רע"א 1659/18 מ.ע.ג.ן ייעוץ וניהול נכסים בע"מ נ. מיכאל מרסה

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים

י' שנלר, ק' ורדי ו- ע' רביד ) מיום 25.1.2018 בע"א 1325-02-17, במסגרתו נדחה ערעור המבקשות על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב-יפו (השופט ג' הימן ) מיום 2.1.2017 בת"א 45238-03-12. בבד בבד עם הבקשה לרשות ערעור הגישו המבקשות בקשה לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות שנפסקו נגדן בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

2.

ראשית ההליכים בין הצדדים בשנת 2012, אז תבעו המבקשות במסגרת ת.א 450238-03-12 את פינויה של דירה בבעלותן ברחוב נחלת בנימין בתל אביב, בה התגוררו המשיבים כדיירים מוגנים, בטענה שהמשיבים הפרו את תנאי השכירות. ביום 6.2.2013 ניתן פסק דין בהסכמת הצדדים על פינוי הדירה תמורת פיצוי בגובה ארבעה שלישים משווי דמי המפתח. עוד נקבע כי שווי דמי המפתח ייקבע על ידי שמאי שמונה על ידי בית המשפט.

ביום 13.5.2013 הגיש השמאי את חוות דעתו בה נקבע כי שווי זכות הבעלות בדירה הינו בסך של 1,850,000 ₪, וכי ארבעה שלישים משווי דמי המפתח, העומדים על שיעור 60% משווי הבעלות, מגיעים לסך 1,480,000 ₪. לאחר שהדירה פונתה והפיצוי ניתן, הגישו המבקשות תביעת נזיקין נגד השמאי במסגרת ת"א 61101-06-13 בגין רשלנות לכאורה בקביעת שווי דמי המפתח על 60% משווי הבעלות, במקום 40%. תביעתן של המבקשות נגד השמאי נדחתה על הסף בבית משפט השלום ביום 6.2.2014 תוך קביעה כי המסלול הראוי לתקיפת חוות דעתו של השמאי הוא פנייה לבית המשפט במסגרת ההליך המקורי, ולא בדרך של הגשת תובענה נפרדת כנגד השמאי. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשות על החלטה זו ביום 26.2.2015. ביום 6.8.2015 נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשות לבית המשפט העליון, מנימוק זהה. ביום 16.11.2015 פנו המבקשות לבית המשפט המחוזי בבקשה לחקירת השמאי, אשר נתקבלה, ומשכך לתיקון חוות דעת השמאי ומינוי שמאי חלופי אשר יכריע בשנית בשאלת דמי המפתח.

3.

בית משפט השלום דחה את הבקשה לתיקון חוות דעת השמאי. בחקירתו הסביר השמאי מדוע בשקלול כל הנתונים, יש לקבוע את שיעור דמי המפתח בענייננו על 60%. בית המשפט התרשם כי קביעותיו של השמאי נעשו על בסיס מומחיותו ולפי מיטב שיקול דעתו המקצועי ואינן חורגות מן המקובל בפסקי דין נוספים, וכן פעל לפי החלטת בית המשפט מיום 19.2.2013 שעניינה מינוי השמאי ומהווה חלק מפסק הדין. המבקשות חויבו בהוצאות ושכר טרחה בסך כולל של 12,000 ₪.

4.

המבקשות הגישו ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי, ובערעור חזרו הצדדים על טענותיהם. בית המשפט המחוזי קבע כי לאחר מתן פסק דין הפינוי, המבקשות חפצו כי הפינוי יתבצע במועד מוקדם ככל האפשר, וידעו שפנייה לבית המשפט קמא בהשגה על השמאות תעכב זאת. המבקשות לא גילו למשיבים אודות ההליך שמתנהל כנגד השמאי, כך שהמשיבים יכלו להיות סמוכים ובטוחים כי ההליך בעניינם הסתיים, בפרט שלא הוגש ערעור ולא באה השגה על חוות דעת השמאי במסגרת ההליך ההוא. התביעה נגד השמאי הוגשה לאחר שבוצע הפינוי, ואף לאחר שנדחתה מן הנימוק שהמבקשות בחרו בדרך עקיפה שאינה ראויה לתקוף את חוות דעת השמאי, אלו נמנעו מתקיפה ישירה במסגרת ההליך העיקרי ובחרו בהגשת ערעור ובקשת רשות ערעור, הכל ללא ידיעת המשיבים. את האפשרות עליה הצביעו בתי המשפט השונים לתקיפה ישירה של חוות הדעת, "החמיצו" המבקשות. בשל חוסר תום הלב של המבקשות בהתנהלותן ובשם עיקרון סופיות הדיון, הערעור נדחה. כמו כן ציין בית המשפט כי אף לגופו של עניין, לא מצא כי יש להתערב במסקנותיו של בית משפט השלום באשר לחוות דעת השמאי. לאור האמור לעיל, הוטלו על המבקשות הוצאות שכר טרחה עו"ד בסך 50,000₪.

5.

מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפני, בו טוענות המבקשות כי על בית משפט זה להידרש לסוגיית ההליך הראוי לתקיפת חוות דעתו של השמאי. כמו כן, טוענות המבקשות כי המשיבים היו מושתקים מלטעון לעניין סופיות הדיון במסגרת הערעור משהטענה לא הועלתה כערעור על החלטת בית המשפט המתירה את חקירת השמאי, וכי קביעת בית המשפט המחוזי ביחס לתום ליבן של המבקשות הינה ספקולציה בלבד. כמו כן, חוזרות המבקשות על טענותיהן באשר לחוות דעתו של השמאי.

6.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

7.

כידוע, רשות ערעור ב" גלגול שלישי " תינתן במשורה ורק אם הבקשה מעלה שאלות עקרוניות כלליות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה לשם מניעת עיוות דין חמור (ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). אין זה המקרה שלפנינו. עניינן של המבקשות אינו מעלה כל שאלה עקרונית בעלת השלכה כללית, וכל טענותיהן נעוצות בנסיבותיו הפרטניות של המקרה . שאלת ההליך הראוי לתקיפת חוות דעתו של השמאי בענייננו נדונה בשלוש ערכאות שדנו בתביעה הנזיקית שהגישו המבקשות. בהליך דנן תביעת המבקשות נדחתה הן לגופה והן לאור עיקרון סופיות הדיון וחוסר תום הלב של המבקשות בהתנהלותן בהליכים, ומשכך אין להידרש לסוגיות נוספות.

8.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משכך, מתייתרת גם הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט המחוזי. משלא התבקשה תשובת המשיבים, לא אעשה צו להוצאות.