רע"א 163/20פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע' עילבוני ) מיום 12.12.2019 בת"א 15293-07-17.

1.

המבקשים 3-2 הגישו תביעה נגד בית החולים "המשפחה הקדושה" בנצרת (להלן: בית החולים ), בגין מות בתם בלידתה (המשיב בהליך דנן הוא הבעלים של בית החולים). בין מוקדי המחלוקת המרכזיים ניצבה שאלת הקשר הסיבתי בין התנהלות הצוות הרפואי לבין התוצאה המצערת. בית החולים טען כי במהלך הלידה התקיים מצב נדיר של Velamentous Cord Insertion (VCI)

בצירוף Vasa Previa , שבו החיבור בין חבל הטבור והשליה אינו במקומו הרגיל, וכלי הדם העובריים מועדים לקריעה. לטענת בית החולים, מות היילוד היה בלתי נמנע לאור המצב הרפואי הנדיר, ולא נגרם כתוצאה מהתנהלות הצוות הרפואי. המבקשים, מנגד, טענו כי הדו"חות הפתולוגיים שהוכנו בבית החולים רמב"ם מיד לאחר פטירת היילוד שוללים את היתכנותו של מצב זה, וכן צירפו חוות דעת פתולוגית לפיה לא ייתכן כי למצב של VCI נלווה בנסיבות העניין גם המצב הייחודי של Vasa Previa .

2.

ביום 27.12.2017, עוד התביעה מתנהלת, פורסם דו"ח ועדת הבדיקה שהוקמה לפי סעיף 21(א)(3) לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (להלן: חוק הזכויות החולה ), לצורך בדיקת תלונתם של המבקשים (להלן: ועדת הבדיקה ). מהדו"ח עולה כי לשיטת הוועדה התנהלות הגורמים הרפואיים באירוע הייתה רשלנית. לצד זאת, צוין בדו"ח כי "נראה שמותה של הילודה נבע מאיבוד דם חריף של העוברית, שנגרם עקב קרע של Vasa Previa , במהלך פקיעת הקרומים", וכן כי "קרע כזה הוא אירוע נדיר, המלווה בשיעור גבוה במיוחד של תמותה ותחלואה של העובר/ילוד".

3.

בהמשך, ולאחר שניסיונות הגישור העלו חרס, הגישו המבקשים בקשה לחשיפת הפרוטוקול של ועדת הבדיקה. טענתם המרכזית הייתה כי קביעת הוועדה בדבר קיומו של מצב Vasa Previa

אינה מבוססת וכי אין מקום לסטות מהממצא הפתולוגי, שלטענתם שולל את התקיימותו של המצב הנדיר. בתגובה, משרד הבריאות טען כי עניינם של המבקשים אינו מצדיק סטייה מהכלל לפיו חל חיסיון על פרוטוקולים של ועדות רפואיות. בתשובה שהוגשה מטעם המבקשים הודגש כי הבקשה להסרת החיסיון אינה בבחינת "מסע דיג" ביחס להתנהלות הצוות הרפואי באירוע הנזיקי, אלא מכוונת כלפי התנהלות ועדת הבדיקה, שלשיטתם חרגה מהמוסכמה הרפואית לפיה אין לערער על ממצאים פתולוגיים על בסיס אבחנות קליניות.

4.

בית המשפט המחוזי קבע כי התובעים לא הוכיחו שהצורך בגילוי הפרוטוקול לשם עשיית צדק עולה על העניין שיש שלא לגלותו. נקבע כי חשיפת הפרוטוקול אינה חיונית עבור המבקשים לצורך הוכחת טענותיהם. זאת, משום שדו"ח הוועדה מספק תמונה עובדתית מלאה, כפי שמלמדת העובדה שהיה בידי המבקשים כל המידע הרפואי הדרוש להגשת חוות דעת פתולוגית השוללת את המסקנה בדבר קיומה של Vasa Previa , ומשום שבאפשרותם לזמן לעדות את חברי הוועדה ואת העדים שהעידו בפניה. בית המשפט הבהיר כי לא די בסתירה לכאורה בין הממצאים הפתולוגיים לבין מסקנות הוועדה כדי להצדיק את חשיפת הפרוטוקול, וטענות בעניין זה יוכלו להישמע ולהתברר במהלך ניהול התיק. בנוסף, הטענה כי היה על הוועדה לבסס את אבחנתה על עדות פתולוג והטענה בדבר ניגוד עניינים של ראש הוועדה נדחו מן הטעם שאינן רלוונטיות לתביעה הנזיקית גופה.

