רע"א 1604/20פלוני נ. פלוני

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת חיה זנדברג ) בת"א 11578-01-19 מיום 30.1.2020, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים לסילוק על הסף של תביעת המשיבים נגדם.

השתלשלות האירועים והליכים קודמים

1.

המבקש 1 ואחיו המנוח (להלן: " המנוח ") החזיקו כל אחד במחצית ממניותיה של המבקשת 3 (להלן: " החברה ") (יצוין כי המבקש 1 החזיק במניות אלו באמצעות חברה אחרת המצויה בשליטתו, היא המבקשת 2. להלן, יכונו יחד: " המבקשים "). המשיבים הם יורשיו החוקיים של המנוח. לאחר פטירתו של המנוח בשנת 2009, ירשו המשיבים את חלקו בחברה והפכו לבעלים במחצית ממניות החברה, כאשר המחצית השנייה נותרה בבעלותו של המבקש 1.

2.

בעקבות פעולות שונות שביצע המבקש 1 בחברה, לטענת המשיבים שלא על דעתם, הגישו המשיבים בשתי הזדמנויות שונות בקשות לפירוק החברה (פר"ק 1857-03-12; פר"ק 18882-07-14). משבקשות אלו נדחו, ביום 4.2.2015 הגישו המשיבים המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי נגד המבקשים, במסגרתה עתרו להסרת הקיפוח הנגרם להם כבעלי מניות בחברה, בהתאם לסעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (ה"פ 11371-02-15. להלן: " ההליך הקודם "). ביום 8.12.2016 ניתן פסק דין, במסגרתו קבע בית המשפט (כב' השופט

כרמי מיסק ) כי המשיבים הוכיחו שהחברה התנהלה תוך קיפוח ענייניהם, והורה על נקיטת הליך התמחרות בין הצדדים, אלא אם יגיעו להסכמות אחרות ביניהם (להלן: " פסק הדין בהליך הקודם "). כן ציין בית המשפט כי אין הוא נכנס " לפירוט החובות הכספיים או לאיזון הכספי בין הצדדים, והדבר אולי ייעשה בבוא העת ".

3.

לאחר שלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה, ונוהל הליך התמחרות, בהחלטה משלימה שניתנה ביום 6.4.2017, קבע בית המשפט כי המבקשים הם שזכו בהתמחרות, ולכן הם רשאים לרכוש את מניות המשיבים בחברה בהתאם להצעתם (להלן: " ההחלטה המשלימה "). במסגרת החלטתו זו, ציין בית המשפט כי ההליך שלפניו " עסק בגורלה של החברה ולא התיימר להכריע בהתחשבנות שבין הצדדים או [ב] טענות כספיות שיש לצד אחד [] נגד הצד השני ", וכי " ההליך לא נועד לאזן את ההתחשבנות בין הצדדים במישור הכספי, ככל שהיא קיימת ". עוד העיר בית המשפט כי " אין כרגע מקום לכך שבית המשפט יתייחס לחובות הכספיים בין הצדדים או יבצע איזון כספי כלשהו בגין העבר. אין הדבר מהווה חלק מההליך ".

4.

בעקבות החלטות אלו, הגישו המשיבים ערעור לבית משפט זה, במסגרתו העלו את הטענה כי שגה בית המשפט עת נמנע לעסוק בטענות הכספיות שעולות בין הצדדים. ביום 1.2.2018 דחה בית משפט זה את הערעור. בהתייחסו לטענה האמורה, ציין בית המשפט: " אשר לטענתם של [המשיבים] כי היה על בית המשפט

לדון בטענות הכספיות ובהתחשבנות שבין הצדדים ... זהו אינו הסעד שהתבקש בהמרצת הפתיחה שהגישו [המשיבים]. [המשיבים] ביקשו סעדים להסרת קיפוח שלא כללו סעד של התחשבנות כספית. בית המשפט המחוזי דן בתביעה שהוגשה לפניו, קבע כי אכן היה קיפוח של [המשיבים] באופן ניהול החברה ובחן מהו הסעד הנכון לשם הסרתו.

תביעה להשבת כספים צריכה להיות מוגשת בדמות תביעה כספית – בין אם תביעה בשם החברה (ככל שמדובר בכספים המגיעים לחברה) ובין אם תביעה אישית של [המשיבים]

(ככל שמדובר בכספים המגיעים להם כבעלי מניות) " (ע״א 3662/17 פלוני נ' פסגות זיו השקעות ופיתוח , פסקה 32 (1.2.2018)).

5.

