רע"א 1697/08 ועד מורשי החתימה בבנק לאומי לישראל בע"מ נ. שח"ל טלרפואה בע"מ

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 17.1.08 בת.א. 1771/07 (כבוד סגנית הנשיא, השופטת ד"ר ד' פלפל), אשר קבע כי עו"ד רון ברקמן (להלן – הבורר ) מוסמך לדון בתביעתה של המשיבה (להלן – שח"ל או המשיבה ) כנגד המבקשים במלואה, וכי המבקש 1 (להלן – הועד ) מייצג את ציבור המנהלים ומורשי החתימה של בנק לאומי לישראל בע"מ ובני משפחותיהם (להלן יקראו יחד – המנהלים ומורשי החתימה ) במסגרת הליך הבוררות.

העובדות

1.

ביום 22.2.98 נחתם בין הועד לבין שח"ל הסכם מסגרת למתן שירותי ניטור ושירותי חירום בתחום הלב, עבור 1,738 מנהלים, מורשי חתימה ובני זוגם (להלן – הסכם המסגרת ), למשך תקופה בת עשר שנים שתחילתה ביום 1.3.98 וסיומה ביום 28.2.08.

סעיף 10.4 להסכם המסגרת קבע תניית בוררות ולפיה, כל סכסוך בין הצדדים הנוגע להסכם, ידון בהליך בוררות. בנוסף, בהתאם לסעיף 2 להסכם המסגרת, נדרש כל אחד מהמנהלים וממורשי החתימה שיחפוץ בשירותיה של שח"ל, להתקשר עימה בהסכם שירות אישי שצורף כנספח ב' להסכם המסגרת (להלן – הסכם השירות ), כאשר ההתקשרות בהסכם השירות לא הייתה בגדר חובה. הסכם השירות, בשונה מהסכם המסגרת, לא כלל תניית בוררות.

2.

בעקבות טענות שונות שהעלה הועד כנגד שח"ל בנוגע לשירות שניתן למנהלים ולמורשי החתימה ובנוגע להפרות נטענות של הסכם המסגרת על ידי שח"ל, שלח הועד ביום 12.6.06 מכתב לשח"ל ובו הודיע על ביטולו של הסכם המסגרת (להלן –

מכתב הביטול ), כשנה ושמונה חודשים לפני המועד שנקבע לסיומו, כאשר המנהלים ומורשי החתימה קיבלו הודעה על מכתב הביטול האמור.

3.

ביום 18.6.06 פנה בא כוחה של שח"ל אל בא כוחו של הועד וביקש ממנו להעביר את המחלוקות שנתגלעו ביניהם להכרעתו של בורר מוסכם. לאחר דין ודברים בין הצדדים בנוגע לשאלת זהותו של הבורר, פנו באי כוח הצדדים ביום 1.8.06 אל הבורר, עו"ד רון ברקמן, והודיעו לו כי הסכימו להעביר להכרעתו את המחלוקות שנתגלעו ביניהם.

ביום 27.8.06 קיים הבורר ישיבת בוררות מקדמית, בנוכחות באי כוח הצדדים. כמו כן החלו להתנהל בין הצדדים מגעים בניסיון להגיע לפשרה. לאחר שהתברר כי המגעים בין הועד לבין שח"ל לא צלחו, התבקש הבורר על ידי בא כוח הועד, במכתב מיום 14.11.06, לקבוע הוראות בנוגע לאופן ניהול הליך הבוררות. כבר למחרת, ביום 15.11.06 נתן הבורר החלטה לפיה בתוך 30 יום תגיש שח"ל את כתב התביעה מטעמה כנגד הועד.

4.

ביום 19.12.06, בהתאם לפרוצדורה שנקבעה על ידי הבורר, הגישה שח"ל תביעה בסך של 18 מיליון ש"ח כנגד כל אחד מהמנהלים ומורשי החתימה שהתקשרו עימה בהסכם השירות, באמצעות הועד, וכן נגד המבקשים 2 ו-4 שהם חברי הועד ונגד המבקש 3 שכיהן כמזכיר הועד, כאשר במסגרת כתב התביעה טענה שח"ל כי הועד אינו אישיות משפטית ולפיכך הוא אינו נתבע במסגרת הליך הבוררות. בתגובה, הגישו המבקשים ביום 25.1.07 בקשה לסילוק התביעה על הסף, בטענה כי הבורר נעדר סמכות לדון בתביעה כלפי מי מהם, שכן הם אינם צד להסכם הבוררות.

