רע"א 167/03 תדיראן קשר בע"מ נ. גילתק תקשורת בע"מ (בהקפאת הליכים)

1.בחודש מאי 2001 נחתם בין המשיבה (להלן: גילתק) לבין המבקשת 2 (להלן: טלקום) – הרשומה במדינת פלורידה שבארצות-הברית, והנמצאת בבעלותה ובשליטתה המלאה של המבקשת 1 (להלן: תדיראן) – הסכם למתן שירותים ולביצוע עבודות, שהותנה בזכייתה של טלקום במכרז שפורסם על-ידי משרד הביטחון בעניין פרויקט ביטחוני שהיקפו הכולל – כך לטענת המבקשות – הוא של כ-16 מיליון דולר. עבודות ההתקנה בפרויקט באמצעות קבלן משנה מהוות – כך לטענת המבקשות – פחות מעשרה אחוזים מהיקף כלל העבודות על-פי המכרז. בהסכם נקבע, כי הדין החל עליו הוא דין מדינת ניו-יורק.

לאחר שטלקום זכתה במכרז, ובטרם החלו הצדדים במשא-ומתן לצורך כריתת חוזה מפורט ביניהם, נכנסה גילתק לקשיים כלכליים, והיא מצויה בהקפאת הליכים בגדרה אושר לאחרונה הסדר נושים. על-רקע זה הודיעה טלקום בחודש יולי 2002 לגילתק, כי האחרונה נדרשת להמציא ביטחונות באשר ליכולתה לעמוד בתנאי ההסכם, וכי אם לא תעשה כן, יביא הדבר לסיום ההתקשרות בין השתיים.

2.לאחר שהניסיונות לפתור את המחלוקות שבין הצדדים נכשלו, הגישה גילתק בתאריך 10.12.02 לבית-המשפט המחוזי בחיפה, המפקח על הקפאת ההליכים, בקשה למתן הוראות, בגדרה עתרה למתן סעד זמני שימנע מן המבקשות להתקשר עם צדדים שלישיים לצורך ביצוע הפרויקט או לבטל את ההסכם עם גילתק, וכן למתן צו שיורה למבקשות לקיים את ההסכם עמה. באותו יום אף אושר הסדר הנושים של גילתק. המבקשות טענו, כי קשייה הכלכליים של גילתק, שאין חולק עליהם, מחייבים על-פי הדין של מדינת ניו-יורק – שבית-המשפט המחוזי קבע, כי תוכנו לא הוכח בפניו – קבלת בטחונות מאת גילתק באשר ליכולתה לעמוד בהתחייבויותיה בהתאם לחוזה; וכי יש בהקפאת ההליכים שבה מצויה כיום גילתק כדי להעיד על קשייה הכלכליים, ועל-כך שספק אם יש בידיה כוח-אדם מיומן שיעמוד לרשותה בעת מועד ביצוע התחייבויותיה. עוד טענו המבקשות, כי גילתק מבקשת לקיים התחייבויותיה לפי ההסכם באמצעות גוף נפרד הנמצא בשלבי הקמה; וכי יש בכך משום הפרת תניה בהסכם האוסרת על המחאת זכויות לפי החוזה לצדדים שלישיים ללא הסכמה מראש של הצד השני. כן טענו המבקשות מספר טענות דיוניות, ובהן כי לא היה מקום לפנות לבית-המשפט המפקח על הקפאת ההליכים בדרך של מתן הוראות, שכן מדובר בסכסוך בין גילתק לבין צד שלישי; וכי על גילתק הנטל להוכיח מהו הדין החל על ההסכם בין הצדדים כדי לבסס את הטענה לפיה היא זכאית לסעד זמני בנסיבות אלו. כן נטענו טענות בדבר פורום בלתי נאות, היעדר סמכות עניינית והיעדר סמכות מקומית.