כשנה לאחר מכן, ביום 6.1.2019 הגישו המשיבים תביעה כספית בסך של כ-12 מיליון ש"ח נגד המבקשים (ובכלל זאת החברה), היא התביעה העומדת במוקד ענייננו, " שעניינה פיצוי בגין נזקי אותו קיפוח אשר כבר נפסק והוכרע ". בתגובה, הגישו המבקשים בקשה לסילוק התביעה על הסף, בטענה כי ההליך הנוכחי מבוסס על אותה עילה שנדונה והוכרעה במסגרת ההליך הקודם. משכך, מאחר שלא התבקש על ידי המשיבים (וממילא לא ניתן) היתר לפיצול סעדים במסגרת ההליך הקודם, יש לדחות את התביעה על הסף.

החלטת בית משפט קמא

6.

לאחר שהוגשו תגובות הצדדים ונערך דיון בבקשה, ביום 30.1.2020 דחה בית המשפט קמא (כב' השופטת חיה זנדברג ) את בקשת המבקשים לסילוק על הסף. עיקר נימוקו של בית המשפט התבסס על כך שבמסגרת ההליך הקודם, השמיעו המבקשים אמירות לפיהם ככל שבית המשפט יחליט לנקוט בסעד של "הפרדת כוחות", תישמר למשיבים הזכות להגיש בהמשך תביעה לסעדים כספיים. היות שבסופו של דבר נקט בית המשפט בסעד כאמור, סבר בית המשפט קמא כי נוכח אמירותיהם של המבקשים בהליך הקודם, יש לדחות את בקשתם לסילוק תביעת המשיבים נגדם על הסף.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

תמצית בקשת רשות הערעור

7.

במסגרת בקשת רשות הערעור, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט קמא עת דחה את בקשתם לסילוק התביעה על הסף. ראשית , טוענים המבקשים כי לא נתנו את הסכמתם במסגרת ההליך הקודם לניהולו של הליך נפרד לתביעת סעדים כספיים, אלא אך העירו שהמשיבים לא תבעו סעד כספי, ולכן התחשבנות כספית מקומה בהליך אחר; שנית , נטען כי אף אם ניתן לשאוב מדברי המבקשים הסכמה לניהול הליך נוסף, הרי שהצעתם נותרה ללא מענה מצד המשיבים. לשיטת המבקשים, עצם העובדה שבמסגרת ההליך הקודם התעקשו המשיבים על קבלת סעד כספי במסגרת אותו הליך (ולא הגישו הליך נפרד), מצביעה על כך שדחו את הצעת המבקשים. שלישית , טוענים המבקשים כי אף אם הייתה הסכמה דיונית בין הצדדים בדבר האפשרות לנהל תביעה נוספת לסעד כספי, אין בכך כדי לגבור על הדרישה שהתובע יבקש ויקבל מבית המשפט היתר לפיצול סעדים.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחותה אף מבלי שתידרש תשובת המשיבים.

9.

כלל הוא כי היקף התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות שעניינן דחיית בקשה לסילוק על הסף, אשר משמעותן היא המשך בירור התובענה, מצומצם. התערבות מעין זו תהיה שמורה אך למקרים חריגים, בהם מתעורר חשש ממשי לניהולו של הליך סרק הכרוך בהשקעת משאבים רבים, או כאשר נפלה טעות מהותית בהחלטת הערכאה הדיונית (ראו: רע"א 3068/12 ש.א.מ מרכז הגז בע"מ נ' החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ , פסקה 6 (20.6.2012); רע"א 3910/19 ש.ח פארק פיתוח וגינון (1986) בע"מ נ' עיריית מעלות מ.י , פסקה 5 (10.7.2019); רע"א 6340/19 טאבטייל בע"מ נ' קושניר , פסקה 11 והאסמכתאות שם (25.2.2020). ראו גם: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 208-207 (מהדורה שלישית, 2012)). לא מצאתי כי המקרה שלפנינו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור.

10.

במוקד ענייננו ניצבת תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: ״התקסד״א״ ), הקובעת כדלקמן:

מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו.

תקנה זו מעגנת את כלל "השתק העילה", לפיו תובע אשר לא כלל במסגרת תביעתו את מלוא הסעדים להם הוא זכאי בגין עילת תביעה אחת, יהיה מושתק מלתבוע אותם לאחר מכן, במסגרת תביעה נפרדת. התפיסה העומדת בבסיסו של כלל זה היא כי " משהיה לבעל-דין 'יומו בבית-המשפט' [...], דהיינו, לאחר שניתנה לו שעת כושר להביא את כל ראיותיו ולהשמיע את כל טענותיו בפני בית-המשפט, משתיקים אותו כאשר הוא מבקש לחזור ולהתדיין בענין בו נפסק במשפט הראשון " (ע"א 718/75 עמרם נ' סקורניק , פ"ד לא(1) 29, 35 (1976) (להלן: " עניין עמרם "). ראו גם: ע"א 4576/17 Air Via OOD

נ' השטיח המעופף בע"מ , פסקה 19 והאסמכתאות שם (18.12.2018); נינה זלצמן

מעשה בית דין בהליך אזרחי 14 (1991) (להלן: " זלצמן ")). תכליתו של כלל זה היא למנוע הטרדתם של בעלי דין ובתי משפט בהתדיינויות חוזרות ונשנות באותו עניין (ראו לעניין זה: עניין עמרם , עמ' 35; רע"א 1399/11 קופת עליה – אגודה שיתופית לאשראי בע"מ נ' לזרום חברה קבלנית לבנין ופיתוח בע"מ , פסקה 14 (19.1.2012) (להלן: " עניין קופת עליה "); רע"א 3402/18 מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ , פסקה 12 (11.6.2019)). ואולם, במקרים בהם במסגרת התביעה הראשונה לא ניתנה לתובע הזדמנות מלאה וממצה למצות את טענותיו במסגרת אותה עילה תביעה, שלא באשמתו, נסוגות התכליות העומדות בבסיס כלל השתק העילה מפני שיקולי צדק, באופן המצדיק חריגה מכלל השתק העילה (לדיון רחב בעניין זה, ראו: זלצמן , עמ' 20-16 ועמ' 113-112. ראו גם: ע"א 734/83 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שפיר דוידוביץ (שותפות רשומה) , פ"ד לח(1) 613, 624 (1984). שם החליט הנשיא מאיר שמגר ז״ל לעשות שימוש בסמכותו מכוח תקנה 526 לתקסד"א כדי להימנע מהחלתה של תקנה 45, וזאת מחשש שהפעלת תקנה 45 בנסיבות המקרה תסכל את עשיית הצדק). כך למשל, אחד מן החריגים שנקבעו בפסיקה לכלל השתק העילה עוסק במקרים בהם לבית המשפט שדן בתביעה הראשונה אין את הסמכות העניינית לדון בסעדים אחרים הנובעים מאותה עילת תביעה (ראו: ע"א 1691/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' צוברי , פסקה 23 והאסמכתאות שם (15.12.2015); ראו גם: זלצמן , עמ' 121-114). חריג זה טומן בחובו את הרציונאל המוצג לעיל – במקרים בהם בית המשפט הדן בתביעה הראשונה נעדר סמכות לדון בסעדים מסוימים, לא יהיה זה צודק למנוע מן התובע לתבוע סעדים אלו במסגרת תביעה נפרדת, שכן לא ניתנה לו ההזדמנות לתבוע אותם במסגרת התביעה הראשונה.

11.

בענייננו, בחינת פסק הדין בהליך הקודם, כמו גם ההחלטה המשלימה, מצביעה על כך שלמשיבים לא ניתנה הזדמנות מלאה למצות את טענותיהם הכספיות נגד המבקשים – ודוק, על אף שהמשיבים ניסו להעלות טענות אלו במסגרת ההליך הקודם, הן לא נדונו לגופן וממילא לא הוכרעו. על כך אנו למדים מאמירותיו של בית המשפט המחוזי. כך למשל, ציין בית המשפט המחוזי בפסק הדין בהליך הקודם כי במסגרת אותו הליך הוא לא דן "[ב] פירוט החובות הכספיים או [ב] איזון הכספי בין הצדדים והדבר אולי ייעשה בבוא העת ", וכי " עניין הסכומים, או האיזון הכספי בשלב זה חסר משקל לקביעה האם היה קיפוח ". כן הוסיף בית המשפט במסגרת ההחלטה המשלימה כי ההליך עסק אך בגורלה של החברה " ולא התיימר להכריע בהתחשבנות שבין הצדדים או [ב] טענות

כספיות שיש לצד אחד כנגד הצד השני "; כי " ההליך לא נועד לאזן את ההתחשבנות בין הצדדים במישור הכספי "; וכי " אין כרגע מקום לכך שבית המשפט יתייחס לחובות הכספיים בין הצדדים או יבצע איזון כספי כלשהו בגין העבר. אין הדבר מהווה חלק מההליך שלפניי ".

אמירות אלו של בית המשפט מצביעות על כך שבמסגרת ההליך הקודם, טענותיהם של המשיבים בדבר זכאותם לסעדים כספיים לא נדונו לגופן, ולכן לא ניתן לומר כי ניתנה למשיבים הזדמנות הולמת למצות את טענותיהם. בנסיבות אלו, הפעלתו של כלל השתק העילה תעמיד את המשיבים בפני שוקת שבורה – על אף שפעלו בהתאם לתקנה 45 לתקסד"א וביקשו שבית המשפט ייתן דעתו גם לסעדים הכספיים במסגרת ההליך הקודם, כעת אין באפשרותם לתבוע סעדים אלו נוכח החלטת בית המשפט שלא לדון בהן

במסגרת אותו הליך. מצב זה אין לקבל, ולכן בצדק דחה בית המשפט קמא את בקשתם של המבקשים לסילוק התביעה על הסף.

