רע"א 1695/14 מפעלי תחנות בע"מ נ. אנטמן תאורה וסחר בע"מ

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 4.2.2014 (ע"א 33176-11-12, השופטים י' ענבר , י' שבח ו ש' שוחט ). פסק הדין קיבל את ערעורה של המשיבה, אנטמן תאורה וסחר בע"מ, על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 6.9.2012 (ת"א 15657-10-09, סגנית הנשיאה ד' אבי-גיא ).

רקע והליכים קודמים

2.

המבקשות הן חברות אשר בתקופות הרלוונטיות היו בעלות הזכויות בקניון רחובות (להלן: הקניון ). שמואל רבפוגל (להלן: רבפוגל ) הוא הבעלים של המשיבה. בין שנת 1997 לבין חודש מארס 2004 שימש רבפוגל כמנהל הכספים ובהמשך גם כמנכ"ל של הקניון. סמוך לסיום תפקידו של רבפוגל עלתה האפשרות כי הוא ימשיך לסייע למבקשות בכל הנוגע לטיפול בחיובי הארנונה שלהן בגין הקניון. בהמשך לכך, ביום 8.8.2004 נכרת בין המבקשות לבין המשיבה הסכם (להלן: הסכם 2004 ), שלפיו יפעל רבפוגל להפחתת חיובי הארנונה שבהם חויבו המבקשות על-ידי עיריית רחובות (להלן: העירייה ). במסגרת ההסכם נקבע כי בתמורה לפעולותיו של רבפוגל בעניין הפחתת הארנונה תהיה המשיבה זכאית לתמורה בשיעור של 15 אחוז משיעור הארנונה המופחת, בתוספת מע"מ כחוק.

3.

אין מחלוקת כי רבפוגל לא פעל להפחתה של שטחי הנכסים של המבקשות שחויבו בארנונה או בשינוי סיווגם, והוא אף לא פעל לשינוי תעריפי הארנונה שבהם חויבו המבקשות. בפועל, עבודתו התמקדה באופן השיערוך של חובות העירייה למבקשות בגין דמי שכירות ותשלומים נוספים, אשר העירייה והמשיבות הסכימו על קיזוזם מחיובי הארנונה. טיפולו של רבפוגל בנושא הצביע על כך שחיובי הארנונה של המבקשות נשאו הפרשי הצמדה וריבית, ואילו חובות העירייה למבקשות לא שוערכו באותו אופן, כתוצאה מטעות בתוכנת החישוב של העירייה.

4.

ביום 27.11.2007 נערך בין המבקשות לבין העירייה הסכם פשרה (להלן: הסכם הפשרה ), שלפיו זוכו המבקשות בסכום של 3,218,000 שקל. בהמשך לכך, דרשה המשיבה מהמבקשות את התמורה המוסכמת על פי הסכם 2004, בשיעור 15 אחוז מסכום הזיכוי של המבקשות, בטענה כי בבסיס הסכם הפשרה עמדו פעולותיו של רבפוגל. המבקשות סירבו לשלם את הסכום המבוקש. לשיטתן, הסכם 2004 לא חל על הסכום שבו זוכו המבקשות בהתאם להסכם הפשרה. בין הצדדים ניטשה אפוא מחלוקת פרשנית באשר לשאלה האם המשיבה זכאית לתשלום אותם 15 אחוזים מהסכום שבו זוכו המבקשות בהסכם הפשרה. באופן ספציפי, המחלוקת נסבה על השאלה האם ניתן לראות בפעולותיו של רבפוגל למען המבקשות, שעמדו ברקע לחתימת הסכם הפשרה, משום "הפחתת ארנונה", כאמור בהסכם 2004. מחלוקת זו היוותה בסיס לתביעה שהוגשה על ידי המשיבה לבית משפט השלום.

5.

