פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
רע"א
1666/99
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
המ
בקשת:
א. א. צרפתי בע"מ
נגד
המשיב
ות:
1. חברת המלח לישראל בע"מ
2.
תעשיות מלח לישראל בע"מ
בקשת
רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 28.2.99 בבש"א 6500/98
ו1811/99- (ת"א 1170/98) שניתנה על-ידי כבוד סגן-הנשיא ד"ר ד' ביין
בשם
המבקשת: עו"ד עודד ברי
החלטה
המשיבות הגישו בקשה להטלת עיקול זמני על נכסי המבקשת טרם פתיחה בהליך עיקרי של תובענה כספית כנגדה. המחלוקת בין הצדדים במסגרת התובענה העיקרית, נוגעת למועדי וסכומי תשלום המגיעים למשיבות מן המבקשת, בעקבות סיום יחסי ספק-לקוח שהתקיימו ביניהן.
רשם בית-המשפט המחוזי בחיפה (השופט עודד גרשון) דחה את בקשת המשיבות להטלת עיקול זמני, אך בערעור שהוגש על-ידי המשיבות, הפך בית-המשפט המחוזי בחיפה (סגן-הנשיא ד"ר דן ביין) את החלטת הרשם והטיל עיקול זמני על נכסי המבקשת עד לסך של 684,000 ש"ח כנגד המצאת ערבות עצמית וערבות צד שלישי ללא הגבלת סכום, מצד המשיבות.
בהחלטתו קיבל בית-המשפט המחוזי את טענת המשיבות, לפיה קשייה הכלכליים של המבקשת, שבאו לידי ביטוי בטענתה של האחרונה כי "עיקול ימוטט אותה מבחינה כלכלית", מעוררים חשש להכבדה על ביצוע פסק-הדין, כנדרש בתקנה 360(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-. בית-המשפט המחוזי דחה את טענות המבקשת לגבי גובה חובה כלפי המשיבות, שהועלו לראשונה בשלב הערעור, וקבע כי אין להיזקק להן באשר לא עמדו לדיון בפני הרשם.
מכאן הבקשה שבפניי, בה חוזרת המבקשת על טענותיה ומוסיפה טענות דיוניות שונות הנוגעות להליך הערעור שהתנהל בבית-המשפט המחוזי.
דין הבקשה להידחות. לעצם הטלת העיקול הזמני איזן בית-המשפט המחוזי כראוי בין האינטרסים של הצדדים. אף לא מצאתי לנכון, במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטות ביניים, להתערב בשיקול-דעתו של בית-המשפט המחוזי באשר לאופן ניהול הדיון. אשר על-כן לא מצאתי מקום לתת רשות ערעור והבקשה נדחית.
ניתנה היום, ה בניסן תשנ"ט (22.3.99).
ש
ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99016660.
L02