רע"א 1696/21התאחדות לכדורגל בישראל נ. הראל אחזקות- מועדון הכדורגל הפועל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (כב' השופטת חנה פלינר ) מיום 17.12.2020 בת"א 30254-09-19, בגדרה נדחתה בקשה לסילוק על הסף שהוגשה מטעם המבקשת, ההתאחדות לכדורגל בישראל (להלן: ההתאחדות ), וזאת בטענה כי כתב התביעה שהוגש אינו מגלה עילת תביעה נגדה (תקנה 41 (א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

2.

התביעה בה עסקינן הוגשה על ידי המשיבות 1 ו-2, חברות המצויות בהליכי פירוק מינואר 2017 (פר"ק 10337-01-17 ו-פר"ק 10269-01-17), ואשר בבעלותן ובניהולן קבוצת הכדורגל הפועל תל אביב ומחלקות הנוער של קבוצה זו (להלן, יחדיו: הפועל תל אביב ). התביעה הוגשה באמצעות המפרקים שהתמנו להפועל תל אביב (עו"ד שאול קוטלר ורו"ח חן ברדיצ'ב), ובאישור בית המשפט של פירוק. כתב התביעה הכולל 723 סעיפים, והמשתרע על פני 140 עמודים, מתייחס ל- 8 נתבעים, ומייחס להם אחריות להתדרדרותה של הפועל תל אביב למצב של חדלות פירעון. הסעדים הנתבעים הם כספיים, ומסתכמים בסכום כולל של 77,986,225 ש"ח, שהם כלל חובותיה של הפועל תל אביב לפי קביעות המפרקים.

3.

ההתאחדות היא אחת מהנתבעות בתובענה, וכך גם רו"ח עופר אורליצקי, אשר שימש כיו"ר הרשות לבקרת תקציבים בהתאחדות בתקופה הרלוונטית לתובענה (להלן: רו"ח אורליצקי ). עיקר הטענות המועלות בכתב התביעה נגד ההתאחדות ורו"ח אורליצקי הם ש" כשלו כישלון חרוץ, יסודי, מהותי בפיקוח על התנהלות הקבוצה [הפועל תל-אביב] ועל הנעשה בה " בשנים 2012 – 2017, ובכך אפשרו את קריסתה הכלכלית (סעיף 5 לכתב התביעה).

4.

ההתאחדות ורו"ח אורליצקי הגישו לבית המשפט המחוזי, בנפרד, בקשות לסילוק התביעה כנגדם על הסף. בקשות אלה נדחו שתיהן בהחלטה האמורה מיום 17.12.2020. בקשת רשות הערעור שלפניי הוגשה על ידי ההתאחדות בלבד, ועל כן אמקד את מבטי בטענותיה בלבד.

5.

לוז הבקשה לסילוק על הסף שהוגשה על ידי ההתאחדות הוא שעילות התביעה המתייחסות אליה אינן כלל עילות תביעה של הפועל תל אביב, אלא של נושיה בלבד (טענה מקבילה עמדה גם במרכז בקשת הסילוק שהגיש רו"ח אורליצקי, ואולם האחרונה כללה גם טענות נוספות אליהן לא אתייחס). טענה זו נסמכת, כך על פי הנטען בבקשת רשות הערעור, על פסק הדין שניתן על ידי, בכובעי כשופט בית המשפט המחוזי מרכז לוד, בת"א (מרכז) 47302-05-16 בטר-פלייס ישראל (ח.ת.) 2009 בע"מ נ' אגסי (12.9.2018) (להלן: עניין בטר-פלייס ), ועל פסק דין שניתן בעקבותיו על ידי כב' השופט מגן אלטוביה בת"א (כלכלית ת"א) 35119-09-18 רוביקון ביזנס גרופ בע"מ (בפירוק) נ' ברמלי (16.4.2019) (ערעורים שהוגשו ביחס לפסקי הדין הללו תלויים ועומדים. ראו ע"א 7829/18 וע"א 3860/19).