ביום 25.2.07 הוגשה תגובתה של שח"ל לבקשת המבקשים לסילוק התביעה על הסף, במסגרתה נטען כי המבקשים הציגו בפניה מצגים לפיהם הועד הינו שלוחם של המנהלים ומורשי החתימה בהליך הבוררות וכי אין בסיס לטענת המבקשים לפיה הסכם המסגרת ותניית הבוררות הכלולה בו אינם חלים על המנהלים ומורשי החתימה. ביום 10.4.07 הוגשה תשובת המבקשים לתגובתה של שח"ל, במסגרתה נטען כי שח"ל עצמה טוענת כי הועד אינו אישיות משפטית, ולפיכך, אין הוא כשר להיות שלוח לפעולה שהוא עצמו אינו בר דעת לעשותה, כנדרש לפי סעיף 4 לחוק השליחות, תשכ"ה – 1965 (להלן – חוק השליחות ) ואינו מורשה לייצג את המנהלים ומורשי החתימה. בנוסף, נטען כי התביעה אינה מגלה כל עילה כנגד המבקשים 2-4.

האבעיה והחלטתו של בית המשפט קמא

5.

ביום 17.5.07 פנה הבורר באבעיה לבית המשפט קמא, במסגרתה ביקש כי בית המשפט קמא יכריע בשאלת סמכותו לדון בטענותיה של שח"ל כלפי המנהלים ומורשי החתימה וכנגד המבקשים 2-4. בנוסף, ביקש הבורר מבית המשפט קמא להכריע בשאלה האם מוסמך הועד לייצג את המנהלים ומורשי החתימה במסגרת הליך הבוררות.

6.

לאחר שהצדדים הגישו לבית המשפט קמא את תגובותיהם לכתב האבעיה והתקיים דיון בעניין ביום 9.1.08 (מבלי שנשמעו עדויות כלשהן), קבע בית המשפט קמא ביום 17.1.08 כי הבורר מוסמך לדון בתביעה כמו שהיא וכי הועד מייצג את המנהלים, מורשי החתימה ובני משפחותיהם במסגרת הליך הבוררות.

7.

סמכות הבורר לדון בתביעה כנגד המנהלים ומורשי החתימה . באשר לסמכותו של הבורר לדון בתביעה כנגד המנהלים ומורשי החתימה, קבע בית המשפט קמא כי לפי הוראות סעיפים 1(א) ו-5(א) לחוק השליחות, תשכ"ה – 1965 (להלן – חוק השליחות ), הרי שניתנה הרשאה מפורשת בהסכם המסגרת לפיה כל סכסוך הקשור בו ימסר להכרעת בורר, ולפיכך שליחותו של הועד משתרעת גם על ההליכים לפני בורר. בנוסף, קבע בית המשפט קמא בהקשר זה, כי מהתכתובות בין באי כוח הצדדים שהחלו בחודש מאי 2006 עולה כי הועד הוא הגוף המייצג את המנהלים ומורשי החתימה, כאשר במכתב הביטול הודיע הועד על ביטול ההתקשרות בין צדדים והבורר שמונה בסופו של דבר, מונה לשם ההכרעה במחלקת בין הצדדים, מכוח סעיף הבוררות בהסכם המסגרת. לפיכך, נקבע כי בהסכם המסגרת ניתנה לועד הרשאה מפורשת לפנות להליך בוררות, כי התנהגות הועד, באמצעות באי כוחו, יצרה "מצג חד משמעי מובהק" כי הוא מייצג את המנהלים ומורשי החתימה שקיבלו משח"ל שירותים, כפי שניתן ללמוד גם מהסכם המסגרת אשר קבע מפורשות כי הצדדים קיבלו את כל האישורים הדרושים לצורך ההתקשרות בו ולפיכך – כי הועד פעל כשלוח של המנהלים ומורשי החתימה. עוד קבע בית המשפט קמא כי עת הוענק כוח הייצוג לועד כשלוח של המנהלים ומורשי החתימה, הוענקה לו גם היכולת לשנות את מצבם המשפטי של המנהלים ומורשי החתימה כלפי צדדים שלישיים.

בית המשפט קמא ציין כי במשך החודשים שחלפו בין מכתב הביטול לבין בקשת המחיקה על הסף לא העלה הועד כל טענה בנוגע לסמכותו לייצג את המנהלים ומורשי החתימה וקבע כי ניסיונו של הועד להתנער מהתחייבותו החוזית בטענה כי מעולם לא הוסמך לייצג את המנהלים ומורשי החתימה בהליך הבוררות, נגועה בחוסר תום לב ויוצרת את הרושם כאילו הועד מנסה להכשיל את המשך ניהול הבוררות. לפיכך, נקבע כי המבקשים מנועים מלהעלות טענה בדבר חוסר סמכותו של הבורר לדון בעניינם עקב אי הסמכת הועד לייצג את המנהלים ומורשי החתימה.

8.

סמכות הבורר ביחס למנהלים ומורשי החתימה . באשר לתחולתו של הסכם המסגרת על המנהלים ומורשי החתימה, קבע בית המשפט קמא כי משעה שנקבע כי הסכם המסגרת נחתם על ידי הועד כשלוח של המנהלים ומורשי החתימה, משמעות הדבר הינה כי הוא חל עליהם, אף מבלי שחתמו עליו. בנוסף, נקבע כי הסכם השירות עליו חתמו המנהלים ומורשי החתימה כלל הפנייה להסכם המסגרת, כי סעיף 4.2 להסכם המסגרת קובע כי האחריות למסור למנהלים ולמורשי החתימה דיווח על ההתקשרות בהסכם זה עם שח"ל מוטלת על הועד וכי הועד הודיע למנהלים ולמורשי החתימה על סיום ההתקשרות עם שח"ל ולפיכך, לא הונח בסיס ראייתי לטענת המבקשים לפיה המנהלים ומורשי החתימה לא ראו את הסכם המסגרת ולא ידעו על תנאיו.

9.

סמכות הבורר ביחס למבקשים 2-4 . באשר לחברי הועד (המבקשים 2 ו-4) ומזכיר הועד (המבקש 3), קבע בית המשפט קמא כי הואיל ובכתב התביעה טוענת המשיבה כי המבקשים 2-4 אחראים כלפיה בגין עוולות נזיקיות ונושאים באחריות אישית להפרת ההסכם בין הצדדים, הרי שיש לבחון טענות אלה, הנובעות ממהות היחסים שבין הועד לבין שח"ל, במסגרת ההליך המשפטי בין הצדדים. לפיכך, נקבע כי הן המנהלים ומורשי החתימה והן המבקשים 2-4 הינם צד להליך הבוררות וכי הבורר מוסמך לדון בטענות נגדם.

מכאן הבקשה שבפניי.

נימוקי הבקשה

9.

לטענת המבקשים, שגה בית המשפט קמא בקובעו כי שליחותו של הועד משתרעת גם על הליך הבוררות בפני הבורר וכי הועד מוסמך לייצג את המנהלים ומורשי החתימה הרבים במסגרת הליך הבוררות. לטענתם, הגם שהועד אינו אישיות משפטית, הוא נציג העובדים במשא ומתן הנוגע לדיני העבודה ופועל גם כגוף צרכני לשם השגת הצעות אטרקטיביות עבור העובדים, כמקובל. לפיכך, טוענים הם כי הועד מייצג את רוב העובדים וכי לא יכולה להיות מחלוקת כי הועד לא הוסמך באופן אישי על ידי כל אחד מהמנהלים ומורשי החתימה ובני משפחותיהם, לייצגם מול שח"ל.

עוד טוענים המבקשים בהקשר זה, כי לא קיימת רשימה שמית המציינת את שמותיהם של המנהלים ומורשי החתימה הנתבעים במסגרת כתב התביעה, כי הרשימה שצורפה לכתב התביעה כוללת גם מנהלים ומורשי חתימה שנפטרו או כאלו שעזבו את הבנק, וכי לא צורף שום מסמך המקשר בין המנהלים ומורשי החתימה הללו לבין שח"ל.

10.

עוד טוענים המבקשים כי הועד אינו יכול לשמש כמורשה ממספר טעמים, ובכללם – העובדה כי הועד אינו אישיות משפטית נפרדת ולפיכך אינו "אדם" שניתן להסמיכו כשלוח לפי סעיף 4 לחוק השליחות; לא ניתנה הרשאה מפורשת לועד לייצג את המנהלים ומורשי החתימה במסגרת הליכי הבוררות, הנדרשת לפי סעיף 5 לחוק השליחות וממילא אין תניית בוררות בהסכמי השירות עליהם חתומים המנהלים ומורשי החתימה; התנהגותו של הועד, באמצעות באי כוחו, במגעים שנוהלו בין הצדדים בניסיון להגיע לפשרה ובמסגרת הליכי הבוררות נעשו אך ורק בשם הועד, מבלי שהמנהלים ומורשי החתימה והמבקשים 2-4 הינם צד להליך; בהחלטתו מיום 15.11.06 הורה הבורר לשח"ל להגיש את תביעתה כנגד הועד בלבד וכי הועד לא התחייב בשם המנהלים ומורשי החתימה לתניית הבוררות הכלולה בהסכם המסגרת ואף לא הציג בפני שח"ל מצגים לפיהם הועד הינו שלוחם של המנהלים ומורשי החתימה, טענה שאף לא נטענה על ידי שח"ל וממילא לא נתמכה בראיות כלשהן.

לפיכך, טוענים המבקשים כי בנסיבות אלה, מקום שלא קיימת כל הרשאה מפורשת מצד המנהלים ומורשי החתימה כי הועד ייצגם במסגרת הליך הבוררות, וממילא שח"ל לא הרימה את הנטל להוכיח הרשאה כאמור, הרי שהועד אינו יכול לייצג את המנהלים ומורשי החתימה במסגרת הליך זה, והוא הדין ביחס למבקשים 2-4.

11.

באשר לסמכות הבורר לדון בטענות נגד המבקשים 2-4, טוענים הם כי שגה בית המשפט קמא גם בקביעתו לפיה הבורר מוסמך לדון בטענותיה של שח"ל כלפיהם, קביעה שלטענתם, לא נומקה דיה. לטענתם, הסכם המסגרת נחתם על ידי הועד, שלא באמצעות המבקשים 2-4, כך שאין התחייבות חוזית כלשהי בין שח"ל לבינם ותניית הבוררות לא חלה עליהם וממילא אין היא חלה בנוגע לטענות הנזיקיות שאותן העלתה שח"ל בנוגע אליהם. מוסיפים המבקשים 2-4 וטוענים כי גם אם הם שלוחים של הועד, אין מקום לחייבם בגין מעשה שעשו במסגרת שליחותם בביצוע עוולה נזיקית, שעה שזהותו של השולח – הועד – הייתה ידועה לשח"ל. לבסוף, טוענים המבקשים 2-4 כי הן המנהלים ומורשי החתימה והן המבקשים 2-4 לא השתתפו בתהליך בחירת הבורר, לא נטלו חלק בישיבת הבוררות המקדמית, לא קיבלו לידם מסמכים ואף לא ניהלו משא ומתן עם שח"ל בניסוין להגיע לפשרה כלשהי, ולפיכך לא היה באפשרותם לטעון לחוסר סמכות הבורר קודם לכן.

12.

לאור כל האמור לעיל, טוענים המבקשים כי הועד, שאינו אישיות משפטית, אינו יכול להתחייב בשם כל העובדים וממילא אינו רשאי לייצג אותם בהליך הבוררות, וכי הסכם מסגרת צרכני, אינו יכול להקים "חבויות נסתרות" לאלו הנהנים מתנאיו, ובפרט אינו יכול לחייבם בניהול הליך בוררות מול שח"ל. לפיכך, מבקשים המבקשים לקבל את בקשת רשות הערעור ולקבוע כי הליך הבוררות אינו המקום הראוי לבירור טענותיה של שח"ל.

תגובת המשיבה

13.

לטענת המשיבה, כל מטרתה של הבקשה הינה לטרפד את המשך ניהולו של הליך הבוררות, במטרה לעכב את הדיון בתביעה גופה. לטענתה, סעיף 10.4 להסכם המסגרת, שאין מחלוקת כי נחתם על ידי הועד כשלוחם של המנהלים ומורשי החתימה ובהרשאתם, קובע כי כל סכסוך בקשר להסכם יוכרע בהליך בוררות שיתקיים בין הצדדים, כאשר הוראה זו עונה על תנאיו של סעיף 5(א) לחוק השליחות.

לפיכך, טוענת המשיבה כי צדק בית המשפט קמא בקובעו כי בהסכם המסגרת שנחתם ניתנה הרשאה מפורשת לועד לפנות להליך בוררות, כשהדבר מוצא ביטוי בסעיף 10.4 להסכם המסגרת.

14.

