פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1698/06
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
המבקשת:
רקפת שטראוס
נ ג ד
המשיבה:
מנורה חברה לביטוח בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
מיום 26.1.06 ברע"א 2391/05 שניתנה על-ידי כבוד השופטת ש' דותן
בשם המבקשת: עו"ד א' רף
בשם המשיבה: עו"ד א'
מנדה
החלטה
המבקשת נפגעה בתאונת דרכים בתאריך 20.6.1996. בשנת 1999, במסגרת הליכי פשרה בין הצדדים, הוסכם על מינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה, ד"ר רפופורט, אשר בדק את התובעת וקבע נכות נוירולוגית בשיעור של 5%. ב- 16.6.2003 הוגשה תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ובמסגרתה עתרה המבקשת למינוי מומחים בתחום האורטופדיה, הנוירולוגיה והפסיכיאטריה. בית משפט השלום בראשון לציון דחה את הבקשה למינוי מומחה בתום האורטופדיה, כיוון שלא מצא "ו...לו גם בדל ראשית ראיה...". על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ואולם הבקשה נדחתה.
על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי מלינה בפני המבקשת. לטענתה בבסיס החלטתן של הערכאות הקודמות עומדות קביעות עובדתיות שגויות, וכי לאור החומר הרפואי הרב שהוגש, קמה הצדקה למינוי מומחה בתחום האורטופדי. המבקשת מפנה למסמכים שונים שניתנו בסמוך לאחר התאונה, ובכלל זה דו"ח מד"א מזירת התאונה, והמלצות בשחרורה מחדר המיון ביוני 1996, וכן, לחוות דעת משנת 2004, המציינת תלונות בעלות אופי אורטופדי. לעומתה, גורסת המשיבה כי החלטתו של בית משפט השלום, והחלטתו של בית המשפט המחוזי שאישרה אותה, מבוססות בדין.
דין הבקשה להדחות. לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי לא מתעוררת במסגרתה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית, כנדרש לצורך מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". אוסיף ואציין כי הכלל הוא שבהתקיים ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה, ימנע בית המשפט מלסגור את הדלת בפני הנפגע להוכחת נזקו ויורה על מינוי מומחה. ואולם במקרה שלפני, עניינה של המבקשת נדון בפירוט רב בפני בית המשפט השלום, ונבחן בשנית על ידי בית המשפט המחוזי; ערכאות אלה בחנו האם נסיבות המקרה מגלות ראשית ראיה שכזו, והשיבו על כך בשלילה. בית משפט השלום קבע בהקשר זה, כי:
הנה כי כן החומר הרפואי שהוצג בתחום האורטופדי דל ביותר, אין ממצאים אובייקטיביים מאז ובכלל, ואין רצף טיפולי בחלוף כ- 9 שנים מאז התאונה. לא מצאתי כי מתקיים סיכוי להוותרה של נכות וגם לא כי מתקיימת ראשית הראיה והדרושה למינויו של מומחה. אם לא די בכך, בתצהירה של התובעת – אינה טוענת מפורשת כי היא סובלת ממגבלות ומטופלת בתחום האורטופדי. לטענתה "סיפרתי לבא כוחי על מגבלותי וכיצד זה משליך על תפקודי היומיומי. בא כוחי אמר לי כי מגבלותי הינם בתחום האורטודפי" וכו'. עם כל הכבוד "אבחנה" זו של ב"כ התובעת ו/או תלונותיה בפי בא כוחה – אינם יכולים להוות עילה למינוי מומחה!
בית המשפט המחוזי הוסיף כי: "התלונות הראשונות, שניתן לראות בהן תלונות בתחום האורטופדי, נרשמו בשנת 2004, לאחר שחלפו כ- 8 שנים מאז אירוע התאונה. לא הוצג ולו רישום אחד לתקופה שבין 1996 ל- 2004, אשר יכול להצביע על רצף טיפולי". בקביעות אלו, כאמור, איני מוצא מקום להתערב.
משכך, דין הבקשה להדחות. המבקשת תשא בשכר טרחת עורך הדין של המשיבה בסך 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ב באייר התשס"ו
(21.5.06).
ש
ו פ ט