6.

דין בקשת רשות הערעור להידחות ללא צורך בהתייחסות המשיבות. חוששני כי בקשת הסילוק מבוססת על קריאה שגויה של החלטתי בעניין בטר פלייס . אבהיר עניין זה.

7.

ראשית , החלטה בעניין בטר פלייס אומנם דחתה על הסף את מכלול תביעת המפרקים באותו עניין, אך זאת בעיקר מהטעם שהתובעת באותו עניין (חברה בפירוק באמצעות מפרקיה) לא הניחה תשתית טיעון מינימאלית, שתאפשר לגבור על כלל שיקול הדעת העסקי. רק במקצת העניינים, שהיו מצויים בפריפריה של אותה תביעה, נומקה הדחיה על הסף בטעם עליו מבקשת ההתאחדות להתבסס במקרה דנן, דהיינו שמדובר בעילות תביעה השייכות לנושי החברה ולא לחברה עצמה (ראו פסקאות 134 – 137, העסוקות בטענה לאי פירסום הערת עסק חי במועד; פסקאות 138 – 141, שעניינן מצגי שווא רשלניים כלפי נושים; ופסקאות 158 – 165 המתייחסות לתביעה נגד רואי החשבון על כך שלא כללו הערת עסק חי). ויובהר, יתר עילות התביעה שנטענו בעניין בטר פלייס היו במובהק עילות תביעה של החברה נגד נושאי המשרה בה, ונבחנו ככאלה (ובכלל זה, לצורך הדיון בתחולת כלל שיקול הדעת העסקי – דוקטרינה שאין לה כלל רלוונטיות ביחס לעילות תביעה העומדות לנושים כנגד החברה ונושאי המשרה בה. ראו פסקה 71 להחלטה בעניין בטר פלייס ).

8 .

שנית , אף אותן עילות תביעה בודדות שנדחו על הסף בעניין בטר פלייס מאחר שהן עילות של הנושים ולא של החברה, לא נדחו אך ורק בשל העובדה שהנזק שנגרם בעקבות המעשים הנטענים גולגל בסופו של דבר על כתפי הנושים. כל קריסה כלכלית של חברה המביאה אותה למצב של חדלות פירעון מגלגלת בסופו של דבר נזק לצדדים שלישיים – נושים, ספקים, עובדים, ובמקרה של מועדוני ספורט, גם (ואולי בעיקר) שחקנים ואוהדים. בכך אין רבותא. הסיבה לדחיית התביעה בעניין בטר פלייס על הסף ביחס לעילות הנזכרות בפסקה 7 לעיל, הייתה שהמעשים והמחדלים הנטענים ביחס לאותן עילות, אף אם יוכחו, אינם מקנים עילת תביעה לחברה שהגישה את התביעה, מאחר שאין הם מגבשים הפרת חובה כלפיה או שמלכתחילה לא גרמו לה כל נזק. כך, למשל, החובה לפרסם הערת עסק חי היא חובה של החברה, ותכליתה למנוע נזק מצדדים שלישיים. לפיכך, ספק אם מחדל מלפרסם הערה כאמור כאשר הדבר נדרש על פי דין מהווה הפרת חובה כלפי החברה, ומכל מקום אין מחדל זה מסב לחברה במקרה הרגיל נזק; דברים דומים אמורים גם ביחס לעילה של יצירת מצגי שווא רשלניים כלפי נושים, מהסוג שנטען בעניין בטר פלייס (הסתרת מצבה הכלכלי הקשה של החברה). קיצורו של דבר, לצורך בחינת השאלה האם מדובר בעילת תביעה של החברה אין להיזקק לשאלה הכלכלית, מי נשא בסופו של דבר בנזק שנגרם מקריסת החברה, אלא יש לבחון את השאלות המשפטיות הרלוונטיות: האם הופרה חובה כלפי החברה, והאם הפרת החובה מקימה זכות לסעד המבוקש.

9 .