מנגד טענה גילתק, כי יש ביכולתה לעמוד בהתחייבויותיה על-פי ההסכם; כי היא מוכנה להמציא ערבויות מעבר לאלה הקבועות בהסכם להבטחת ביצועו, אך לא בהיקף הנדרש על-ידי המבקשות; כי מטבע הדברים כאשר חולף זמן ניכר ממועד ההצעה ועד למועד הביצוע בפועל חלים שינויים במערך כוח האדם; וכי במקרה כזה תציג כוח אדם חלופי בפני המבקשות. עוד טענה גילתק, כי אשר לטענה בדבר המחאת זכות, הרי שמדובר בארגון מחדש של פעילותה במסגרת הסדר נושים; כי אותו גוף יפעל מטעמה; וכי דרך פעילות זו לא תיפגע בקיום התחייבויותיה.

בית-המשפט המחוזי דחה את הטענות הדיוניות של המבקשות, בקובעו כי אף שמוכן הוא לקבל את הטענה, לפיה אין מקום לדון בבקשת גילתק במסגרת מקוצרת של מתן הוראות לנאמן, אין בכך כדי לחייב את מחיקתו של ההליך, שכן ניתן לראות את הבקשה לסעד זמני כבקשה לסעד כזה במסגרת הליך אזרחי, המוגשת בשל דחיפות העניין בטרם הגשת ההליך העיקרי; וכי אשר לטענה בדבר הדין החל על ההסכם והסעדים הניתנים מכוחו, הרי שבשלב זה של הדיון ניתן להיעזר בחזקת שוויון הדינים. כן דחה בית-המשפט את טענות הפורום הבלתי נאות והיעדר סמכות עניינית ומקומית, בקובעו כי בית-משפט מוסמך להעניק סעד זמני מקום שהעניין דחוף ולהותיר בירור שאלות אלו לשלב המשפט. לגופו של עניין קבע בית-המשפט, כי כיום אין כל הפרה של החוזה מצדה של גילתק; כי טלקום אינה רשאית לראות בהקפאת ההליכים שבה מצויה גילתק משום הודעה מטעמה כי לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה; כי טענת ההפרה בנסיבות העניין היא משום התנהגות שלא בתום-לב; כי "מתן הרשאה לצד לחוזה להסתלק ממנו רק משום שהצד האחר נקט בהליכים לפי סעיף 350 לחוק החברות[, תשנ"ט-1999], ישים לאל את אחת ממטרותיו העיקריות של המנגנון שנקבע שם, דהיינו מתן אפשרות של הבראת החברה תוך המשכת פעילותה מצד אחד והטלת הגבלות (בלשון המעטה) על יכולת הגבייה של נושיה"; וכי יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו. עוד נקבע, כי דרישתה של טלקום למתן ביטחונות נוספים אינה מעוגנת בהסכם שבין הצדדים, וכי על-כן אין לה מקום. לפיכך קבע בית-המשפט, כי בתוך 14 ימים תגיש גילתק תובענה עיקרית בעניין, וכי טלקום תקיים את ההסכם ותנקוט בכל הצעדים הדרושים בהקשר זה, לרבות הוצאת הזמנת עבודה. כן הורה בית-המשפט למבקשות להימנע מלהציע את ההתקשרות נושא הבקשה לגופים אחרים או מלהתקשר עמם לצורך ביצוע העבודות שהוטלו על גילתק. כן נקבע, כי בתום 48 שעות ממועד קבלת הזמנת העבודה תמציא גילתק לטלקום ערבות בלתי מוגבלת בזמן על-סך של 210,000 דולר, להבטחת עמידתה של גילתק בתנאי ההסכם; כי גילתק תמציא לטלקום רשימה מלאה של העובדים בפרויקט; וכי ככל שטלקום תהיה בדעה שאין בידי גילתק עובדים כנדרש, השאלה תוכרע על-ידי בית-המשפט. לבסוף נקבע, כי גילתק תמציא התחייבות עצמית על-סך 100,000 ש"ח.