מוסיפה המשיבה וטוענת כי צדק בית המשפט קמא בקובעו כי במהלך ההתקשרות על פי הסכם המסגרת, יצרו הועד, המנהלים ומורשי החתימה מצג בדבר היקף ההרשאה המחייב את המנהלים ומורשי החתימה. לטענתה, טענתו של הועד לפיה הוא אינו אלא גוף שפועל באופן צרכני עבור אחרים בדומה למועדוני לקוחות, אינה נכונה מן הבחינה המשפטית ועצם העלאתה לראשונה בשלב זה וללא תימוכין, מנוגדת להוראות הדין. מכל מקום, טוענת המשיבה כי אין בטענה זו כדי לשנות מהחזות הברורה שאותה יצר הועד אצל המשיבה, לפיה יש לו הרשאה מפורשת לייצג את המנהלים ומורשי החתימה בהליך הבוררות, וזאת מכוח תניית הבוררות שבהסכם המסגרת.

15.

עוד טוענת המשיבה כי בהתנהגותו ובדרך טיעונו, הכיר הועד בסמכותו של הבורר, כאשר טענותיהם של המבקשים בדבר המגבלות שהוטלו על סמכויות הבורר מנוגדות להסכם המסגרת ולהתנהגותם במסגרת ההליך. לטענתה, צדק בית המשפט קמא בקובעו כי התנהגות הועד יצרה מצג חד משמעי מובהק כי הועד מייצג את המנהלים ומורשי החתימה שקיבלו שירות משח"ל על פי הסכם המסגרת, הן במגעים שניהלו הצדדים בניסיון להגיע לפשרה במחלוקת ביניהם והן בהליך הבוררות שהחל להתנהל ביניהם. לבסוף, מציינת המשיבה בהקשר זה כי על פי ההלכה הפסוקה, כאשר מתעורר ספק בנוגע לאומד דעתם של בעלי הדין בנוגע לנושא הסכסוך, יש לנקוט בפרשנות מרחיבה ביחס להסכם הבוררות, וגם מכוח הלכה זו יש לראות את המנהלים ומורשי החתימה ואת המבקשים 2-4 כצדדים להסכם הבוררות.

16.

באשר לסמכות הבורר כלפי המבקשים 2-4, טוענת המשיבה כי היא רשאית לראות באנשים שהינם חברים בועד והעומדים בראשו כבעלי דברה בהליך הבוררות, וכי אין נפקא מינה כי נבחר ועד חדש. לטענתה, על פי דיני השליחות, כאשר שלוח מבצע עוולה במהלך ביצוע השליחות, ניתן לחייבו באופן אישי בנזיקין על מעשיו, ולפיכך צדק בית המשפט קמא בקובעו כי על טענותיה של המשיבה כנגד המבקשים 2-4 להתברר במסגרת הליך הבוררות.

17.

לבסוף, טוענת המשיבה כי הואיל והמבקשים לא העלו את טענותיהם לחוסר סמכותו של הבורר ולא התנגדו להעברת הסכסוך להכרעת הבורר עד להגשתה של בקשה לסילוק התביעה שאותה הגישה המשיבה במסגרת הליך הבוררות, ואף הסכימו מפורשות להעברת הסכסוך להליך בוררות כאמור, תוך שהם משתפים פעולה במסגרת הליך זה, הרי שהם מנועים מלטעון לחוסר סמכותו של הבורר, וצדק בית המשפט קמא בקביעותיו לעניין זה.

דיון והכרעה

18.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה על נספחיהן ולאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

19.

כידוע, רשות ערעור על החלטות של בית משפט בענייני בוררות אינה ניתנת כדבר שבשגרה אלא במקרים חריגים בלבד, בהם עולה שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין

[ רע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז (6) 605; רע"א 2766/06 סבג נ' רחמים (לא פורסם, 21.1.08); רע"א 9060/04 נבו נ' כאשי

(לא פורסם, 23.1.08); רע"א 9119/07 א.ב. גרוסמן בע"מ נ' לבל

(לא פורסם, 11.2.08)] .

20.

