רע"א 1641/01 הדסה בוטנר נ. קיבוץ חפציבה

המשיב 1 (להלן: הקיבוץ) הגיש תובענה לבית-משפט השלום כנגד המבקשים, שהינם חברי הקיבוץ. טענתו העיקרית הייתה כי המבקשים לא העבירו לידיו הכנסות שקיבלו ממקורות חיצוניים, אף שלפי תקנון הקיבוץ הם היו מחויבים לעשות כן. במסגרת תובענה זו, הקיבוץ אף הגיש בקשה להטלת עיקול זמני על דירה שבבעלותם.

המבקשים הינם נכים. הם אינם חולקים על טענת הקיבוץ כי תקנון הקיבוץ מחייב את החברים להעביר הכנסות מעין אלה לידיו, אלא שלטענתם הם פטורים מחובה זו, לנוכח העובדה שהקיבוץ סירב לספק להם אמצעי עזר שונים בגין נכויותיהם, וכן משום שהקיבוץ כבר ניכה מתקציבם חלק מן הסכום האמור.

בית-משפט השלום נעתר לבקשה להטלת עיקול זמני, אם כי מאוחר יותר הוברר כי הסמכות העניינית לדון בתובענה נתונה לבית-המשפט המחוזי. התיק הועבר איפוא לבית-המשפט המחוזי, שקבע אף הוא כי דין הבקשה להתקבל, לאחר שציין כי מתקיימים היסודות הנדרשים בתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד1984- (להלן: התקנות) למתן צו כאמור. בפרט נקבע, כי לנוכח הודאת המבקשים כי לא העבירו את הכנסותיהם לידי הקיבוץ, התובענה נסמכת על ראיות מהימנות, וכדבריו "איננה נשענת על כרעי תרנגולת". כן נקבע כי קיים חשש כי אי מתן צו כאמור יוביל להכבדה על מימוש פסק-הדין, במיוחד לנוכח החלטת הקיבוץ להפסיק את חברות המבקשים בו.

טענת המבקשים היא כי בית-המשפט המחוזי שגה ביישום הכללים האמורים למתן צו העיקול הזמני. באשר ליסוד הראשון, נטען כי הדיבור "ראיות מהימנות המקימות זכות לכאורה" מחייב את בית-המשפט להשתכנע כי התביעה מושתתת על ראיות ממשיות, ואין די בכך שהתביעה "איננה נשענת על כרעי תרנגולת". באשר ליסוד השני, שעניינו אפשרות להכבדה על מימוש פסק-הדין, טענת המבקשים היא כי אין באפשרות עזיבתם את הקיבוץ כדי ליצור הכבדה כאמור.

המשיב, בטענותיו, תומך יתדותיו בהחלטת בית-המשפט המחוזי.

הבקשה איננה יכולה להתקבל.

מאזן הזכויות והאינטרסים של הצדדים, קבוע בתקנה 360(א) לתקנות, שזו לשונה:

בתובענה לסכום כסף הנתמכת במסמך או בראיות מהימנות המקימות זכות לכאורה, רשאי בית המשפט או הרשם לתת צו עיקול זמני על נכסים שבידי הנתבע... אם ראה, כי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק-הדין...

הטלתו של צו עיקול זמני נדרשת, מקום בו מתעורר החשש כי במהלך ניהולה של התובענה תתבצע דיספוזיציה בנכסי הנתבע, אשר יהיה בה כדי לסכל את אפשרותו של התובע לממש את הסעד הסופי שינתן לו, אם תתקבל תביעתו. עם זאת, בהטלת העיקול הזמני יש כדי להוביל לפגיעה בזכות הקניין של הנתבע, שהינה זכות יסוד חוקתית.

תקנה 360 לתקנות מאזנת בין האינטרסים השונים של הצדדים. במקרה דנן מסכימה אני כי עצם העובדה שראיות התובע אינן נשענות על "כרעי תרנגולת", אין בה די כדי לקיים את היסוד הנדרש הראשון, בדבר קיומן של ראיות מהימנות המקימות זכות לכאורה. עם זאת, בענייננו, אין בכך כדי לשנות את התוצאה אליה הגיע בית-המשפט המחוזי. המבקשים אינם חולקים על כך שקיבלו הכנסות ממקורות חיצוניים, ואף אינם מכחישים כי על-פי הקבוע בתקנון הקיבוץ, מן הדין להעביר הכנסות אלה לידיו. בנסיבות אלה, הראיות שהוצגו על-ידי הקיבוץ הן מהימנות ומקימות זכות לכאורה, ועל-כן נתקיים התנאי הנדרש. טענת המבקשים בדבר זכות כספית נגדית כלפי הקיבוץ הינה טענת הגנה, ועליה להתברר בתובענה לגופה. בטענה זו, כשלעצמה, אין כדי לשלול את מתן הסעד הזמני בשלב המקדמי.

אף היסוד השני, בדבר חשש להכבדה על ביצוע פסק-הדין, התקיים במקרה דנן. אף מטענות המבקשים עצמם עולה כי הם אינם בעלי איתנות פיננסית במידה המסירה חשש להכבדה כאמור.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.