שלישית , הדיון בשאלות המשפטיות הנזכרות, אינו מוגבל לסוג מסוים של עילות תביעה, אלא נדרש לבחון אותן ביחס לכלל העילות הנטענות בשם החברה בכתב התביעה. לפיכך, אין מקום לאבחן לעניין זה בין עילות תביעה בנזיקין, בחוזים, בעשיית עושר ולא במשפט או בגין הפרת חובת אמון. ביחס לכל עילה ועילה יש לשאול האם העובדות הנטענות, ככל שיוכחו, יגבשו עילת תביעה לחברה – דהיינו האם הן מבססות הפרה של חובה כלפי החברה (יהיה מקורה בחוזה או בדין), והאם הפרה זו מקימה לחברה זכות לסעד שדרשה.

10.

ומהבהרות כלליות לעניין שלפנינו. כתב התביעה בו עסקינן מיחס להתאחדות הפרה של חובת הפיקוח התקציבי על התנהלות הנהלת הפועל תל-אביב. בהנחה שיוכח בהליך כי ההתאחדות נושאת בחובה כזו, וכי יש להטיל עליה אחריות כלפי הפועל תל אביב בגין פיקוח בלתי ראוי על ההנהלה שהוביל לקריסת החברה, הרי שנראה כי הנזק שהתממש הוא בראש ובראשונה נזק של הפועל תל אביב, אשר בגינו עומדת עילת תביעה למפרקים. טלו, לשם המחשה, מצב בו נטען נגד רגולטור (לדוגמא, הפיקוח על הבנקים או על הביטוח) כי התרשל בפיקוח על התנהלות חברה המצויה בפיקוחו (למשל, בנק או חברת ביטוח), ואפשר להנהלתו לבצע פעולות רשלניות או בלתי חוקיות שגרמו לחברה שבפיקוח הפסדים כספיים ניכרים. פשיטא כי עילת התביעה נגד נושאי המשרה שביצעו את אותן פעולות רשלניות או בלתי חוקיות שייכת בראש ובראשונה לחברה שבפיקוח, וכי ההפסדים שנגרמו לחברה בעקבות הפעולה הרשלנית או הבלתי חוקית הם מבחינה משפטית נזקי החברה (וזאת גם אם מבחינה כלכלית התגלגלו חלקם לנושיה בעקבות כניסת החברה להליכי חדלות פירעון). אם כך, הרי שגם תביעה נגד הרגולטור, בגין רשלנות בפיקוח, עשויה להיות תביעה של החברה, וזאת אם יקבע כי מבחינה משפטית נשא הרגולטור בחובה כלפי החברה לפקח על התנהלות נושאי המשרה בה, וכי כתוצאה מהפרת חובה זו נגרמו ההפסדים האמורים לחברה.

11.

ההליך בו עסקינן מצוי בשלביו הראשוניים. הוא מעורר שאלות חשובות שטרם הוכרעו במשפט הישראלי ביחס לתפקידיהם של איגודי הספורט (בעניינו, ההתאחדות לכדורגל בישראל), ולחובות המוטלות עליהן כלפי קבוצות הספורט (בענייננו, הפועל תל אביב). יתכן כי בסיומו של הדיון המשפטי יקבע שאין מקום להטיל אחריות על ההתאחדות, בין אם כעניין משפטי-עקרוני ובין אם כעניין עובדתי-פרטני. ואולם, כפי שפסק בית המשפט קמא, את ההכרעות הללו, לא במישור העקרוני ולא במישור הפרטני, אין מקום לקבל במסגרת הליך מקדמי של בקשה לסילוק על הסף (השוו: רע"א 6938/19 אילני נ' ברוך , פסקה 22 והאסמכתאות שם (20.8.2020); רע"א 6953/20 נת"ע נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע"מ נ' לזר - ב.י. מדידות הנדסיות בע"מ , פסקה 15 (5.1.2021); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 384-383 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)). בוודאי שלא ניתן לעשות כן על סמך טיעון פשטני ושגוי כי ככל שבעקבות הרשלנות הנטענת בפיקוח קרסה קבוצת הספורט, הרי שהנזק נגרם אך ורק לנושי הקבוצה, ולא לקבוצה עצמה.

