רע"א 1667/97 מועלם בת שבע נ. קצין התגמולים

בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 29.1.97 בתיק 1827/95 שניתן על ידי כבוד השופטים אבן ארי, בר אופיר ואחיטוב

תאריך הישיבה: ג' בכסלו התשנ"ח (2.12.97)

בשם המבקשת: עו"ד טוניק ועו"ד לוי

בשם המשיב: עו"ד זיו אלדן

החלטה

בעלה המנוח של המבקשת מצא את מותו בעת שירות מילואים, שעה שהיה מועסק בעבודות שמירה. החקירה העלתה, שהמנוח התאבד. קודם מותו כתב מכתב פרידה לאשתו.

על יסוד החזקה שבסעיף 2ב' לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י1950- ( להלן: החוק ) על המשיב, אשר החליט לדחות את תביעת המבקשת לתגמולים על פי החוק, הוטל הנטל להוכיח שההתאבדות של המנוח לא ארעה עקב שירותו.

המשיב דחה את התביעה על יסוד הטענה שנימוקים ושיקולים אשר אינם קשורים לשירותו של המנוח הם שהביאו להתאבדותו. ערר שהוגש לועדת ערעורים שלפי החוק נדחה. גם ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה. על כך הוגשה הבקשה לרשות ערעור שבפנינו.

על אף כל טענותיו של בא כוח המבקשת, אשר טען למבקשת את כל שניתן לטעון, דין הבקשה להדחות.

הן ועדת הערעורים והן בית המשפט המחוזי הסתמכו על נוסח המכתב שהשאיר אחריו המנוח, וכן על ראיות נוספות לעניין הסיבות שהביאו את המנוח למעשה ההתאבדות. בעניין זה נשמעו גם חוות דעת רפואיות של פסיכיאטרים, אשר מביניהם העדיפה ועדת הערעורים את חוות דעתו של ד"ר קוטלר. על פי חוות דעת זו, אשר מתבססת על נתוני המקרה, לא שיקולים הכרוכים בשירות הצבאי הם שגרמו להתאבדות, אלא שיקולים אחרים הקשורים באירועים ומצבים אשר מחוץ למסגרת השירות הצבאי.

אין צורך שנפרט את מכלול העובדות וההנמקה אשר עמדו ביסוד חוות דעתו של ד"ר קוטלר. די אם נאמר, שלא מצאנו עילה להתערב במסקנת הערכאות הקודמות להעדיף את חוות דעתו של ד"ר קוטלר על פני חוות הדעת שהוגשה מטעם המבקשת.

נוסיף לכך, שהבקשה לרשות ערעור אינה מגלה כל שאלה משפטית אשר תצדיק מתן רשות ערעור לבית משפט זה.

התוצאה היא, שהבקשה לרשות ערעור נדחית. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות.