בש"פ 1612/01 מדינת ישראל נ. אמיר נחמני

1.לפי כתב האישום המתוקן שהוגש על המשיב בבית המשפט המחוזי בחיפה מיוחסות לו עבירות של יבוא סם, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית והחזקת כלים בקשר לעבירות אלה. לפי הנטען, בתמצית, דברים אמורים בסם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 26.685 גרם נטו שייבא המשיב מארצות הברית בתוך קלטת וידאו שנשלחה אליו וכן ביבוא של כמות נוספת של אותו סם, במשקל של 113.66 גרם נטו, ובהפצתו למספר אנשים, בצירוף מאזניים אלקטרוניים המשמשים לשקילת סמים.

בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט מ' נאמן), בהחלטתו מיום 4.7.00, ציוה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. חברתי הנכבדה, השופטת ט' שטרסברג-כהן, בהחלטתה מיום 20.7.00, שבה דנה בערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי, החזירה את הדיון אליו על מנת שידון שנית בבקשת המעצר, לרבות בשאלת חלופת המעצר. בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 28.9.00, דחה את הבקשה לנקוט חלופה למעצר והורה כי המשיב ישאר במעצר עד תום ההליכים.

משלא נסתיים המשפט תוך תשעה חודשים מבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים.

2.כפי שמשתמע מטיעוניהם של באי כוח בעלי הדין מותר, דומני, להניח כי בידי המדינה ראיות לכאורה להוכחת ההאשמות המיוחסות למשיב וכי קיימת עילת מעצר. השאלה העיקרית העומדת להכרעה היא אם לאור התמשכות ההליכים במשפטו יש הצדקה להאריך את מעצרו, אחרי שחלפו תשעה חודשים מיום מעצרו.

הקראת כתב האישום היתה ביום 13.7.00 ונקבע כי שמיעת ההוכחות תיפתח ביום 28.9.00. באותו יום נשמע חלק מעדותו של עד התביעה הראשון ויתרת העדות נשמעה ביום 6.11.00. באותו יום העידו שני עדי תביעה נוספים. אחרי נסיונות של בית המשפט לקבוע מועדים בחודש דצמבר, שלא עלו יפה, נקבע המשך המשפט לימים 2.1.01 ו- 23.1.01. מסיבות שונות בוטלו שני המועדים ותחתיהם נקבעו אחרים: ביום 21.3.01 בשעה 12:30 וביום 27.3.01 בשעה 13:00. יצוין כי העדים שנשמעו עד היום הם עדים טכניים ואילו עדי התביעה המרכזיים אמורים להשמע בישיבות הבאות.

מכל אלה עולה כי במשך תקופה של תשעה חודשים שחלפה מאז המעצר לא היתה התקדמות ממשית במשפטו של המשיב. אכן, גם הסניגורים "תרמו" להתמשכותו של המשפט, אולם אין לומר שקולר הדחיות תלוי דוקא בצוארם. כאמור, טרם נשמעו עדי התביעה המרכזיים ולפי רשימת העדים שצורפה לכתב האישום צפויה, ככל הנראה, העדתם של כ25- עדים מטעם המדינה. אין צריך לומר שגם שמיעת העדים מטעם הסניגוריה תצריך זמן. לפי תדירות הישיבות שנקבעו עד כה יש יסוד סביר לחשש כי שמיעת העדויות תמשך מספר חודשים; ככל הנראה יותר מתקופת ההארכה המבוקשת, ואולי אף יותר משתי תקופות נוספות. סיכומי הטענות יצריכו זמן נוסף ואז תבוא שעתה של הכרעת הדין, שלשמה יהיה צורך - ובצדק - בזמן נוסף.

3.בהחלטה שניתנה לפני ימים ספורים עמדתי על החובה לקיים את דברו הברור והמפורש של המחוקק בסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996-, לפיו נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם כן קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר (בש"פ 1150/01 מדינת ישראל נ' עופר נמרודי והאסמכתאות שם). הדגשתי שם כי עם חלוף הזמן משתנה משקלם היחסי של האינטרסים המונחים על כפות המאזניים ועל בית המשפט לחזור ולשקול אותם מחדש כאשר הוא נדרש לכך.

סבורני כי מכלול הנסיבות שעליהן עמדתי מראה שאין זה המקרה שבו קיימת הצדקה להאריך את תקופת מעצרו של המשיב יותר מתשעה חודשים. לענין זה לא נעלמה מעיני, כמובן, חומרתן היתירה של העבירות; כמו שלא נעלם מעיני כי המשיב הוא צעיר בן 25 שנים, שכל עבירותיו שבעבר - שאין ביניהן עבירות סמים - נעברו בהיותו נער, וכי הרשעתו האחרונה היא משנת 1993.

4.לפיכך אני דוחה את הבקשה להאריך את תקופת המעצר ומורה כי המשיב ישוחרר בערובות ובתנאי שחרור - לרבות חיובו לשהות במקום מגורים מסוים, שאינו בית הוריו - שיבטיחו את התייצבותו למשפטו, בכל עת שידרש, ימנעו את המלטותו מן הדין, ימנעו כל מגע בינו לבין עדים שהעידו או אמורים להעיד במשפטו, ימנעו כל אפשרות של השפעה על עדים, במישרין או בעקיפין, וכן ימנעו כל אפשרות של שיבוש הליכי משפט או פגיעה בראיות; הכל כפי שיקבע בית המשפט המחוזי.

אם לא יקיים המשיב את הוראותיו של בית המשפט המחוזי לענין הערובות ותנאי השחרור, תוארך תקופת מעצרו בתשעים ימים החל ביום 6.3.01, או עד מתן פסק הדין במשפטו בת"פ 238/00 בבית המשפט המחוזי בחיפה, הכל לפי המוקדם.