רע"א 1642/18 צבי אמיתי נ. יונתן רצאבי

1.

בקשה לרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת א' כהן ) מיום 23.1.2018 ברע"א 46989-01-18, בגדרה נדחתה בקשה לרשות ערעור של המבקש על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב (הרשמת הבכירה ח' מאירוביץ ) מיום 9.1.2018 בתא"ק 2363-12-17 לפיה נדחתה בקשת המבקש להטיל עיקול זמני על נכס מקרקעין של המשיב 1.

2.

המבקש הגיש תביעה כנגד המשיבים בגדרה טען כי הם רקמו נגדו מעשה תרמית בשנת 2015. בכתב התביעה נטען כי באמצעות שיתוף פעולה ומצגי שווא ומרמה של המשיבים, הם הקימו מערך פיקטיבי שמטרתו למשוך כספים ממשקיעים, ביניהם כספי המבקש, ולקחת את כספם.

3.

בהחלטה מיום 3.12.2017 דחה בית המשפט את בקשת המבקש להטיל צו עיקול זמני ב מעמד צד אחד על חלקו של המשיב 1 במקרקעין הידועים כחלקה 18 וחלקה 21 בגוש 7676 (להלן: המקרקעין ), עד לגובה סכום התביעה בסך 701,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית והוצאות משפט. הבקשה נדחתה בשל טעמים של שיהוי והעדר ביסוס יסוד ההכבדה. על החלטה זו הגיש המבקש בקשה לרשות ערעור, אשר נדחתה מנימוקים זהים.

4.

בהחלטה מיום 9.1.2018 דחה בית המשפט את בקשת המבקש להטיל צו עיקול זמני על חלקו של המשיב 1 במקרקעין ב מעמד המשיב 1 . נקבע כי עילת התביעה כלפי המשיב 1 אינה נטועה בראיות לכאורה שהוצגו בפני בית המשפט. כן נקבע, בין היתר, כי עילת ההתקשרות בוצעה מול משיב 2 שהינו מנהל החברה בה השקיע המשיב את כספו. לפיכך, שאלת מעמדו של משיב 1 מוטלת בספק. כמו כן, נקבע כי יסוד ההכבדה לא בוסס כראוי, הואיל ומשיב 1 מתעתד למכור רק חלק קטן מהקרקעות שברשותו.

5.

על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי אשר נדחתה ביום 23.1.2018. נקבע, בין היתר, כי התביעה אכן מעלה שאלה רצינית, ולכן המבקש צלח את רכיב סיכויי התביעה נגד המשיב 1. עם זאת, נקבע כי רכיב ההכבדה לא הוכח, וזאת הואיל והמבקש לא הניח תשתית עובדתית מספקת לביסוסו ולביסוס מאזן הנוחות. נקבע כי טענת המבקש כי הנזק שייגרם לו אם משיב 1 יצליח למכור את המקרקעין בטרם ישיב את החוב, גדול לאין ערוך מעיקול שירשם על מקרקעין עד למתן פסק דין, איננה מבוססת באופן שעשוי להטות את מאזן הנוחות לטובת המבקש.

6.

על החלטה זו הגיש המבקש את הבקשה לרשות ערעור שלפני. המבקש חוזר על הטענות שהועלו בבקשת רשות הערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי. בין שלל הטענות, מדגיש המבקש כי המשיב 1 מנסה למכור את המקרקעין כדי להבריח ולהעלים רכוש באופן שלא יוותר דבר לעיקול. נטען כי צורפו לכתב התביעה הקלטות של שיחות שנעשו בין המבקש למשיב 1, בהן ניתן לשמוע אותו אומר למבקש כי הוא מוכר את כל קרקעותיו וכי הוא זקוק לכסף. משכך, לשיטתו של המבקש, שגה בית המשפט בקבעו כי יסוד ההכבדה לא הוכח.

7.

לאחר העיון בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

8.

כידוע, נקודת המוצא היא כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית בכל הנוגע לסעדים זמניים, אלא במקרים חריגים בלבד (רע"א 3618/16 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (21.6.2016) ;

רע"א 2502/13

האחים שגראוי ייזום ובנייה בע"מ נ' גינדי החזקות דירות יוקרה בע"מ , פסקה 5 (14.4.2013)). ברי כי המקרה שלפני

אינו

נכלל

בגדר

מקרים

חריגים

אלו. בנסיבות המתוארות, ובפרט בשים לב לקביעת בית המשפט כי לא הונחה תשתית עובדתית מספקת לביסוס יסוד ההכבדה , לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

9.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תשובת המשיבים, לא אעשה צו להוצאות.