רע"א 1698/04 חי (זאב) לנגר נ. הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ

1.המבקש נפגע בתאונת דרכים בשנת 1994, ולמרבה הצער – נקטעה רגלו השמאלית מעל לברך. הוא הגיש תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. בין המומחים הרפואיים שמונו על-מנת להעריך את מצבו, נכלל גם פרופ' קליין, בתחום הפסיכיאטריה (להלן: המומחה ). בחוות-דעת משנת 2000 קבע המומחה למבקש נכות זמנית לשנתיים, בשיעור של 25%, והביע את דעתו כי יהיה מקום להערכה נוספת בחלוף השנתיים. בחודש אפריל 2001 הגיעו הצדדים, לפי הצעת בית המשפט, לכלל הסכמה דיונית, לפיה נכותו הקבועה של המבקש היא 10%. עוד הוסכם על מינוי מומחה בתחום השיקום, "אשר יעריך, בוודאי, את כל צרכיו, כולל הבעיות הנפשיות הקשורות לתאונה". וכך נעשה.

בחודש ינואר 2004 ביקש המבקש לחזור בו מהסכמתו הדיונית. טענתו העיקרית, בבית המשפט קמא וגם היום, היא כי ההסכמה הדיונית באה על-מנת לזרז את ההליכים ולמנוע את הצורך בהמתנה של שנתיים עד לקביעת הנכות הקבועה; אולם, כך טוען המבקש, משהתארך המשפט עקב סיבות שונות, נשמט הבסיס מתחת להסכמה הדיונית, ומן הראוי שהמבקש ייבדק פעם נוספת על-ידי המומחה בתחום הפסיכיאטרי.

2.בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בקבעו כי:

"... הצדדים הסכימו שהנכות של התובע בתחום הנפשי עקב התאונה היא בשעור של 10 אחוז לצמיתות. הם הסכימו כי על סמך זה תיעשה בדיקה של רופא בתחום השיקום שיתייחס גם למצב הנפשי. ביהמ"ש פעל לפי זה, ומינה מומחה בתחום שיקומי ומאז ועד היום, אף שחלפה תקופה, לא חלו שינויים או התפתחויות במצבו הרפואי של התובע בתחום הנפשי, אשר יש בהן כדי להצדיק את פתיחת הענין מחדש.

אציין בשולי הדברים, כי התרשמתי מן התובע כפי שהתרשמתי, ואין ספק שלתאונה השפעה על מצבו הנפשי. ביכולתי להעריך את השפעת הנכות בתחום הנפשי על התובע על יסוד החומר המצוי בפני ולא נראה לי כי אני זקוק לחוות דעת נוספת בתחום הזה".

3.כנגד החלטה זו משיג המבקש. עיינתי בבקשה ובתגובה לה, ולא מצאתי עילה להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. אציין רק, כי לפי דברי בית המשפט המחוזי, "במידה מסויימת ניתן לומר, שההסכמה הדיונית על שיעור הנכות הקבועה בתחום הנפשי, באה גם לצורך ומחמת שב"כ התובע רצה לזרז את הדיון ולקדם את הדיון בתביעה". זהו אכן הרושם, אולם בד בבד ברור הוא, כי ההסכמה הדיונית מגלמת חלוקה של הסיכונים בין הצדדים, עליה הסכימו הצדדים מראש, ואין במקרה זה טעם המצדיק את ביטולה בדיעבד. מה גם, שכדברי בית המשפט קמא, על יסוד הסכמה זו נמשכו ההליכים בתיק, ומונה מומחה בתחום השיקום. זאת ועוד: ממילא, כפי שציין השופט בבית המשפט קמא, ההערכה הקובעת לעניין השפעת הנכות בתחום הנפשי נתונה לבית המשפט, שיפסוק על יסוד כל החומר המצוי בפניו.

הבקשה נדחית. המבקש יישא בשכר טרחת עורך הדין של המשיבה 1 בסכום של 5,000 ש"ח.