי לזיכוי שיש בו כדי לקפח את הנאשם. משמעותו של זיכוי מחמת הספק זהה למשמעותו של זיכוי מוחלט, כשהתוצאה המשפטית היא שאין לזקוף לחובתו של הנאשם את ביצוע העבירה שממנה הוא זוכה. אכן לו צדק פרקליט המבקש בטענתו לא היה ניתן למנוע בעד המדינה מלערער על פסק-הדין של זיכוי מוחלט מן הטעם שהיה מקום לזכות את הנאשם מחמת הספק. ענין זה הנוגע להיקף פרישתה של זכות הערעור אין לו ולא כלום עם חוק היסוד.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י' בסיון תשנ"ט (25.5.99).
המשנה
לנשיא
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99015680.
B04
/שב