רע"א 170/08 המוטורנות היוונית קתולית של העדה היוונית קתולית נ. טניה לנדק

1.

בקשת לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי חיפה (כבוד השופט י' כהן) מיום 3.12.07. בהחלטה נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המשיבה, כי עדותה תימסר

בארצות

הברית, וקבע כי יש לגבות את העדות באמצעות "כינוס וידאו" (video conference) .

2.

המשיבה הינה בת כ-86 שנים והיא מתגוררת בארצות הברית. היא עתרה ביום 7.2.05 לבית המשפט המחוזי בתובענה לסעד הצהרתי בדבר זכויות חכירה במקרקעין. התביעה הוגשה בנוגע לעסקה להחכרת דירה שנקשרה לפי הנטען, ביום 1.1.83, בין המשיבה לבין המטרונות היוונית קתולית של העדה היוונית קתולית, היא המבקשת שלפנינו (להלן - המטרונות ). ביום 9.1.07 הוגש לבית משפט קמא תצהיר חקירה ראשית של המשיבה, שנחתם בארצות הברית. ביום 12.8.07 הגיש בא כוח המשיבה בקשה לקבלת תצהיר עדות המשיבה ללא חקירה נגדית לאור מצבה הבריאותי. בבקשה זו צוין, כי מצבה הבריאותי אינו מאפשר אף את העדתה בכינוס וידאו. לבקשה צורף תצהיר בא כוח המשיבה לעניין מצבה הבריאותי, וכן צורף מסמך שנערך על ידי רופא בארצות הברית ומתאר את מצבה של המשיבה. המטרונות התנגדה לבקשה זו (להלן - הבקשה הקודמת). בחודש נובמבר 2007 הגיש בא כוח המשיבה בקשה להתיר גביית עדותה של המשיבה בארצות הברית (להלן - הבקשה הנוכחית ). הבקשה התבססה על אותו מסמך רפואי שצורף לבקשה הקודמת ולא צורף לה תצהיר חדש. המטרונות טענה בפני בית המשפט המחוזי, כי הבקשה הנוכחית הוגשה שלא בתום לב מאחר שהתבססה על אותו מסמך רפואי לפיו ביקשה המשיבה בשלב קודם, לקבל את תצהיר עדותה הראשית ללא חקירה כלל, בטענה כי אינה יכולה אף למסור עדות באמצעות כינוס וידאו. כן נטען, כי הבקשה הנוכחית לא נתמכה במסמכים רפואיים כנדרש, כי המשיבה השתהתה בהגשת תביעתה וטענות נוספות. הערכאה הדיונית נעתרה כאמור לבקשה והורתה כי נוכח מצבה הבריאותי וגילה המתקדם של המשיבה יש לנסות ולאפשר לה למסור עדותה באמצעות כינוס וידאו. לפנינו חוזרת המטרונות על אותן טענות.

3.

דין הבקשה להתקבל. מתיאור הדברים עולה כי כבר בבקשה הקודמת שהגישה המשיבה עלתה השאלה של העדה באמצעות כינוס וידאו. בתצהיר שתמך באותה בקשה, שנעשה על ידי פרקליטה של המשיבה, נאמרו הדברים הבאים:

"... ברי כי התובעת [המשיבה דכאן] לא תוכל להגיע לעדות בישראל, ואף לא ניתן להעידה באמצעות וידאו, היות שמצבה המנטלי וההתדרדרות הקוגניטיבית, שנגרמה עקב תהליך דימנסיה כרוני הולך ומתגבר, אינם מאפשרים לגבות ממנה עדות".

כאמור, לבקשה הקודמת שהוגשה צורפה תעודה רפואית מיום 10.4.07 שניתנה על ידי רופא בארצות הברית. נאמר במסמך, בין היתר, כי המשיבה סובלת מדמנסיה.

רואים אנו, כי בבקשה שקדמה לבקשה שבית משפט קמא נעתר לה, נכתב במפורש כי אין המשיבה מסוגלת להגיע לישראל למתן עדות וכי מצבה הרפואי אינו מאפשר להעידה באמצעות כינוס וידיאו. בבקשה הנוכחית, לה נעתר בית המשפט, אין כל הסבר מה השתנה מאז הבקשה הקודמת. לא זו אף זו, לבקשה החדשה צורף אותו מסמך רפואי שתמך בבקשה הקודמת. במצב הדברים האמור חייבת הייתה הערכאה הדיונית לצאת מנקודת הנחה שלא חל שינוי לטובה במצבה של המשיבה. משמע, כפי שלא ניתן היה להעידה באמצעות כינוס וידיאו בעת שהוגשה הבקשה הקודמת, וזאת לפי דברי פרקליטה שלה, לא ניתן להעידה בדרך זו משהוגשה הבקשה החדשה. ייתכן שלוּ צורפה לבקשה הנוכחית תעודה רפואית חדשה, שמצביעה על שיפור במצבה של המשיבה ועל כך שניתן להעידה באמצעות כינוס וידאו, כי אז היה מקום להיעתר לבקשה החדשה. ברם, משהנתונים לא השתנו, לא היה מנוס מדחייתה של הבקשה. יובהר, כי אין מניעה לנסות ולשכנע את בית המשפט המחוזי, באמצעות תיעוד מתאים, כי ראוי לגבות כיום את עדותה של המשיבה באמצעות כינוס וידאו.

יוער, כי לאור האמור בבקשה הקודמת כי לא ניתן להעיד את המבקשת באמצעות כינוס וידאו, אין צורך להידרש לשאלה הכללית מתי יתיר בית המשפט העדה של עד הנמצא בחו"ל באמצעות כינוס וידאו (לעניין זה ראו, רע"א 3810/06 י.דורי את ציקובסקי בניה והשקעות בע"מ נ' גולדשטיין (24.9.07)).

4.

לפיכך החלטתי לדון בבקשה לרשות ערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פיה. הערעור מתקבל והחלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת. הבקשה הנוכחית לגביית עדותה של המשיבה באמצעות כינוס וידאו - נדחית. המשיבה תישא בשכר טרחת עורך דין בסכום של 15,000 ש"ח.