בית משפט השלום דחה את תביעתה של המשיבה לקבלת תשלום בשיעור 15 אחוז מסכום הזיכוי של המבקשות בהסכם הפשרה. במסגרת כך, קיבל בית משפט השלום את עמדתן של המבקשות לפיהן הסכם 2004 לא חל על הפעילות של רבפוגל שהובילה לזיכוי המבקשות בהסכם הפשרה. בית משפט השלום קבע כי המונח "הפחתת ארנונה" מתייחס להפחתה שמקורה בטעויות בגודל הנכס, בסיווג הנכס, בתעריף לפי צו הארנונה, הקפאה של תעריפי ארנונה, האזור שבו מצוי הנכס וחיובים רטרואקטיביים. במלים אחרות, בית משפט השלום סבר שעבודתה של המשיבה בעניין הפרשי השערוכים, שנעשתה באמצעות רבפוגל, אינה בגדר "הפחתת ארנונה", ומכאן שהסכם 2004 לא חל עליה. בית משפט השלום הוסיף ועמד על כך שלא עומדת בפניו תביעה חלופית לשכר ראוי בגין עבודה זו. בשולי הדברים, בית משפט השלום הכריע גם במחלוקת משנית שהתעוררה בין הצדדים ונסבה על השאלה האם רבפוגל הודיע למבקשות על חשדו כי קיים פגם בתוכנת החישוב של העירייה עוד בתקופת העסקתו על-ידיהן, או שמא שמר את המידע לעצמו. בית משפט השלום קבע כי רבפוגל לא יידע את המבקשות בדבר האפשרות כי ישנו פגם בתוכנת החישוב עובר לסיום העסקתו אצלן.

6.

המשיבה הגישה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, וערעור זה התקבל. בית המשפט המחוזי דחה את הפרשנות שאימץ בית משפט השלום לעניין "הפחתת ארנונה", וקבע כי לשונו של הסכם 2004 סובלת גם את הפירוש שהמשיבה ביקשה להעניק להסכם. בנוסף, שלל בית המשפט המחוזי את קביעתו של בית משפט השלום כי רבפוגל לא יידע את המבקשות בדבר חשדו כי ישנה תקלה בתוכנת החישוב של העירייה בעת שהועסק אצלן. בהתאם לכך, פסק בית המשפט המחוזי כי על המבקשות לשלם למשיבה את הסכום שלו היא זכאית בהתאם להסכם 2004.

הבקשה למתן רשות ערעור

7.

הבקשה שבפני מתמקדת בטענה כי בדיון שנערך בפני בית המשפט המחוזי לא ניתנה לבא-כוח המבקשות הזדמנות ראויה להביע את עמדתו באשר לממצאים שעליהם התבסס פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשות הצביעו על כך שפסק דין זה אינו נותן ביטוי לאופן שבו התייחס בית המשפט המחוזי למחלוקות בין הצדדים במהלך הדיון ואשר השפיע על אופן הצגת הטענות בפניו. לשיטת המבקשות, אילו היה מתבקש בא-כוחן להתייחס בדיון לממצא בעניין התקלה בתוכנת העירייה ובנושאים אחרים שהיוו בסיס לפסק הדין בערעור, לרבות לפרשנות שיש ליתן לנוסח של הסכם 2004, היה בכך כדי להשפיע על התוצאה הסופית של פסק הדין.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה, בפסק הדין של בית משפט השלום ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן רק כאשר מתעוררת שאלה כללית החורגת מעניינים הקונקרטית של הצדדים, או במקרים שבהם נגרם עיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) (להלן: הלכת חניון חיפה ).

9.

בנסיבות העניין, המבקשות אינן טוענות לקיומה של שאלה כללית העולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, כי אם לעיוות דין חמור שנגרם להן. לטענתן, כאמור, עיוות הדין נובע מכך שאופן ניהול הדיון בבית המשפט המחוזי פגע בזכות הטיעון שלהן, במובן זה שבא-כוחן לא ידע מהן הסוגיות שבעניינן עליו למקד את טענותיו.

10.

לא מצאתי ממש בטענותיהן של המבקשות. אכן, לא ניתן להפריז בחשיבותה של זכות הטיעון – הן בהליכים שיפוטיים והן בהליכים מינהליים. ואולם, לא מצאתי כי זכות זו של המבקשות אכן נפגעה בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי. עיון בפרוטוקול הדיון ובפסק הדין מעלה כי לבא-כוח המבקשות ניתנה הזדמנות ראויה להביע עמדתו באשר לסוגיות שעמדו בסופו של דבר בבסיס הכרעתו של בית המשפט המחוזי. שאלת פרשנותו של הסכם 2004 היא השאלה המרכזית שעמדה במחלוקת, הן בפני בית משפט השלום והן בפני בית המשפט המחוזי. הצדדים הביעו עמדותיהם בעניין זה בכתבי הטענות ובדיון בעל-פה. ממילא, לא נפל פגם כלשהו בהליך שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי, ולא כל שכן כזה המצדיק מתן רשות ערעור בהתאם לאמות המידה המחמירות שנקבעו בהלכת חניון חיפה .

11.

סוף דבר: דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.