רע"א 1592/20 איתן קרן נ. מיכאל רוזן ,עו"ד

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ישעיהו שנלר ) בת"א 30973-11-15 מיום 30.1.2020, במסגרתה נדחתה פעם נוספת בקשתם של המבקשים להורות למשיבים לקיים את ההוראות למתן חשבונות כפי שנקבעו בהחלטה של בית המשפט מיום 4.4.2019. אקדים מסקנה לדיון, ואבהיר כי דין הבקשה להידחות מאחר שמדובר, הלכה למעשה, בערעור על החלטה שהתקבלה כבר ביום 31.7.2019, כ-7 חודשים לפני שהוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

רקע והשתלשלות העניינים

1.

בין המבקשים בהליך הנדון – מר איתן קרן (להלן: " איתן ") וחברת עורכי דין אשר בשליטתו, לבין המשיבים בהליך – מר מיכאל רוזן (להלן: " מיכאל ") וחברת עורכי דין שבשליטתו, התקיימה שותפות, "רוזן – קרן, משרד עורכי דין" (להלן: " השותפות "), שהעניקה שירותים משפטיים בתחום המיסוי המוניציפלי. השותפות פעלה ביחד עם מר אופיר ליברמן (להלן: ״ אופיר ״) ושתי חברות המצויות בשליטתו (הם הנתבעים 5-3 בהליך בבית המשפט קמא, אך אינם צד לבקשה שלפניי), כאשר השותפות הייתה אחראית על ניהול ההיבט המשפטי, ואופיר היה אמון על ההיבט השיווקי. לשלמות התמונה יצוין כי קיימת מחלוקת בין המבקשים לבין המשיבים ואופיר בעניין הגדרת יחסיהם, אך אין הדבר משליך על הבקשה המונחת לפניי.

2.

בחודש מרץ 2009 פורקה השותפות (להלן: ״מועד פירוק השותפות״ ), בעקבות חילוקי דעות שנתגלעו בין הצדדים. בהמשך לכך, העבירו המשיבים לידי איתן תשלום על סך 385,000 ש"ח. בחלוף כ-6 וחצי שנים, ביום 15.11.2015 הגישו המבקשים לבית המשפט קמא תובענה נגד המשיבים, אופיר ושתי החברות שבשליטתו, המבוססת על שני נדבכים: האחד – תובענה למתן חשבונות של השותפות לשם הערכת מלוא זכויותיהם של המבקשים בשותפות; השני – תובענה כספית בגין רווחי השותפות שהתקבלו עד ליום הגשת התובענה, ולמצער בגין הרווחים שנבעו מפעולות שביצעו המבקשים טרם פירוק השותפות, אך התקבלו לאחר חודש מרץ 2009. המשיבים מצדם הגישו תביעה שכנגד, במסגרתה טענו כי על איתן להשיב למיכאל את סכום הכסף אשר שולם לו (לטענתם, לפנים משורת הדין) בסך 385,000 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה.

3.

ביום 4.4.2019 ניתנה החלטה על ידי בית המשפט קמא בכל הנוגע לתובענה למתן חשבונות, תוך הותרת ההכרעה בתובענה הכספית לשלב השני של בירור הסכסוך. במסגרת ההחלטה התקבלה תביעת המבקשים למתן חשבונות ביחס למשיבים: נקבע כי על המשיבים להעביר למבקשים תצהיר ובו דיווח על שכר הטרחה שהתקבל מיום 1.3.2009 ועד ליום 1.1.2011, בהתייחס לכל התיקים שהיו פעילים עד למועד פירוק השותפות, בצירוף תיעוד חשבונאי מתאים; תביעת המבקשים למתן חשבונות נדחתה בכל הנוגע ליחסיהם עם אופיר והחברות שבשליטתו (להלן: " החלטה למתן חשבונות ").

4.

על ההחלטה הוגש ערעור ביום 23.5.2019 על ידי המבקשים (ע"א 3511/19), במסגרתו נטען כי על בית המשפט קמא היה לקבל את בקשתם למתן חשבונות ביחס לאופיר והחברות בשליטתו, וכן להרחיב את היקף הגילוי ביחס למשיבים. ערעור זה עודנו תלוי ועומד (להלן: ״הערעור״ ).

