רע"א 1574/17 פלוני נ. מדינת ישראל - משטרת ישראל

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 2.2.2017 (רע"א 13522-08-16, השופט צ' ויצמן ). בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בכפר סבא מיום 21.7.2016 (ת"א 11644-01-14, השופטת מ' בן-ארי ).

2.המבקש הגיש תביעת נזיקין לבית משפט השלום נגד המדינה והמשיב 2, שוטר במקצועו (להלן: המשיב ), בגין אירוע שבו, על-פי הנטען, תקף אותו המשיב באקדח "טייזר".

3.במסגרת ההליך הודיעה המדינה כי לא תגיש הודעה על הכרה בחסינותו של המשיב לפי הסדרי החסינות לעובדי ציבור שנקבעו בחוק לתיקון פקודת הנזיקין (מס' 10), התשס"ה-2005 (להלן: תיקון 10 ). בתגובה, המבקש הגיש בקשה לבית משפט השלום להורות למדינה לגלות את נימוקיה להחלטה זו.

4.בית משפט השלום דחה את הבקשה בקבעו כי אין בדין הוראה המחייבת את המדינה לנמק מדוע לא הכירה בחסינות של המשיב. בעניין זה ציין בית משפט השלום כי לפי הוראות הדין, הגורם היחיד שיש לו זכות עמידה ביחס לאי מתן הודעת הכרה בחסינות הוא עובד המדינה עצמו אשר לא הוענקה לו החסינות (בהפניה לסעיפים 7א ו-7ב לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). כמו כן, נקבע כי מסירת הנימוקים לעמדת המדינה ממילא אינה מקדמת את הבירור הראייתי של התיק. זאת, כך נקבע, לנוכח העובדה שהמבקש קיבל גישה לכל החומר הגולמי, וכי הסקת המסקנות ממנו היא ממילא בגדר סמכותו של בית המשפט.

5.המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה האמורה לבית המשפט המחוזי. ביום 2.2.2017 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה.

6.בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. בבקשה זו, המבקש שב וטוען שעל המדינה לחשוף נימוקיה לאי ההכרה בחסינות. לשיטתו של המבקש, חובה זו של המדינה חלה כלפיו, כבעל דין, והיא אף משרתת את האינטרס הציבורי בשקיפות המינהל. יתרה מכך, המבקש טוען כי לא זו בלבד שעל המדינה לנמק מדוע היא לא מעניקה חסינות במקרים שבהם היא מגיעה למסקנה שהעובד אינו זכאי לכך, אלא גם שעליה לפצות את הניזוק באותם מקרים, מבלי שהניזוק יידרש לנהל הליך משפטי. לטענת המבקש, חובה זו אמנם אינה מעוגנת בתיקון 10, אולם היא נובעת מטעמים של "הגינות שלטונית" ומ"התנהגות ראויה של המדינה כלפי אזרחיה".

המבקש סבור עוד כי השאלות שמעוררות הוראות החסינות הקבועות בתיקון 10 בכל הנוגע לתביעות נגד עובדי ציבור הן שאלות בעלות נופך ציבורי החורגות מעניינו הקונקרטי.

7.לאחר עיון בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

8.הלכה ידועה היא שלא תינתן רשות ערעור על החלטה ב"גלגול שלישי" אלא במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה החורגת מעניינו הקונקרטי של המבקש (ראו: ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). אמות מידה אלה אינן מתקיימות במקרה דנן, בהתחשב בבחינה המחמירה שחלה על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית (רע"א 2541/13 Societe

Diamantairc Ch Finkclstein Et.Co NV נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ,

פסקה 9 (18.4.2013); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 214 (מהדורה שלישית, 2012)).

9.למעלה מן הצורך, אציין כי לשיטתי אין ממש בטענות המבקש, המעמיסות על מילות החוק יותר משביכולתן לשאת. תיקון 10 מקנה אמנם לעובד מדינה אפשרות לתקוף החלטה שלא להכיר בחסינותו, וכן מקנה לתובע אפשרות לתקוף את החלטת המדינה להכיר בחסינותו של עובד מדינה (לדיון מקיף, ראו: רע"א 775/11 פלקסר נ' מדינת ישראל

(11.8.2014) (להלן: עניין פלקסר )). דא עקא, אין עיגון בחוק לנתיב המאפשר לתובע לתקוף את החלטת המדינה שלא להכיר בחסינות, או לגלות את נימוקיה לעניין זה. המבקש הציג בבקשה גישה מרחיבה ביחס להסדר הראוי, לשיטתו, במקרה שבו המדינה אינה מכירה בחסינות עובד המדינה בתביעת נזיקין, עד כדי חיוב "אוטומטי" של המדינה כל אימת שנמנעה מלהודיע על הכרה בחסינות. טענות אלה הועלו בעלמא, ללא ביסוס בלשון הוראות החוק. יתר על כן, המבקש אף לא הבהיר כיצד העמדה שהציג עולה בקנה אחד עם התכלית של הגנה על עובדי ציבור במקרים המתאימים לכך, שעמדה בבסיס תיקון 10 (ראו עוד: עניין פלקסר , בפסקה 23).

10.סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות.