רע"א 1586/17 גלנצר אבי נ. חגית ואדם חברה להשקעה ופתוח בע"מ

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ע' שחם ) בה"פ 47365-07-16 מיום 17.1.2017, במסגרתה הוחלט להותיר את תצהירו של המנוח, יעקב בן שלמה ז"ל (להלן: המנוח ) בתיק, על אף פטירתו.

רקע

1.

מעיון במערכת "נט המשפט" עולה כי המבקש 1 הוא בעל המניות העיקרי והמנהל של המבקשת 2. המשיב 2, הוא המנוח, והמשיב 3 הם בעלי המניות והמנהלים של המשיבה 1. ביום 21.6.1992 נכרת בין המבקשת 2 למשיבה 1 הסכם שעניינו בהקמת מכון לרישוי רכב (להלן:

ההסכם ). המשיבה 4 הוקמה על בסיס ההסכם ולצורך הפעלת המכון.

2.

בקצרה ייאמר כי המבקשים הגישו נגד המשיבים הליך בדרך של המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי, בטענה כי המשיבים עומדים להפר את ההסכם ביניהם. מן הבקשה עולה, כי במקביל לכך, הגישו המבקשים בקשה למתן סעד זמני למניעת "התנכלויות" מצד המשיבים כלפי המבקש 1. לקראת הדיון בבקשה למתן סעד זמני, נתן המנוח תצהיר לתמיכה בטענות המשיבים בתשובה לבקשת הסעד, הוא התצהיר מושא בקשה זו (להלן: התצהיר ).

3.

בדיון שהתקיים בבקשה לסעד זמני, הציע בית המשפט המחוזי (השופט י' נועם ) להעביר את הסכסוך לבוררות. כפי העולה מן הבקשה ומן התגובה לה, שני הצדדים הסכימו להעביר את הדיון לבוררות. המשיבים התנו את הסכמתם להעברת הדיון לבוררות בשמיעת עדותו המוקדמת של המנוח בבית המשפט המחוזי לנוכח מצבו הבריאותי הרעוע. המבקשים התנגדו לכך שעדותו של המנוח תישמע לפני בית המשפט בטרם יתחיל הליך הבוררות תוך שציינו כי לשיטתם מצבו הבריאותי אינו מצדיק זאת, וכי מן הראוי שעדותו של המנוח תישמע על ידי הבוררת שתדון בתיק, לצורך קביעת מהימנות עדותו.

4.

ביום 1.12.2016 ניתנה החלטה על ידי בית המשפט המחוזי, לפיה על אף טענות המבקשים, מן התעודה הרפואית עולה בבירור כי מצבו הרפואי של המנוח קשה באופן המצדיק "שמיעת עדות מוקדמת". בית המשפט ציין כי לא שוכנע מטענת המבקשים לפיה העדות חייבת להישמע במסגרת הליך הבוררות. על רקע זה נקבע כי העדות המוקדמת של המנוח תישמע ביום 7.12.2016. ואולם, מועד הדיון נדחה עקב התדרדרות במצבו הרפואי של המנוח, וביום 14.12.2016 הוא נפטר.

5.

על רקע האמור, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה להוצאת תצהירו של המנוח מן התיק. בהחלטה מיום 17.1.2017 קבע בית המשפט כי אין מקום להיעתר לבקשה זו. בהקשר זה צוין כי יש ממש בטענות המבקשים כי נקודת המוצא המשפטית הייתה באופן מסורתי כי עדותו של נפטר אינה קבילה כראיה, למעט במקרים חריגים. ואולם, נקבע כי בחלוף השנים עם המעבר ההדרגתי מכללים של קבילות לכללים של משקל, חל ריכוך מסוים בנקודת מוצא זו. בית המשפט הפנה לאמור בע"א 8493/06 עיזבון המנוח ציון כהן נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ פ"ד סד(2) 256 (2010) (להלן: עניין כהן ), וציין כי על אף שהדברים נאמרו בהקשר אחר "הם מקרינים בעוצמה ממשית אף על המקרה הנוכחי". על רקע זה נדחתה הבקשה והוחלט להותיר את תצהיר המנוח בתיק.

6.

על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים בקשה לעיון חוזר עוד באותו היום. במסגרת זו טענו המבקשים כי עניין כהן , עליו הסתמך בית המשפט המחוזי בהחלטתו, אינו רלבנטי מכיוון שהוא מתייחס לקבילות של תצהיר שניתן במסגרת בקשת רשות להתגונן. על רקע זה ניתנה החלטה על ידי בית המשפט לפיה פסק הדין בעניין כהן , כמו גם עמדת המבקשים היו לפניו בעת מתן ההחלטה ולכן הבקשה לעיון חוזר נדחית.