5.

בהמשך להחלטה, ביום 12.6.2019 הגישו המבקשים הודעת עדכון לבית המשפט קמא (להלן: " הודעת העדכון "), אליה צירפו את תצהירו של מיכאל אשר קיבלו מהמשיבים (להלן: " התצהיר "). לטענת המבקשים התצהיר מפר את הוראות ההחלטה למתן חשבונות בשני היבטים: האחד – התצהיר מפרט את שכר הטרחה שהתקבל במסגרת השותפות לשנת 2009 בלבד, ללא כל פירוט ביחס לשנת 2010; השני – לא צורף לתצהיר תיעוד חשבונאי המבסס את המידע והנתונים המופיעים בו.

6.

ביום 17.6.2019 בית המשפט קמא הורה למבקשים להבהיר מהו המידע החסר אותו הם מבקשים. ביום 30.6.2019 הוגשה התייחסות המבקשים לפיה אין ביכולתם לבחון בשלב הנוכחי את האמור בתצהיר, קל וחומר לברר האם דרושים להם נתונים נוספים, שכן התצהיר לא נתמך בראיות רלוונטיות, ועל כל פנים מפר את ההחלטה למתן חשבונות. ביום 30.7.2019 הגישו המשיבים את תגובתם, וטענו כי חומר רב של השותפות בוער בחלוף הזמן ועל כן החומר המצוי בידיהם הוא מוגבל. לתגובה זו צירפו המשיבים תדפיסים מטבלת אקסל אשר לטענתם היוו את הבסיס לתצהיר. לאור האמור, ביום 31.7.2019 קבע בית המשפט קמא כי "ניתן תצהיר ובו פירוט מלא וכך גם הפנייה למקורות שנותרו על מנת לאתר את הנתונים ואין מקום לדרישות נוספות בנושא זה" . עוד נקבע כי על המבקשים להגיש לבית המשפט את "אשר מוצאים לנכון" , בהסתמך על המידע שנמסר על ידי המשיבים. כן יצוין כי למבקשים ניתנו מספר ארכות לביצוע החלטה זו.

7.

ביני לביני, ביום 15.9.2019 הגישו המבקשים לבית המשפט קמא בקשה לעיכוב ההליכים המתנהלים בפניו (להלן: " הבקשה לעיכוב הליכים "), עד להכרעה בערעור שהוגש. ביום 26.9.2019 הגישו המשיבים את התנגדותם לבקשה לעיכוב הליכים מן הטעם שהבקשה הוגשה בשיהוי, ובכל מקרה אינה עומדת בכללים הקבועים בדין לעיכוב הליכים. בית המשפט קמא קיבל את ההתנגדות והורה ביום 7.10.2019 על דחיית הבקשה לעיכוב הליכים תוך ביסוס החלטתו על שני אלה: האחד , הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ללא הצדקה; השני , אין בקיומם של הליכי הערעור כדי למנוע את המשך ניהול ההליך בבית המשפט קמא, הואיל ולאחר קבלת עמדות הצדדים בכל הנוגע לתובענה הכספית ניתן יהיה לסיים את ההליך, בכפוף להחלטת ערכאת הערעור.

8.

בחלוף חודש וחצי, ביום 30.10.2019 הגישו המבקשים "הודעה ובקשה בכתב" (להלן: " הבקשה "), במסגרתה ביקשו מבית המשפט קמא ליתן, בין היתר, את הסעדים הבאים: ראשית , לחייב את המשיבים למלא אחר הוראות ההחלטה למתן חשבונות, כך שיגישו תצהיר המפרט את כלל הכנסות השותפות לשנת 2010, תוך הבחנה של תיקים שהסתיימו לפני חודש מרץ 2009, וכן לחייב אותם להגיש תיעוד חשבונאי התומך בטענות המשיבים ביחס לשנים 2010-2009; שנית , להכריע בתובענה הכספית ולהורות על העברת תשלום לאיתן על סך של 1,153,644 ש"ח, בגין הכנסותיו מהשותפות לשנת 2009, ולמצער, עד להכרעה סופית במערך הזכויות של הצדדים, ליתן פסק דין חלקי המחייב את המשיבים לשלם לאיתן את החוב שאינו שנוי במחלוקת לטענתם נוכח האמור בתצהיר ובתדפיסים מטעם המשיבים, העומד על סך של 294,480 ש"ח, בתוספת הוצאות ושכר טרחת עורך-דין.