גילתק הגישה את התביעה העיקרית כנגד המבקשות יומיים לאחר המועד שנקבע בהחלטת בית-המשפט המחוזי. בית-המשפט המחוזי נעתר לבקשתה והאריך את המועד להגשת כתב התביעה.

3.מכאן הבקשות שבפניי למתן רשות ערעור, בגדרן חזרו המבקשות על טענותיהן הדיוניות והמהותיות, והוסיפו כי תכליתם של סעדים זמניים הוא שימור המצב הקיים ואילו צו העשה הזמני, שעל-פיו מחויבת טלקום לקיים את ההסכם עם גילתק, מבקש להביא לשינוי המצב המשפטי הקיים. עוד נטען, כי החלטת בית-המשפט המחוזי לא איזנה כראוי בין היקפה האדיר של הפגיעה שעלולה להיגרם למבקשות, למערכת הביטחון ולציבור בכללותו שבחלקה אינה ניתנת לאומדן ולפיצוי כספי לבין נזקה של גילתק הניתן לפיצוי כספי; וכי מתן הסעדים הזמניים לא הותנה בהפקדת ערבות להבטחת נזקי המבקשות בגין מתן סעדים אלו. עוד נטען, כי טלקום מחויבת להשלים עד לתאריך 1.2.03 את אבן הדרך הראשונה בפרויקט שהיקפה כ-2,400,000 דולר ואשר עולה כשלעצמה על מלוא חלקה של גילתק בפרויקט. ואולם בהמשך נטען, כי טרם נתקבלו כל האישורים הדרושים לחוזה עם משרד הביטחון, וכי על-כן לא ניתן בשלב זה לחתום על חוזי קבלנות משנה ולהוציא הזמנת עבודה לצורך ביצוע הפרויקט. אשר להחלטה השנייה של בית-המשפט המחוזי, טענו המבקשות כי הסעדים הזמניים שניתנו הותנו בהגשת כתב תביעה במועד; וכי בית-המשפט המחוזי לא פירט את הטעמים המיוחדים שהביאוהו להאריך את מועד הגשת התביעה. מנגד תמכה גילתק את יתדותיה בהחלטת בית-המשפט המחוזי.

4.יש לדחות את טענות המבקשות. שכן, ראשית , הסעד שניתן על-ידי בית-המשפט המחוזי הינו סעד זמני בלבד, ולנוכח דחיפות העניין, היה ראוי להושיטו, כאשר טענותיהן הדיוניות של המבקשות ידונו בגדרה של התביעה העיקרית. שנית , בית-המשפט המחוזי קבע, כעניין שבעובדה, ולאחר חקירתם של מצהירים מטעם בעלי-הדין, כי גילתק לא הפרה את התחייבויותיה על-פי ההסכם שחתמה עם טלקום, ולא מצאתי כי יש מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידו. נשאלת השאלה, האם בקשייה הכלכליים של גילתק יש משום הפרה יסודית צפויה של ההסכם. בשלב זה, ולאור חומר הראיות שעמד בפני בית-המשפט המחוזי, נראה לי כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה. שלישית , בית-המשפט המחוזי יצר מסגרת של לוח זמנים לתחילת ביצוע ההסכם, בגדרה כבר בשלבים הראשונים נדרשת גילתק להוכיח את יכולתה לעמוד בהתחייבויותיה על-פי ההסכם. באם הנחות אלו יתבדו, תהא פתוחה הדרך בפני המבקשות לשוב ולפנות לבית-המשפט הדן בתביעה העיקרית בבקשה לביטול הסעדים הזמניים שניתנו. לבסוף , לא מצאתי בטענות המבקשות עילה להתערבות בהחלטת בית-המשפט המחוזי להאריך את מועד הגשת התביעה בשים לב לנסיבות העניין ולאורכה הקצרה שהתבקשה.

אשר-על-כן, הבקשות למתן רשות ערעור נדחות. משכך, מתבטל הצו הארעי לעיכוב ביצוע שניתן בהחלטתי מתאריך 6.1.03.