רע"א 1581-23 רע"א 1581-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא א' דראל והשופטות ע' זינגר ופ' נויבירט) בע"א 28624-11-22 מיום 29.12.2022, שבמסגרתו נדחה, על יסוד תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת מ' צ'רקה) בת"א 41066-06-18 מיום 25.7.2022. בית משפט השלום דחה תביעה לפיצויים שהגיש המבקש, בטענה כי לא נתן הסכמה מדעת לניתוח שנערך לו על-ידי רופאי המשיב (להלן גם: בית החולים).

תמצית הרקע לבקשה

2.ביום 21.10.2014 התקיימה בבית החולים ישיבה, בנוכחות המבקש, בנו וחמישה רופאים מומחים, לקראת ניתוח שעתיד היה לעבור המבקש כחודשיים לאחר מכן בבית החולים, בחוליות גבו. במהלך הישיבה שאל המבקש, בין היתר, "כמה חותכים" מכל חוליה, וביקש לראות בעזרת תרשים או דגם את היקף הניתוח שעתיד להתבצע (להלן גם: המידע המבוקש), אך שאלתו ובקשתו הנ"ל לא נענו. ביום 25.12.2014 נערך הניתוח האמור, אך זה לא היטיב עם מצב המבקש.

3.המבקש הגיש לבית משפט השלום תביעה נגד המשיב, בטענה כי אי-מסירת המידע המבוקש על-ידי רופאי המשיב עולה, בנסיבות העניין, כדי התרשלות מצדם בקבלת הסכמה מדעת של המבקש לצורך ביצוע הניתוח. לחלופין נטען כי אי-מסירת המידע הנדון פגעה באוטונומיה של המבקש.

4.בית משפט השלום דחה כאמור את התביעה, וקבע כי רופאי המשיב לא הפרו את חובתם למסור למבקש את המידע הרלוונטי לצורך קבלת הסכמה מדעת לביצוע הניתוח. בעיקרו של דבר, נקבע כי המידע המבוקש אינו בגדר מידע שנדרש ל"חולה הסביר" לצורך מתן הסכמה מדעת לניתוח שמוצע לו; וכי אילו סבר המבקש כי המידע המבוקש נחוץ לו לצורך קבלת החלטה מושכלת אם לערוך את הניתוח, עליו היה הנטל לחזור על בקשתו לקבל את המידע הנדון, במהלך החודשיים שעמדו לרשותו, ממועד הישיבה עד מועד ביצוע הניתוח. לנוכח האמור נקבע גם כי אין מקום לחייב את המשיב בפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה של המבקש. עוד נקבע, בבחינת למעלה מן הצורך, שלא הוכח כי הניתוח הסב למבקש נזק גוף; וכי אילו היה מקבל את המידע המבוקש, היה המבקש נמנע מביצוע הניתוח.

5.ערעור שהגיש המבקש על פסק דין זה נדחה, כאמור, על-ידי בית המשפט המחוזי, מכוח תקנה 148(ב) לתקנות.

6.מכאן הבקשה שלפניי, שבמסגרתה חוזר המבקש וטוען, בעיקרו של דבר, כי באי-מסירת המידע המבוקש הפרו רופאי המשיב את חובתם לקבל מהמבקש הסכמה מדעת לביצוע הניתוח, וכי במצב דברים זה נפגעה גם זכותו לאוטונומיה.

דיון והכרעה

7.דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתשובה.

כידוע, בית משפט זה לא ייעתר לבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אלא במקרים חריגים, כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, או על מנת למנוע עיוות דין (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו, טענות המבקש נטועות עמוק בגדר נסיבות המקרה הפרטני, ולא התרשמתי כי דחיית הבקשה כרוכה בעיוות דין. ענייננו אינו נכלל אפוא במסגרת המקרים החריגים הנ"ל.

8.למעלה מן הצורך, אוסיף כי לא מצאתי ממש בטענות המבקש לגופן. כך, בצדק קבע בית משפט השלום, כי לנוכח מסקנתו שהמידע המבוקש אינו בגדר מידע שנדרש ל"חולה הסביר", וכי לא הופרה חובת הגילוי כלפי המבקש, הרי שאם מידע זה היה נחוץ למבקש לצורך מתן הסכמה מדעת, היה עליו לשוב ולבקשו מרופאי המשיב בחודשיים שעמדו לרשותו עד מועד ביצוע הניתוח. בנסיבות העניין, די בעובדה כי המבקש נמנע מעשות כן, כדי לדחות את טענתו כי רופאי המשיב התרשלו בקבלת הסכמה מדעת. אשר לטענת המבקש לפגיעה באוטונומיה בשל אי-מסירת המידע הנדון, יוזכר כי בהקשר של רשלנות רפואית, לא תישמע טענה כאמור אלא במקרים של היעדר הסכמה מדעת, שנובעת מהפרת חובת גילוי מצד הצוות הרפואי (ראו: רע"א 1519/20 פלונית נ' רעות – שרות נשים סוציאלי, פס' 12 (11.8.2020)). משנדחתה, בדין, טענת המבקש להפרת חובת הגילוי בעניינו, בצדק נדחתה גם טענתו לפיצוי בגין פגיעה לאוטונומיה.

9.סוף דבר: הבקשה נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.