9.

המשיבים הגישו ביום 28.11.2019 את התנגדותם לבקשה. ראשית , נטען כי לעמדתם, הועברו למבקשים כל הנתונים הרלוונטיים להתחשבנות בין הצדדים ב התאם להחלטה למתן חשבונות; שנית , טענו המשיבים כי עצם העובדה שהמבקשים זכאים לקבלת המסמכים אינה מובילה בהכרח למסקנה שהמבקשים זכאים לכספים בגין הרווחים שהתק בלו בשותפות לאחר מועד פירוקה. המשיבים טענו כי קיימת מחלוקת בין הצדדים בעניין מערך הזכויות הכולל, וכי עמדתם תובא ביתר פירוט במסגרת תצהירי העדות הראשית שיוגשו מטעמם. על כן, לגישת המשיבים אין להכריע בשלב הנוכחי בבקשה לשלם לאיתן סכום של 1,153,644 ש"ח בגין שנת 2009. קל וחומר שלא ניתן לומר כי הסכום של 294,480 ש"ח אינו שנוי במחלוקת, בוודאי גם בשים לב לכך שבמסגרת התביעה שכנגד דורשים המשיבים השבת סכום בשיעור העולה עליו.

10.

ביום 30.1.2020, לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים, ניתנה החלטתו של בית המשפט קמא במסגרתה נקבע כי יש לנהל הליך הוכחות בעניין התובענה הכספית, הואיל ובין הצדדים קיימת עדיין מחלוקת על הסכום המגיע לאיתן בעבור שנת 2009. הפועל היוצא של קביעה זו הוא שלא ניתן להכריע בשלב הנוכחי בבקשת המבקשים כי המשיבים ישלמו לאיתן סכום של 1,153,644 ש"ח, וגם לא ניתן לתת פסק דין חלקי. לבסוף, בכל הנוגע למישור מתן החשבונות, גם בקשה זו נדחתה תוך שבית המשפט הפנה לסעיף 71 להחלטה למתן חשבונות וכן להחלטתו מיום 31.7.2019 (להלן: " ההחלטה ").

11.

כעבור 5 ימים, הגישו המבקשים לבית המשפט קמא בקשה למתן החלטה בכל הנוגע לרכיב מתן החשבונות בבקשה, שלא הוכרע לטענתם במסגרת ההחלטה. לאחר שהצדדים שטחו את טענותיהם, ביום 7.2.2020 קבע בית המשפט קמא, שישב במותב אחר (כב' השופט ארז יקואל ), כי כבר ניתנה החלטה בנושא, וככל שמי מהצדדים סבור שהיא חלקית או שגויה, פתוחה בפניו הדרך למימוש זכויותיו על פי דין. ואכן, ביום 27.2.2020 המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 30.1.2020 – היא הבקשה שלפניי.

בקשת רשות הערעור

12.

בבקשה זו טוענים המבקשים כי בית המשפט קמא שגה בכך שלא הכריע, ולמצער לא נימק, במסגרת החלטתו בכל הנוגע למישור מתן החשבונות בין הצדדים. לעמדת המבקשים, סעיף 7 להחלטה, המפנה להחלטה מיום 31.7.2019, אינו מהווה הכרעה במישור מתן החשבונות, וזאת ממספר טעמים: ראשית , ההחלטה מיום 31.7.2019 ניתנה ללא כל נימוק, ובטרם המבקשים העלו את טענותיהם ביחס לטבלת האקסל שמסרו להם המשיבים ביום 30.7.2019; שנית , בהחלטה מיום 31.7.2019 ניתנה למבקשים אפשרות להגיש " את אשר הם מוצאים לנכון ", ולכן הם הגישו את הבקשה; שלישית , העובדה כי בית המשפט קמא הורה על הגשת תשובה ותגובה ביחס לבקשה, וכן הורה על קיום דיון ביום 20.1.2020, מעידה על כך שבית המשפט קמא לא ראה בהחלטה מיום 31.7.2019 כהכרעה במישור מתן החשבונות.

