רע"א 16/00 משה אבו נ. צרופה מושב עובדים להתישבות שיתופית בע"מ

1.

בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא ד"ר ביין) ציווה, באורח זמני, על המבקשים להימנע מלהפריע למשיבים בביצוע פעולות בנייה על חלקת אדמה המצויה בתחומי מושב צרופה (להלן: חלקת המריבה) וזאת במסגרת ההליכים המשפטיים המתנהלים לפניו.

על החלטה זו עותרים המבקשים ליתן להם רשות ערעור. במסגרת הבקשה הזו הם ביקשו כי ינתן צו ארעי המבטל את תוקפו של צו הביניים שניתן כאמור. לטענתם, פוגעות פעולות הבנייה שמבצעים המשיבים בזכויות השימוש שיש להם באותה חלקה ובפועל מונע מהם הצו הזמני להנות

מפירות העצים שנטעו בחלקה.

דין הבקשה להידחות.

2.

המבקשים מחזיקים בשטח של 900 מ"ר

במגרש סמוך לחלקת המריבה, אולם הם ביצעו נטיעות גם באותה חלקה. החלקה הוקצתה למשיב 2 ואף נחתם בינו לבין מינהל מקרקעי ישראל הסכם פיתוח המתייחס לאותה חלקה.

בשטח החלקה אושרה בנייה, במסגרת תכניות ההרחבה של המושב בו מתגוררים הצדדים. המבקשים לא הגישו כל התנגדות לאותה תכנית. הנהלת המושב המליצה על המשיב 2 כמועמד להתקשרות חוזית עם המינהל לגבי החלקה ובד בבד החליטה למסור למבקשים חלקה אחרת ובה מבנה קיים. בין הנהלת המושב לבין המבקשים נקבעו גם הסדרים כספיים שונים - הכל במסגרת זיכרון דברים שבו הודיעו המבקשים כי הם "מסירים כל התנגדות" לגבי השימוש בחלקת המריבה ומתחייבים "לא להפריע למהלך העבודות הקשורות בפיתוח [אותן חלקות]".

בית המשפט המחוזי שמע את טענות הצדדים, נתן דעתו גם לשאלת הסמכות העניינית לדון בתביעה ובבקשה, ומצא כי המשיבים זכאים לצו הזמני שביקשו. בין השאר, קבע בית המשפט המחוזי כי מאזן הנוחיות נוטה לטובת המשיב 2, שכן אם לא יבנה את ביתו, במועד הקבוע בהסכם שבינו לבין המינהל , הוא עלול להפסיד את זכותו כלפי המינהל .

3.

היום טוענים המבקשים כי ממילא הפסיד המשיב 2 את זכותו כלפי המינהל , בשל שנשתהה בהשלמת ביצוע העבודות. אלא שאפילו כך הדבר, ספק אם יש בעובדה זו, כשלעצמה, כדי לשנות ממאזן האינטרסים שהובא בחשבון החלטת בית המשפט המחוזי. מכל מקום, השאלה העובדתית, לרבות שאלת נפקותה של החלטת המינהל

וסופיותה , תידון ותוכרע בבית המשפט המחוזי במהלך המשפט והכרעותיו תהיינה נתונות לערעור.

במצב העניינים היום, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת הביניים של בית המשפט המחוזי המקיימת איזון ראוי בין האינטרסים המתחרים של הצדדים ולא ראיתי מקום ליתן

רשות לערער עליה.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משנדרשו המשיבים להגיב על הבקשה למתן סעד ארעי ולבקשה החוזרת לעיכוב הביצוע של החלטת בית המשפט המחוזי, ואף שלא נתבקשו להשיב על הבקשה לעצמה, אני מחייב את המבקשים לשאת בהוצאותיהם של הליכים אלה כולם בסכום כולל של 5,000 ש"ח.