רע"א 1679/98 המאגר הישראלי לביטוח רכב נ. יוסף שלי

המשיב נפצע קשות בתאונת דרכים בה נפגע ביום 18.12.95. נכותו היא בשיעור 100%. את נזקיו בתאונה זו הוא תובע בתביעה שהוגשה נגד המבקשת לבית המשפט המחוזי. ביום 22.2.98 החליט בית המשפט המחוזי לחייב את המבקשת לשלם למשיב, כתשלום תכוף, סכום של 25,000 ש"ח לחודש, החל מ1.1.98-, וכן תשלום חד פעמי נוסף של 275,000 ש"ח.

עד מועד החיוב כאמור שילמה המבקשת למשיב, על פי החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי (בהרכב אחר), סכום של 15,000 ש"ח לחודש ( להלן: ההחלטה הקודמת ). בקשת המבקשת סבה על החיוב של 275,000 ש"ח בלבד. לטענתה, חיוב בתשלום זה, כמוהו כהגדלת סכום התשלום התכוף החודשי (בסך 15,000 ש"ח) עבור תקופת העבר, בעוד וההחלטה הקודמת באה לענות על כל צרכיו התכופים של המשיב בתקופה זו. מה גם, שבקשת רשות ערעור על ההחלטה הקודמת, אשר הוגשה על ידי המשיב, נדחתה על ידי בית משפט זה.

אמת, בדרך כלל יימנע בית המשפט מחיוב בתשלום תכוף עבור הוצאות שנגרמו לתובע בתקופה בגינה ניתנה החלטה קודמת לתשלום תכוף על ידי בית המשפט. אך קיימים לכך חריגים. בכל מקרה שיתברר לבית המשפט ששיעור התשלום התכוף כפי שנקבע על ידו בהחלטה קודמת גרר הוצאות של התובע מעבר לסכומי התשלום התכוף, רשאי בית המשפט (כשהמדובר בהוצאות אשר התשלום התכוף בא לענות עליהן) לפסוק סכום אשר יהיה בו לכסות הוצאות אלה. הסמכות לכך מוקנית לו מכוח סמכותו לדון לא רק בבקשה נוספת לתשלום תכוף, אלא גם לשנות החלטה קודמת שלו, כאמור בסעיף 5ה' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975-, ובהתאם לתנאים הקבועים בו. אכן, ראוי שבית המשפט יעשה כן לעיתים נדירות, ורק כשיוברר לו, על פי הראיות שבאו בפניו, שהדבר חיוני כדי שהתובע לא יינזק.

נוכח הראיות שבאו בפני בית המשפט המחוזי, נראה לי שזה המקרה שבפנינו. לא מיותר יהיה לציין, שכבר בהחלטת בית משפט זה, אשר דחתה בקשת רשות ערעור על ההחלטה הקודמת, היה בית המשפט (מפי השופטת שטרסברג-כהן) ער לכך שיתכן שהסכום החודשי של 15,000 ש"ח לא יהיה בו די.

בנסיבות אלה, ובהתחשב בכך שככלל לא תתערב ערכאת הערעור בסכום תשלום תכוף שנקבע על ידי הערכאה הראשונה, דין הבקשה להדחות.

הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיב בסך 10,000 ש"ח.