רע"א 1662-23 רע"א 1662-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נצרת (השופטים ש' אטרש, ס"נ, ע' טאהא וע' גולומב) אשר ניתן ביום 29.12.2022 בע"א 35874-08-22, במסגרתו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום נצרת (השופטת הבכירה ש' נאשף-אבו אחמד), אשר ניתן ביום 11.7.2022 בת"א 11174-06-19, ואשר בגדרו התקבלה תביעת המשיבים לקבלת פיצוי מהמבקשת 1 ולהטלת חבות אישית לחובות המבקשת 1 על המבקש 2 – וזאת, בגין נזקים לא ממוניים וליקויי בנייה שנתגלו בבית מגורים אשר נבנה על ידי המבקשת 1 עבור המשיבים. לצד דחיית ערעור המבקשים, בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור אחיו של המבקש 2 על פסק דינו של בית משפט השלום, אשר קיבל את תביעת המשיבים לחייבו אישית בחובות המבקשת 1.

2.דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

3.מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" אשר באה בגדרה של תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנה 148א).

4.פסקי הדין קמא נטועים בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינם מעוררים שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

5.זאת ועוד: המבקשים טוענים כי משעה שהתקבלה תביעת המשיבים נגדם, נדרש היה לאפשר להם לפרק את האלמנטים של המבנה ולקבל אותם לידם, שכן לדבריהם מדובר באלמנטים בשווי של מאות אלפי שקלים. ברם, המבקשים לא העלו טענה זו בפני בית משפט השלום. כידוע, הלכה היא עמנו כי ערכאת ערעור תימנע מלדון בטענות שלא נטענו בפני הערכאה הדיונית (ראו: ע"א 499/85 עיזבון המנוחה שפייר נ' מנהל מס שבח מקרקעין, חיפה, פ"ד מד(3) 256, 260 (1990); אורי גורן סוגיות בסדר הדין האזרחי 971 (מהדורה שלוש עשרה, 2020)). לפיכך, מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה יש לדחות טענה זו משלא הועלתה בפני בית משפט השלום.

6.אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.