רע"א 1691/98 האוניברסיטה העברית בירושלים נ. דוד סולומון

1.המבקשת לא הניחה את דעתי כי העברת הנכס על שם המשיב מס' 1 יכולה להיחשב כשינוי נסיבות שאירע לאחר החלטת בית המשפט המחוזי מיום 31.10.96. בהחלטה זו נקבע, בין השאר, שהמבקשת הזניחה את זכויותיה במשך עשרות שנים, ובעקבותיה הסכימה פרקליטת המבקשת דאז למחיקת המשיב מס' 1 מן התובענה (אך בית המשפט לא נאות לכך). הבקשה לרשות לערער שהוגשה על ההחלטה האמורה נדחתה, ונאמר בהחלטת בית המשפט העליון "כי גם אם צודקת המבקשת בטוענותיה, ניתן היה לפצותה בפיצוי כספי". משמעותן של החלטות אלו היא שאין כל מניעה למכירת הנכס, והעובדה שבינתיים הושלמה עסקת המכר אינה מעלה או מורידה. הדברים הם כך ביתר שאת - לאחר שבהחלטה מיום 11.3.97 נדחתה בקשתה הנוספת של המבקשת שמשמעותה היתה עתירה להקפיא את הפעולות בנכס נשוא המריבה.

2.בקשתה החוזרת של המבקשת היתה טרדנית, ואין לה כל עילה לקבול על שיעור ההוצאות שנפסקו נגדה; הדברים הם כך ביתר שאת בבקשת רשות לערער זו שהיה צריך להיות ברור למבקשת כבר מלכתחילה שלא היה לה כל סיכוי להצליח בה, וחבל שהוגשה.

הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיב מס' 1 שכ"ט עו"ד 20,000.- ש"ח ולמשיבים מס' 3-5 שכ"ט עו"ד 20,000.- ש"ח.