רע"א 1577/13 מרדכי אוהד ואח' נ. עדה גלילי

1.

לפני בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 22993-11-12, מיום 19.2.2013 (השופט י' כהן ). פסק הדין ניתן בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה בת"א 5866/08 מיום 25.10.2012 (השופט ר' חדיד ).

2.

המבקשים הם יורשיה של המנוחה ציפורה אבדיק ז"ל (להלן: אבדיק ), והמשיבה היא בתם של המנוחים עדה ושלמה גלילי ז"ל (להלן: הזוג גלילי ). ביום 24.9.1991 נחתם חוזה מכר למכירת מגרש בבעלותה של אבדיק לזוג גלילי (להלן: המגרש ). בין היתר, נקבע בסעיף 8(א) לחוזה כי: "כל המיסים, הארנונות ההיטלים ותשלומי חובה אחרים, החלים על המגרש עד ליום חתימת ההסכם, יחולו על המוכרת וישולמו על ידה ומיום זה ואילך יחולו וישולמו על [י]די הקונה". עוד נקבע בסעיף 8(ד) לחוזה כי: "כל סכום אשר חובת תשלומו חלה על אחד הצדדים ומסיבה כלשהיא שולם על ידי הצד השני, יוחזר לצד המשלם מיד עם קבלת הדרישה ולא יראו בצד המשלם מתנדב ו/או מוותר בכל נסיבות שהן".

3.

לאחר החתימה על החוזה התעוררה בין הצדדים מחלוקת בשאלה על מי מוטל לשלם את היטל ההשבחה, הנדרש לצורך רישום זכויות הבעלות במגרש על שם הזוג גלילי. על-פי העובדות המתוארות בפסק דינו של בית המשפט קמא, סירבה אבדיק לשלם את היטל ההשבחה בטענה זה כי זה הוטל לאחר חתימת החוזה, ומשום כך חובת התשלום מוטלת על הזוג גלילי. בין באי-כוחם של הצדדים התנהלו חילופי דברים במשך כ-10 שנים, ללא הסכמות, ובשנת 2002, שילמו הזוג גלילי את היטל ההשבחה על סך של 32,700 שקל על מנת לסיים את רישום הזכויות ולהתחיל בבניה על המגרש. לאחר ביצוע התשלום הגישו הזוג גלילי תביעה כנגד עיזבונה של אבדיק להשבת סכום היטל ההשבחה. המבקשים טענו כנגד התביעה כי זו התיישנה, בהתחשב בכך שעוד בשנת 1992 ידעו הזוג גלילי כי אבדיק איננה מתכוונת לשלם את ההיטל, ובאותו מועד החל מרוץ ההתיישנות. בית משפט השלום קיבל את התביעה ונתן פסק דין לזכות בתם של הזוג גלילי, המשיבה, שבאה בנעליהם לאחר שנפטרו. בית משפט השלום דחה את טענת ההתיישנות לאחר שקבע כי עילת התביעה איננה הפרת חוזה, אלא עילת השבה המבוססת על סעיף 8(ד) לחוזה, המחייב כל צד להשיב לחברו סכום ששילם הגם שהחובה לשלמו לא הייתה מוטלת עליו. בהמשך לכך, דחה בית משפט השלום גם לגופה את טענת המבקשים כי ההיטל חל על הזוג גלילי לפי חוזה המכירה. בנוסף לכך חויבו המבקשים בפיצוי בגין עוגמת נפגש בסך של 15,000 שקל בשל התנהלותם אשר עיכבה את העברת הזכויות, ובתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 25,000 שקל.

4.

על פסק דינו של בית משפט השלום הוגש ערעור לבית המשפט קמא. בערעור זה התמקדו המבקשים רק בטענת ההתיישנות, וחזרו על טענותיהם כי היה מקום למנות את תקופת ההתיישנות החל מן המועד שבו נודעה לזוג גלילי על כוונתה של אבדיק להפר את החוזה, הווה אומר, שנת 1992, ולא מן המועד שבו בוצע התשלום של היטל ההשבחה בשנת 2002. בית המשפט קמא דחה את הערעור בקובעו כי יש להבחין בין עילת תביעה שעניינה הפרת חוזה, ואז יש מקום לטענה לפיה מועד תחילתו של מרוץ ההתיישנות הוא רגע הידיעה אודות הכוונה להפר את החוזה, לבין עילת תביעה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, אשר מתגבשת רק לאחר שנעשתה פעולת ההתעשרות (בנסיבות העניין – תשלום סכום שאדם אחר היה חייב לשלם).

5.