על פי ההלכה הפסוקה, החלטותיו של בית המשפט הניתנות "במענה" לאבעיה הינן בבחינת החלטות לפי חוק הבוררות, הנתונות לביקורתו של בית משפט זה. כך, קבע כבוד המשנה לנשיא (כתוארו אז) השופט מ' חשין ברע"א 6886/03 הדרן 2000 שיווק והפצת כרטיסים בע"מ נ' מכבי נתניה כדורגל בע"מ (לא פורסם, 25.4.06):

"...הביטוי "החלטה של בית-משפט לפי חוק זה" עשוי לשאת בביטנו פירוש חלופי, פירוש נדיב מן הפירוש הראשון. פירוש זה, פירוש שֶׁתָּו של תכלית מוטבע בו, יודיענו כי המושג "החלטה ... לפי חוק זה" פורש עצמו על כל החלטה של בית-משפט בענייני בוררות, גם אם אין היא החלטה הנזכרת במפורש בגוף החוק (או בתוספת שלחוק) וגם אם התיאור "חוות-דעת" קוֹרָא עליה [...] אם זה פירושו של החוק - ודעתנו היא, אמנם, כי זה הוא פירושו - כי אז חוות-דעתו של בית-המשפט המחוזי באבעיה ניתנת לביקורתו של בית-המשפט העליון כהוראת סעיף 38 לחוק הבוררות."

[והשוו: ע"א 4886/00 גרוס נ' קידר , פ"ד נז (5) 933]

לפיכך, סבורני כי המסקנה המתחייבת מיישומה של הלכה זו על המקרה שלפניי, היא כי הכלל לפיו רשות ערעור על החלטה של בית משפט בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים בלבד, חל גם על החלטה של בית המשפט שניתנה במענה לאבעיה.

21.

לא שוכנעתי כי המקרה נשוא הבקשה שלפניי מגלה שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או כי נגרם למבקשים עיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט קמא. די בטעם זה כדי לדחות את הבקשה, ואולם, למעלה מן הנדרש, סבורני כי גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות.

22.

בית המשפט קמא עמד באריכות על טענותיהם של המבקשים ודחה אותן, אחת לאחת, בפסק דין מנומק כדבעי. התוצאות אליהן הגיע בית המשפט בשתי השאלות שאותן הפנה אליו הבורר במסגרת האבעיה מקובלות עלי, ומבלי להביע את עמדתי ביחס להנמקותיו של בית המשפט קמא באשר למסקנות אלה, סבור גם אני כי הועד הוסמך לייצג את המנהלים ומורשי החתימה במסגרת הליך הבוררות וכי המבקשים כולם הינם צדדים נכונים להליך הבוררות.

23.

יתר על כן, לא שוכנעתי כי טענות המבקשים בדבר היותו של הועד "מועדון צרכני", אשר נטענו לראשונה במסגרת הבקשה שלפניי, הינן נכונות. ההיפך הוא הנכון, מעיון בהסכם המסגרת התרשמתי כי הועד קיבל הרשאה מפורשת (ואת כל האישורים הנדרשים) להתקשר בהסכם זה עם שח"ל, לטובת המנהלים ומורשי החתימה, וטענה זו אף לא הוכחשה על ידי המבקשים. בנוסף, שוכנעתי כי במסגרת הניסיונות והמגעים לפשרה ובמסגרת תחילתם של הליכי הבוררות, יצרו המבקשים מצג לפיו הם מייצגים את המנהלים ומורשי החתימה ופועלים בהרשאתם.

דברים אלו מקבלים משנה תוקף נוכח עמדתם של המבקשים עצמם, לפיה הועד אינו אישיות משפטית נפרדת, וכלום מה טעם בהליך בוררות נגד מי שאינו יכול לשאת בחובות או ליהנות מזכויות כלשהן? לפיכך, סבורני כי בצדק קבע בית המשפט קמא כי במסגרת הליך הבוררות מייצג הועד את המנהלים ומורשי החתימה. ודוק – אין בדברים אלו כדי לפטור את המשיבה מלהוכיח כי אכן היה הסכם שירות תקף בינה לבין כל אחד מהמנהלים ומורשי חתימה שאת שמותיהם צירפה לכתב התביעה להליך הבוררות.

24.

באשר לסמכות הבורר כלפי המבקשים 2-4, סבורני כי המסקנה אליה הגיע בית המשפט קמא ולפיה נוכח היותם האנשים החברים בועד או משמשים בתפקיד במסגרתו בפועל את הועד, המקום הראוי לבירור טענותיה של המשיבה כלפיהם הקשורות בהסכם המסגרת הינו הליך הבוררות, היא נכונה. עם זאת, אין בכך לגרוע מזכותם של המבקשים 2-4 להעלות את טענותיהם בנוגע להעדר אחריותם, המופיעות בבקשה, במסגרת הליך הבוררות.

25.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאותיה של המשיבה ובשכר טרחת עורכי דינה בסך 7,500 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה כדין.