12.

טרם סיום, אבקש להתייחס לשלוש נקודות נוספות הקשורות לבקשת רשות הערעור.

הנקודה הראשונה היא פרוצדורלית-טכנית. בקשת רשות הערעור מבוססת כאמור על הטענה כי כתב התביעה איננו מגלה עילה נגד ההתאחדות. למרות זאת, נמנעה ההתאחדות מלצרף לבקשה את כתב התביעה המלא, והסתפקה בצירוף שלושה עמודים ממנו, ובהתייחסות ממעוף הציפור לאמור בכתב התביעה. כך אין לעשות. צד המבקש לטעון כי כתב תביעה אינו מגלה עילה חייב לצרף את כתב התביעה בכללותו, ולהתייחס באופן ענייני וממוקד למכלול הטענות נגדו. די היה במחדל דיוני זה כדי להצדיק את דחיית בקשת רשות הערעור על הסף.

הנקודה השנייה נוגעת לסכום הפיצוי שנתבע על ידי המפרקים. סכום זה נתחם על ידי חובה של הפועל תל אביב לנושים לאחר ההכרעות בהוכחות החוב (לרבות 9 תביעות חוב בתהליך). דומה כי אין צורך להרחיב בשאלה מדוע בחרו המפרקים לנקוב בסכום זה דווקא כסכום התביעה, בהינתן תפקידם ועיקר אחריותם. נדרש אולי להבהיר כי בחירת המפרקים לתחום באופן זה את הפיצוי הנתבע, אינה מלמדת בהכרח שזהו תיאור או כימות נכון של הנזק שנגרם לקבוצת הפועל תל אביב, באשר נזק זה יכול להיות נמוך או גבוה מהנזק שנגרם לנושים בעקבות כניסת הקבוצה להליכי חדלות פירעון.

הנקודה השלישית עניינה הדיון שנערך בבקשת רשות הערעור בשאלה האם אי מימוש כתבי ההוראות שהופקדו בידי הבקרה התקציבית בהתאחדות כבטחונות להתחייבויותיה של הפועל תל אביב הסב נזק בגינו קמה עילת תביעה להפועל תל אביב. בית המשפט קמא התייחס לשאלה זו בקצרה בהחלטתו (ראו פסקאות 33 – 35 להחלטה), ואילו ההתאחדות הרחיבה בה בבקשת רשות הערעור. אינני מוצא לנכון להתייחס לטענות הקונקרטיות שהועלו בעניין זה, מאחר שאין מדובר בשאלה פשוטה, ובוודאי לא כזו שראוי להכריע במסגרת בקשה לסילוק על הסף. אסתפק בהצבעה על כך שבשונה מכתב ערבות סטנדרטי שניתן לבקשת החייב, אשר מימושו מקנה לערב זכות חזרה אל החייב (ראו סעיף 9 לחוק הערבות, תשכ"ז – 1967), כתבי ההוראות בהם עסקינן כוללים הוראה מפורשת לפיה, למרות שניתנו לבקשת קבוצת הספורט, ככל שיממשו לא תהיה למשלם זכות חזרה אל הקבוצה ("... לא אדרוש ולא אקבל מהקבוצה תשלום כלשהו ... בגין הסכום שיתקבל ממימוש השיק... והסכום האמור יהווה תרומה לקבוצה"). הבדל זה עשוי להשליך על השאלה שבמחלוקת, ואולם לא זו העת לטעת מסמרות בעניין.

13.

סוף דבר, דין בקשת רשות הערעור להידחות. למען הסר ספק אבהיר כי אין בדחיית בקשת רשות הערעור כדי לנקוט עמדה ביחס לגורל התביעה, וכי מכלול טענות הצדדים שמורות להם. מאחר שלא התבקשו תשובות, אינני עושה צו להוצאות.