בבקשת רשות הערעור שהונחה לפני טוענים המבקשים כי על אף שמדובר בתביעת השבה, הרי שבסיסה הוא בחיוב חוזי שהופר – ועל כן המועד הקבוע לעניין ההתיישנות הוא הידיעה על ההפרה, ולא מועד התשלום. נוסף על כך, טוענים המבקשים כי התביעה המקורית כנגדם לא הוגשה כלל בעילה של עשיית עושר ולא במשפט אלא בעילה חוזית. המבקשים מוסיפים וטוענים, כי אף מבחינה מהותית הייתה למשיבים אפשרות לתבוע החל מהמועד בו טענה אבדיק כי היא איננה מתכוונת לשלם את היטל ההשבחה. לסיום טוענים המבקשים כי יש לקבל את רשות הערעור, על פי המבחנים שנקבעו לכך ברע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: עניין חניון חיפה ). לטענתם, השאלה בדבר מועד תחילתו של "מרוץ ההתיישנות" בתביעת עשיית עושר המבוססת על חיוב חוזי, היא בעלת חשיבות משפטית מעבר לעניינם של בעלי הדין בעניין זה. לשיטתם, עמדתו של בית המשפט קמא מאריכה עד לאין קץ את תקופת ההתיישנות בתביעה על הפרת חוזה, ועל כן נדרשת קביעת כללים ברורים בעניין.

6.

ביום 23.5.2013, הגישו המבקשים, בנוסף בקשה לעיכוב ביצועו פסק דינו של בית המשפט קמא, עד למתן הכרעה בבקשה דנא.

7.

המשיבה מתנגדת לקבלת הבקשה. ביחס לבקשת רשות הערעור, טוענת המשיבה כי עילת התביעה בתובענה הייתה עילה חוזית, שנסמכה על הוראות סעיף 8(ד) בחוזה, כפי שקבע בית משפט השלום, ולא עילה מכוח דיני עשיית עושר. על כן, לגישת המשיבה, לא מתעוררות במקרה זה שאלות משפטיות המצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. גם לגופו של עניין טוענת המשיבה כי אין לקבל את הערעור, מאחר שעילת תביעתה לא התיישנה. לשיטתה, הזכות לסעד ההשבה איננה נובעת מהפרת סעיף 8(א) לחוזה אלא מסעיף 8(ד) לחוזה, ולכן עילת התביעה התגבשה רק לאחר התשלום ודרישת ההשבה מאת הצד החייב. המשיבה מדגישה, למען הסר ספק, שהתשלום של היטל ההשבחה על-ידה נעשה רק 20 שנה לאחר חתימת החוזה, נוכח הצהרותיה של אבדיק כי היא פועלת לטיפול להפחתה או ביטול היטל ההשבחה.

8.

לאחר העיון בבקשה ובתשובה, כמו גם בחומרים שצורפו להן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כפי שנקבע בעניין חניון חיפה , במקרים שבהם לא מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין וכאשר לא נדרשת התערבותו של בית משפט לשם מניעת עיוות דין, לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

9.

ראשית, אין עוד מחלוקת בין הצדדים כי עילת התביעה העומדת בבסיס התובענה היא עילה חוזית. על כן, לא מתעוררת השאלה של התיישנות בדיני עשיית עושר ולא במשפט (וזיקתה לחוזה שברקע הדברים), שבה התמקדה הבקשה. שנית, המחלוקת שביסוד הבקשה נטועה בנסיבותיו של המקרה, ומתייחסת לשאלת פרשנותו של החוזה הקונקרטי בין הצדדים, לשאלת החבות המקורית בהיטל השבחה, ולהתנהלות הצדדים בתקופה שלאחר חתימת החוזה ועד לתשלום ההיטל. כל אלה, כאמור הינן שאלות אשר אינן מעלות חשיבות החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה. שלישית, טענת ההתיישנות שמונחת ביסוד הבקשה נדונה ונדחתה כבר על ידי שתי ערכאות. עובדה זו כשלעצמה מהווה שיקול נוסף לדחיית הבקשה (ראו למשל: רע"א 535/83 אשתר נ' נפתלי , פ"ד לח(2) 168 (1984)). חשוב להדגיש, כי עצם העובדה שבית משפט השלום ובית המשפט המחוזי הגיעו לאותה תוצאה מנימוקים שונים אינה מצדיקה כשלעצמה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, כאמור (ראו למשל : רע"א 2406/12

יסמן נ' שור (27.9.2012); רע"א 4584/12 אל הנכס בע"מ נ' שלמה שמלצר (19.11.2012)).

10 .

נוכח דברים אלו, בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית גם בקשת עיכוב הביצוע אותה הגישו המבקשים. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסך של 10,000 ש"ח.