5.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשים טענו כי הוועדה גיבשה את מסקנותיה באופן שאינו עולה בקנה אחד עם כללי הצדק הטבעי ועם מוסכמות רפואיות מקובלות, עד כי ישנו חשד ממשי שחבריה ניסו לשבש את ההליך ולמזער את אחריותו של בית החולים. לטענתם, מסקנות הוועדה התבססו על צילומים אשר מקורם והסמכות לצלמם אינם ברורים, ועל עדויות בדבר דימום בלידה שאינן מתיישבות עם הדו"חות הפתולוגיים. לכן, כך נטען, חשיפת הפרוטוקול נחוצה כדי להבטיח את תקינות עבודתן של הוועדות הרפואיות ואת אמון הציבור בהן. נטען כי חשיפת הפרוטוקול תאפשר למבקשים לבחון אם הוועדה התבססה על ראיות מהתחום הפתולוגי שלא הוזכרו בדו"ח, או אם יש הסבר מניח את הדעת לגבי מקור הצילומים, שאם לא כן – אין לקבל את מסקנותיה. עוד טענו המבקשים כי התנהלותה הנטענת של הוועדה חמורה במיוחד לאור ניגוד העניינים שבו מצוי לכאורה ראש הוועדה, שכתב חוות דעת מטעם בית החולים 15 חודשים עובר להתכנסות הוועדה.

המבקשים חזרו והבהירו כי הבקשה לחשיפת הפרוטוקול מושתתת על טענותיהם ביחס להתנהלות הוועדה ולמסקנותיה, ולא נגד הצוות הרפואי באירוע הנזיקי עצמו. מטעם זה, הם סבורים, עניינם לא נופל בגדר ההלכות הרגילות בעניין חשיפת פרוטוקולים של ועדות רפואיות, ויש להתוות לגביו מדיניות שיפוטית שתבטיח פיקוח ראוי על פעילותן של הוועדות. בתוך כך נטען כי לא מתקיים בענייננו הרציונל של הבטחת סודיות העדויות שנשמעו בפני הוועדה, משום שהוועדה כבר קבעה שהרופאים התרשלו ונותרה רק שאלת הקשר הסיבתי. עוד נטען כי העובדה שהמבקשים הצליחו להוכיח את טענותיהם לגבי התנהלות הצוות הרפואי ללא הפרוטוקול אינה מייתרת את הצורך בבחינת מסקנות הוועדה, שכן חשיפת הפרוטוקול נועדה להבטיח את תקינות פעילותן של הוועדות ולא את הצלחתה של התביעה הספציפית.

דיון והכרעה

6.

סוגיית החיסיון החל על פרוטוקול של ועדות בדיקה רפואיות נדונה בהרחבה ברע"א 4708/03 חן נ' מדינת ישראל, משרד הבריאות , פ"ד ס(3) 274 (2005) (להלן: עניין חן ) וכן לאחרונה ברע"א 4916/18 פלונית נ' מדינת ישראל-משרד הבריאות (22.1.2019) (להלן: עניין פלונית ), ועל כן לא ראיתי לחזור עתה אלא על עיקרי המסגרת הנורמטיבית הצריכה לעניין. הכלל הבסיסי קבוע בסעיף 21(ג) לחוק זכויות החולה, ולפיו פרוטוקול דיוניה של ועדת בדיקה יימסר רק לממנה הוועדה ולמנכ"ל משרד הבריאות. סעיף 21(ד) קובע חריג לכלל, לפיו " בית משפט רשאי להורות על מסירת הפרוטוקול למטופל, לנציגו או למטפל [...] אם מצא כי הצורך בגילויו לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותו..." . לפי האיזון העקרוני שנקבע בעניין חן , החיסיון יוסר כאשר קיימת אפשרות סבירה לפגיעה ממשית בעשיית צדק, קרי ביכולת לנהל הליך משפטי הוגן שיש בו כדי לקדם את חקר האמת. שאלה זו תיבחן על פי מידת חשיבותו של הפרוטוקול להכרעה במחלוקת בין הצדדים. נסיבות אלה יתקיימו, למשל, כאשר אין בנמצא תחליף ראייתי סביר לפרוטוקול, כאשר הרשומות הרפואיות לוקות בחסר ממשי בעניין חשוב אשר הפרוטוקול יאפשר את ליבונו, כאשר מתעורר חשד ממשי בנוגע למהימנות העדים שהעידו בפני הוועדה או ביחס לניקיון כפיה של הוועדה עצמה וכיו"ב. בעניין פלונית הודגש כי מדובר בחיסיון מוסדי שנועד להגן על אינטרס ציבורי חשוב, ולכן אין להסירו בנקל.

7.