12.

אם בכך לא די, הרי שהמבקשים מושתקים מלטעון כי יש לדחות את תביעת המשיבים עקב היעדרו של היתר לפיצול סעדים. בית משפט זה עמד לא פעם על חובתו של בעל דין להפעיל את כוחותיו המשפטיים-דיוניים בדרך מקובלת ובתום לב, ולפעול כפי שבעל דין הגון וסביר היה פועל בנסיבות העניין (ראו: ע"א 9542/04 רותם חברה לביטוח בע"מ בניהול מורשה נ' נחום , פסקה 8 (2.1.2006) (להלן: " עניין רותם "); בש"א 2236/06 חממי נ' אוחיון , פסקה 10 והאסמכתאות שם (5.6.2006)). כאשר בעל דין מתכחש בהתדיינות מאוחרת לטענה שטען בהצלחה בהתדיינות קודמת, הרי שהוא נוהג בחוסר תום לב, ועל כן קמה נגדו מניעות, המכונה "השתק שיפוטי", השוללת ממנו את האפשרות לטעון טענות העומדות בסתירה לקו הטיעון המקורי בו בחר (ראו ע"א 513/89 Interlego A/S

נ'

Exin – Lines Bros S. A. , פ"ד מח(4) 133, 200-194 (דעת יחיד של השופטת דליה דורנר ) (1994); ע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים בע"מ , פ"ד נט(6) 625 (2005); רע"א 8297/12 הפניקס הישראלי לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (16.7.2013)).

14.

בענייננו, עולה מהחלטתו של בית המשפט קמא כי במסגרת הדיונים שהתנהלו בהליך הקודם, השמיעו המבקשים לא אחת טענות לפיהן יש למקד את ההליך (הקודם) בטענת הקיפוח ובמציאת פתרון להמשך פעילותה של החברה, וככל שיבקשו המשיבים להגיש בעתיד תביעה כספית נגדם, הדרך פתוחה בפניהם. וכלשונם של המבקשים: " אנחנו לא צריכים מבוי סתום. תשמרו לכם כל טענה, כל תביעה, מה שאתם רוצים, רק

בוא [ו] ניצור מנגנון שבו [ת] תנו לי את המניות במלוא השווי "; " חברי יכול לתבוע. ביהמ"ש קבע את הדרך שהחברה תמשיך את דרכה ואם חברי יבקש לתבוע בהמשך בגין גניבות, הדרך פתוחה לפניו "; " כמות האמוציות כאן בעניין הקיפוח היא בלתי אפשרית ויש לעשות הפרדה בחברה, ואם יחפצו יגישו [המשיבים] תביעה

כספית ". טענות אלו התקבלו כאמור על ידי בית המשפט המחוזי, אשר החלטתו אושרה בערעור שהוגש לבית משפט זה.

יתכן, וניתן לראות באמירות אלו משום הסכמה של המבקשים לפיצול התביעות, וללמוד מכך על וויתור על טענות עתידיות של השתק עילה (ראו לעניין זה: זלצמן , עמ' 111, 611). אפס, גם אם נניח כי אמירות אלו אינן מלמדות על הסכמה מצד המבקשים לפיצול סעדים, עדיין נוצר השתק שיפוטי נגד המבקשים מהעלאת הטענה לפיה נוכח קיומו של ההליך הקודם מנועים כעת המשיבים מלהגיש תביעה נפרדת לסעדים כספיים. משטענו המבקשים במסגרת ההליך הקודם כי אין לדון בסעדים הכספיים במסגרת התביעה האמורה, אלא למשיבים שמורה הדרך לנהל הליך נפרד לבירור המחלוקות הכספיות בין הצדדים, ומשבית המשפט קיבל את טענתם זו, הם מנועים כעת מלהעלות טענות הנוגדות את העמדה שהציגו לבית המשפט בהליך הקודם (השוו עניין רותם , בפסקה 8). אף מסיבה זו צדק בית המשפט קמא בהחלטתו לדחות את בקשת המבקשים לסילוק על הסף.

15.

סוף דבר : דין בקשת רשות הערעור להידחות. המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות בגין בקשה זו בסכום של 5,000 ש"ח. בקביעת סכום זה הבאתי בחשבון את העובדה שלא נתבקשה תשובת המשיבים.