תמצית הטענות בבקשה

7.

במסגרת הבקשה שלפנַי טוענים המבקשים כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא נעתר לבקשתם להוצאת התצהיר מן התיק. המבקשים חוזרים על טענתם לפיה בית המשפט שגה בכך שהסתמך בהחלטתו על פסק הדין בעניין כהן , שעניינו נוגע אך להליך של בקשת רשות להתגונן, בו בית המשפט אינו נדרש להכריע במחלוקות העובדתיות בין הצדדים אלא רק לקבוע אם יש הגנה לכאורה.

8.

המשיבים טוענים כי חקירתו של המנוח נמנעה בשל ניסיונם של המבקשים לדחות את מועד מתן עדותו, על אף שהיו מודעים לחומרת מצבו הרפואי. לטענתם, החלטתו של בית המשפט המחוזי היא מוצדקת ומתיישבת עם המגמה בפסיקה לצמצום הסייגים החלים על קבילותן של ראיות, תוך הותרת הסמכות להחליט על משקלה של הראיה לבית המשפט. לשיטתם, העובדה שהמנוח לא הספיק להיחקר על תצהירו מעמידה את התצהיר בגדר עדות שמיעה, אך אין בכך כדי לפסול אותו ולהפכו לבלתי קביל.

דיון והכרעה

9.

לאחר עיון בבקשה ובתשובה לה על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

10.

כידוע, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בנושאים דיוניים-ניהוליים וערכאת הערעור תמעט להתערב בהחלטות מסוג זה למעט במקרים חריגים. התערבות בהחלטות הנוגעות לסדרי דין ולסוגיות דיוניות תהיה מוצדקת כאשר נוצר חשש לעיוות דין או כי ההחלטה חורגת ממתחם הסבירות [ראו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי , 203 (מהדורה שלישית, 2012); רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(2) 206, 211-210 (1990). כן השוו: רע"א 1296/14 צוקר נ' דוד צוקר ובניו חברה לבניין ולהשקעות בע"מ , פסקה 11 (7.5.2014)] . אינני סבור כי המקרה שלפנַי נופל בגדר אותם החריגים המצדיקים התערבות.

11.

למעלה מן הצורך, סבורני כי בית המשפט המחוזי צדק בקבעו כי אין מקום להוציא את תצהיר המנוח מן התיק, וכי העובדה שלא ניתן לחקור את המנוח על תצהירו תובא בחשבון במישור המשקל הראייתי שיינתן לתצהיר. הלכה היא כי תצהיר מוגש כתחליף לעדות ראשית, כראיה לכאורה לאמיתות תוכנו, בכפוף לזכות החקירה הנגדית של המצהיר על ידי הצד שכנגד. בלא חקירה על התצהיר, נחשב תוכנו של התצהיר לעדות שמיעה, ככל שהוא מובא להוכחת אמיתות תוכנו [השוו: יעקב קדמי על הראיות חלק שני 921 (2009) (להלן: קדמי )]. במקרה דנן בית המשפט ביסס את החלטתו על המגמה בפסיקה להרחיב את החריגים לכלל הפוסל עדות מפי השמועה, והנטייה לצמצם ככל האפשר את תחומי "איסור הקבילות" ולהעביר את מרכז הכובד למישור המהימנות והמשקל [ קדמי , 677-671; עניין כהן , פסקה 21 והאסמכתאות שם]. בית המשפט נתן את דעתו להבדלים בין עניין כהן , העוסק בבקשת רשות להתגונן, לבין המקרה הנוכחי שעניינו בהמרצת פתיחה. מבלי שהתעלם מן השוני בין שני סוגי ההליכים, מצא בית המשפט כי יש מקום לפעול בהתאם לרציונליים שעמדו בבסיס פסק הדין בעניין כהן , ולהותיר את תצהיר המנוח בתיק, אף בנסיבות המקרה דנן.

לנוכח האמור, ובעיקר על רקע המגמה בפסיקה לצמצום הסייגים על קבילותן של ראיות והותרת שיקול דעת רחב לבית המשפט באשר למשקלן, סבורני כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מוצדקת אף לגופה.

12.

לנוכח האמור, הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 ש"ח.