ראשית כל, אבקש להסיר את המעטה העקרוני שעטו המבקשים על בקשתם. אין בידי לקבל את טענתם כי ביסוד הבקשה עומד הרצון להבטיח רמה מקצועית ואתית נאותה מצד ועדות הבדיקה, וברי כי מטרתה העיקרית, שמא הבלעדית, של הבקשה,

היא לקעקע את מסקנות הוועדה בדבר היעדר קשר סיבתי. שלא כטענת המבקשים, בקשה שתכליתה לערער על מסקנות הוועדה אינה שונה מבקשה שביסודה טענות ביחס לאירוע הנזיקי עצמו. בשני המקרים יש להחיל את אותו איזון עקרוני ולבחון את מידת חשיבותו של הפרוטוקול לעשיית הצדק על פי נסיבות העניין (עניין חן , בעמ' 310-309). מטעם זה לא מצאתי ממש בטענות המבקשים לפיהן היה על בית המשפט לצלול לגופן של ההנמקות ולבחון את הגיונן. לא היה מקום להכריע בין גרסאות הצדדים ובין חוות הדעת השונות בשלב זה, וצדק בית המשפט משהגביל את עצמו לשאלת קיומה של אפשרות סבירה לפגיעה ממשית בעשיית הצדק.

8.

יישום האיזון העקרוני בנסיבות העניין מוביל למסקנה כי אין להורות על הסרת החיסיון. אמנם ועדת הבדיקה גילתה דעתה בדו"ח הגלוי כי הצוות הרפואי התרשל בטיפול, אך אין בכך כדי לאיין את ההצדקה לחסיונם של הדברים שנאמרו לפרוטוקול ולא קיבלו ביטוי בדו"ח. כבר עמדתי על כך ש"לא דומה דיבור לפרוטוקול שעלול להתפרסם, לדיבור לפרוטוקול שיש עליו חיסיון, מבחינת הנכונות של הרופאים להתבטא באופן חופשי ואף לבקר ללא מורא פעולות של עמיתים למקצוע" (עניין פלונית , בפסקה 12), והדברים יפים גם לענייננו.

על רקע זה, ובהינתן שנקודת המוצא היא הותרת החיסיון על כנו, יש לבחון את חשיבותו של הפרוטוקול לבירור המחלוקת בין הצדדים. כפי שנפסק בבית משפט קמא, העובדה שהמבקשים הצליחו לגבש חוות דעת פתולוגית מטעמם מהווה עדות לכך שדי בחומר הגלוי כדי ללבן את המחלוקות כדבעי. בנוסף, הדרך פתוחה בפני המבקשים להוכיח את טענותיהם באמצעות זימון חברי הוועדה לעדות (עניין פלונית , בפסקה 15). במסגרת החקירה הנגדית יוכלו המבקשים לברר כיצד הסיקו חברי הוועדה את מסקנותיהם, לבחון כיצד הם מסבירים את הסתירות לכאורה בין מסקנתם לבין הממצאים הפתולוגיים, ולבדוק אם עמדו בפניהם ראיות פתולוגיות שלא צוינו בדו"ח. על רקע זה, איני סבור שחשיפת הפרוטוקול תהיה בעלת ערך מוסף משמעותי. ככל שיעלה בידי המבקשים לעורר ספק בדבר סבירות מסקנותיה של ועדת הבדיקה, ייתכן שיהיה בכך כדי להחליש את משקלו של הדו"ח, אך אין בכך כדי להצדיק את חשיפת הפרוטוקול.

9.

המבקשים טענו כי הוועדה התבססה על צילומים אשר יש חשד שהושגו שלא כדין, אך הטענה לא גובתה בתשתית ראייתית מוצקה, ודי בכך כדי לדחותה (ראו והשוו עניין חן , בפסקה 54; עניין פלונית , בפסקה 17). עוד נטען כי ראש הוועדה פעל בניגוד עניינים מאחר שלא חלפה "תקופת צינון" סבירה מאז כתב חוות דעת עבור בית החולים. טענות המבקשים בהקשר זה נשענו על הדינים הרלוונטיים למומחים מטעם בית המשפט, ואין זה המקום לדון ברלוונטיות של דינים אלה לוועדות בדיקה שהוקמו לפי חוק זכויות החולה. מה עוד שקביעות הוועדה בעניין התרשלות הצוות הרפואי מחלישות עד מאוד את החשש למשוא פנים. מכל מקום, טענות לפסול בהתנהלות ועדת הבדיקה אינן משליכות על האפשרות להוכיח את התביעה עצמה, וממילא אינן רלוונטיות לשאלת החיסיון.

10.

סוף דבר, שהבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.