רע"א 1569/01 נוף הכנרת פיתוח ובינוי בע"מ נ. מינהל מקרקעי ישראל

1.המבקשת והמשיב הגישו תביעות הדדיות בבית המשפט המחוזי בנצרת שענינן מחלוקת שהתגלעה ביניהם בדבר שיעורם של תשלומי איזון שעל המבקשת לשלם למשיב בעקבות פירוק שיתוף במקרקעין. בין בעלי הדין נעשה הסכם פשרה (להלן - "הסכם הפשרה") וביום 15.7.99 ניתן לו תוקף של פסק דין. בהסכם הפשרה נקבע כי "השמאי הממשלתי מר משה יצחקי יקבע את גובה תשלומי האיזון" וכי "החלטת השמאי הממשלתי וקביעתו תהא סופית, מחייבת ללא כל זכות ערעור". בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד סגן הנשיא א' אסא), בהחלטה מיום 2.1.00, קבע כי המועד הקובע לצורך עריכת השומה הוא 1.1.90. לטענת המבקשת, אחרי שניתן להסכם הפשרה תוקף של פסק דין ואחרי שנקבע המועד הקובע לצורך עריכת השומה, כאמור לעיל, פנה המשיב, בלי שהמבקשת ידעה על כך, למשרד השמאי הממשלתי בבקשה לקבל "שומה מוקדמת" לגבי שווי המקרקעין נשוא המחלוקת. השומה הוצאה על ידי שמאי מקרקעין ממשרד השמאי הממשלתי, דב שיוביץ, (להלן - "השומה הנוספת") וזאת למרות שבהסכם הפשרה נקבע כי משה יצחקי, השמאי הממשלתי הראשי (להלן - "יצחקי"), בעצמו הוא שיכריע במחלוקת בין בעלי הדין ויקבע את גובה תשלומי האיזון. המבקשת טענה כי קיים "חשש כבד" שיצחקי לא יוכל "לתת החלטה חסרת פניות, שעה שמשרדו שלו כבר נתן החלטה קודמת באותו נושא ממש". לפיכך ביקשה המבקשת מבית המשפט המחוזי "לבטל את מינויו" של יצחקי.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ז' הווארי), בהחלטתו מיום 7.1.01, דחה את הבקשה וקבע כי אין "לפסול" את יצחקי. בית המשפט הוסיף כי "יש סבירות גבוהה ביותר, שמר יצחקי לא ידע כלל וכלל על קיום השומה של מר שיוביץ" אך "על מנת להפיס את דעתה של המבקשת" הורה ליצחקי להתעלם משומה זאת. המבקשת ביקשה להרשות לה לערער על ההחלטה.

2.בבקשתה חוזרת המבקשת על הטענות שטענה לפני בית המשפט המחוזי. על כך מוסיפה היא כי המשיב לא טרח להשיב על הבקשה שהגישה לבית המשפט המחוזי ולא הסביר מדוע פנה למשרד השמאי הממשלתי בבקשה לקבל "שומה מוקדמת", תוך "סטייה" מהסכם הפשרה. לדעתה מעיד הדבר על מניעיו הפסולים ועל חוסר תום ליבו. המבקשת טוענת כי כאשר ב"מומחה" שהוסכם כי קביעתו תהיה "סופית, מחייבת ללא כל זכות ערעור" עסקינן ראוי היה להקפיד הקפדה יתרה ולהבטיח שאין אבק חשש להשפעה כלשהי מצד מי מבעלי הדין עליו.

3.דין הבקשה להידחות.

אין חולק כי לא יצחקי הוא שיזם את עריכתה של השומה הנוספת. גם לא נטען בבית המשפט המחוזי, אף לא בבקשה שלפני כי השומה הנוספת הגיעה לידיו של יצחקי. בית המשפט המחוזי אף הורה לו - אף על פי שסבר שלא ידע על קיומה של השומה הנוספת ורק "על מנת להפיס את דעתה של המבקשת" - להתעלם ממנה. במצב דברים זה אין בעצם ההוצאה של השומה הנוספת כדי להטיל ספק ביכולתו של יצחקי לקבל החלטה חסרת פניות. יתר על כן, בהסכם הפשרה אף נקבע בפירוש כי בעלי הדין רשאים להעביר ליצחקי, בין היתר, שומה אחרת שנערכה על ידי שמאי אחר ממשרד השמאי הממשלתי, שמכך שניתן ללמוד כי לפני הוצאתה של השומה הנוספת לא סברה המבקשת כי העברת השומה האחרת לעיונו של יצחקי עלולה להשפיע על שיקול דעתו.

4. הבקשה נדחית.