רע"א 1685/02 ויצו הסתדרות עולמית לנשים ציוניות(ע"ר) נ. ועד מושב בית זית א

המבקשת הגישה בבית-משפט השלום בירושלים תביעה לסילוק ידה של המשיבה ממבנה המצוי על חלקה 85 (להלן: החלקה) במושב בית זית. בית-משפט השלום קיבל את התביעה בקובעו, כי המבקשת החלה בשנת 1955 לספק שירותים חברתיים במושב המשיבה ובשנת 1964 הקימה מכספה מבנה דו-קומתי, במקום מבנה ששימש לצורך הפעילות עד לאותה עת; כי בשנת 1981, במטרה להסדיר את יחסיהם הקניינים באשר לקרקע נשוא המחלוקת, חתמו הצדדים על מסמך הצהרתי, לפיו למבקשת זכות חכירה וחזקה בלעדית במבנה ובשטח התוחם אותו, ואם תיפסק הפעילות של המבקשת במושב, תהיה היא רשאית להשתמש במבנה לפעילות אחרת או למוכרו למשיבה בעלות הקמת המבנה בלבד; וכי בשנת 1983, פסקה פעילות המבקשת במושב בית זית וההחזקה במבנה עברה לידי המשיבה. ממכלול הראיות שהוצגו בפניו, מצא בית-משפט השלום, כי המשיבה התחייבה כלפי המבקשת להעניק לה זכות חכירה בחלקה.

המשיבה ערערה על פסק-הדין לבית-המשפט המחוזי בירושלים וטענה כי פסק-הדין שגוי מכיוון שלמבקשת אין זכות קניין בחלקה, ואף לא הובטחה לה זכות כזו. בית-המשפט המחוזי קיבל את הערעור וביטל את פסק-הדין בקובעו, כי מאומד דעת הצדדים נלמד כי למבקשת לא ניתנה רשות בלתי-הדירה לשימוש בחלקה, כי נכונות המשיבה להעניק למבקשת זכות חכירה בחלקה היתה מותנית בכך שהמבקשת תקיים במקום פעילות, וכי משהפסיקה המבקשת את פעילותה אין היא זכאית עוד לקבלת זכות חכירה אלא לסעד של השבה כספית בגין השקעותיה במבנה בלבד.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגידרה תקפה המבקשת את המסקנות המשפטיות בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי וטענה כי בפרשו את המסמך ההצהרתי, שנחתם בין הצדדים כאמור בשנת 1981, הרחיב בית-המשפט המחוזי את גבולות ההתערבות ביחסים החוזיים בין הצדדים.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי יש לדחות את טענות המבקשת. הבקשה אינה מגלה עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי", שכן היא אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינה הספציפי של המבקשת, ואף לא עלה בידי המבקשת להצביע על עיוות דין שנגרם לה.

מעבר לדרוש אוסיף, כי אף לגוף העניין יש לדחות את טענות המבקשת. לאחר ששמע את טענות הצדדים החליט בית-המשפט המחוזי, כעניין שבעובדה, כי טיב היחסים, ובכלל זה המסמך ההצהרתי שנחתם על-ידי הצדדים, אינו מקנה למבקשת כל זכות מעבר לזכות ההשבה בגין השקעותיה במבנה. לא מצאתי בהחלטה זו של בית-המשפט המחוזי משום התערבות פסולה ביחסים החוזיים שבין הצדדים, וממילא אין עילה להתערבות בית-משפט זה.

אשר על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך כולל של 20,000 ש"ח.