רע"א 158/99 זאב בשן נ. מדינת ישראל

(כב' השופטת ס' רוטלוי), ובה נדחתה הבקשה לפסול את בית המשפט מלישב בדין. על פי סעיף 147(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982- (להלן: "החוק"), ערעור על החלטה מעין זו צריך שיוגש תוך חמישה ימים מהיום בו הודעה לבעל הדין החלטת השופט.

2.המערער פנה לבית משפט זה בבקשה להארכת המועד להגשת ערעורו בשבוע ימים. טענתו היתה, כי נוכח הפירוט בהחלטה הדוחה את בקשת הפסילה והאיחור בו הגיע פרוטוקול הדיון לידיהם של באי כוחו, מן הדין להאריך המועד כמבוקש. כן הודגשה חשיבות הערעור גופו עבור המערער וההליך המתנהל בעניינו. המשיבה, בתגובתה, התנגדה לבקשה. לטענתה, היה בידי המערער די זמן להכין ערעורו, הן בהתחשב בבקשת פסילה קודמת שהוגשה לבית המשפט ונדונה גם בערעור; הן נוכח משך הזמן שבין הדיון בבקשת הפסילה הנוכחית ובין מתן ההחלטה בה; והן נוכח תוכן ההחלטה נשוא הבקשה שבפני, שרובה אסמכתאות משפטיות (כך נטען), ועל כן יכול היה המערער להכין הערעור במועדו. המשיבה הדגישה גם את הצורך בסיום מהיר של הדיון בערעור עצמו ובפרשה כולה בכדי להסיר העניין מסדר היום הציבורי.

3.בהחלטתה מיום 7.1.99 דחתה כב' הרשמת את הבקשה להארכת המועד בשבוע, אם כי קיבלה את הבקשה חלקית בהאריכה המועד ביומיים (עד ליום 12.1.99). בהחלטה צויין, כי יש ליתן משקל בנסיבות המקרה הן לעובדה כי הבקשה להארכת מועד הוגשה בסמוך למתן ההחלטה נשוא הבקשה שבפני; הן לעובדה, כי לא הוחלט על הפסקת הדיונים בערכאה הראשונה עד להכרעה בערעור הפסלות והן לעובדה כי בשל מתן ההחלטה עצמה ביום ג', מועד של חמישה ימים יהא קצר יחסית. כן הודגש רוחב היריעה נשוא ההליך שבפני וההשפעה הנטענת על ידי המערער, להליך זה על גורל משפטו.

4.בפני ערעורו של המערער על ההחלטה. בטיעוניו חוזר המערער על נימוקיו בפני כב' הרשמת ומוסיף וטוען, כי שורת הנימוקים שבהחלטתה היו צריכים לבסס הארכה בת שבוע ימים ולא אך ביומיים. עוד מדגיש המערער את מידת המורכבות של ההליך, המצריך לשיטתו עבודה מרובה; את האיחור בהגעת הפרוטוקול לידיו ואת העובדה כי אכן לא הופסק המשפט בעניינו. המשיבה, בתגובתה, מתנגדת לבקשה, תוך שהיא חוזרת על נימוקיה בהליך שהתנהל בפני כב' הרשמת ובהדגשה, כי למעשה ניתנו עוד יומיים לשם הכנת הערעור ודי בכך. כן חזרה באת כוח המשיבה והדגישה, את ההכרח בסיום מהיר של הדיון בערעור והפגיעה בבית המשפט קמא, נוכח הטענות שנטענו בבקשה לפסילתו.

5.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל. אכן, בדין ציינה כב' הרשמת כי לא בכדי קבע המחוקק תקופה קצרה יחסית לשם הגשת ערעור על החלטה בעניין פסלות שופט בהליך פלילי, כאמור בסעיף 147(ב) לחוק. בה בעת, לא מצאתי מדוע אין באותם הטעמים שהצדיקו את הארכת המועד ביומיים, בכדי להצדיק הארכת המועד בחמישה ימים נוספים, ובסך הכל בשבוע ימים (קרי, עד ליום 17.1.99). אכן, משעה שכב' הרשמת סברה וקיבלה, כי נוכח חשיבות העניין עבור המערער ומשפטו (ומבלי להביע עמדה לעניין זה) ורוחב היריעה, וכן העובדה כי משפטו של המערער לא הופסק בערכאה הראשונה, נראה כי מן הדין היה להיעתר למלוא הבקשה ולהאריך המועד כמבוקש, וכך אני מורה. גם אם אקבל את טענת המשיבה לעניין הצורך בדיון תכוף בערעור זה (ומבלי לקבוע עמדה בעניין זה לגופו), לא שוכנעתי כי בהארכת המועד בחמישה ימים נוספים (ובסך הכל בשבוע ימים מן המועד הקבוע בחוק) יהא משום הארכה שלא לצורך של הדיון בערעור.

המועד להגשת הערעור מוארך, על כן, עד ליום א', 17.1.99.