13.

כמו כן, לטענת המבקשים, אשר הועלתה בבקשת רשות הערעור בבחינת "למעלה מן הצורך", ההחלטה מיום 30.1.2020 שגויה גם לגופה. שכן, לעמדת המבקשים, המשיבים לא קיימו את הוראות ההחלטה למתן חשבונות, ואף לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להוכחת אמינות החשבונות שהעבירו למבקשים. עם זאת, יש להדגיש כי המבקשים אינם מערערים על יתר רכיבי ההחלטה מיום 30.1.2020, ובכלל זאת דחיית בקשתם למתן פסק דין חלקי.

14.

לפיכך, במסגרת בקשת רשות הערעור התבקש להורות על ביטול החלטת בית המשפט קמא מיום 30.1.2020 ככל שהיא נוגעת למישור מתן החשבונות, תוך חיוב המשיבים לקיים את ההחלטה למתן חשבונות מיום 4.4.2019. לחילופין, להורות על החזרת העניין לבית המשפט קמא על מנת שייתן החלטה מנומקת בבקשה ביחס למישור מתן החשבונות והתיעוד החשבונאי לשנים 2010-2009. אחרת, תימנע מהם היכולת להוכיח את תביעתם הכספית המתנהלת כיום לפניו.

דיון והכרעה

15.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתגובת המשיבים.

16.

על פניו, המבקשים טוענים כי העילה להגשת בקשת רשות הערעור היא היעדר הכרעה בשאלת קיום הוראות ההחלטה למתן חשבונות. אולם, מתיאור הדברים לעיל עולה כי לא כך הדבר. כאמור, בסעיף 7 להחלטת בית המשפט קמא, התייחס בית המשפט למישור ההתחשבנות בין הצדדים באמצעות הפנייה לסעיף 71 להחלטה למתן חשבונות ולהחלטתו מיום 31.7.2019. אזכיר כי במסגרת ההחלטה מיום 31.7.2019 נקבע באופן מפורש, ולאחר שניתנה לצדדים הזדמנות לפרט את טענותיהם בסוגיה, כי " ניתן תצהיר ובו פירוט מלא [...] ואין מקום לדרישות נוספות בהקשר זה ". דהיינו, בית המשפט קמא קבע כי המשיבים קיימו את הוראות החלטתו במלואן.

האפשרות שניתנה באותה החלטה למבקשים " להגיש אשר מוצאים לנכון " התייחסה במפורש לבקשות " בהסתמך על אשר הוגש מטעם [המשיבים]", ולא לבקשות נוספות שעניינן דיות המידע שנמסר על ידי המשיבים בהתאם להחלטה למתן חשבונות.

17.

מכאן שבקשת רשות הערעור שלפניי אינה מתייחסת לליקוי שנפל בהחלטה מושא הבקשה (ההחלטה מיום 30.1.2020), אלא כל עניינה החלטות קודמות של בית המשפט קמא במישור מתן החשבונות, ובמיוחד ההחלטה מיום 31.7.2019. ואולם, לכך לא ניתן להיעתר. כאמור לעיל, בית המשפט קמא הבהיר לצדדים בהחלטתו מיום 31.7.2019 כי לדידו התצהיר מקיים את הוראות ההחלטה למתן חשבונות. ככל שהמבקשים סברו כי החלטה זו שגויה היה עליהם לערער על כך בהתאם למסגרת הזמנים הקבועה בדין. ברם, רק בחלוף כ-7 חודשים הגישו המבקשים את בקשת רשות ערעור דנן, המנסה לערער על הקביעה שהמשיבים מסרו את החומר שנדרש מהם לפי ההחלטה למתן חשבונות, וזאת בכסות של ערעור על ההחלטה מיום 30.1.2020. חומרת האיחור מתעצמת נוכח העובדה שהמבקשים בחרו להגיש מספר לא מבוטל של בקשות אחרות במהלך תקופה זו.

18.

סוף דבר : בקשת רשות הערעור נדחית איפוא. המבקשים יישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 3,000 ש"ח.