פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 1708/20
לפני:
כבוד השופט ע' גרוסקופף
המבקשות:
1. עיני עליזה - יורשת המנוח בנימין עיני
2. סמירה בלס
נ ג ד
המשיבים:
1. עזורי עטאר
2. לאווי מוריס
3. רשם המקרקעין – לשכת רישום מקרקעין
בחולון
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 4.2.2020 בת"א
12902-05-19 שניתנה על ידי כבוד השופט עודד
מאור
בשם המבקשות:
עו"ד אחיקם גריידי
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט עודד מאור ) בת"א 12902-05-19 מיום 4.2.2020, במסגרתה נדחתה בקשתן של המבקשות להוציא את כתב התביעה שכנגד שהגיש המשיב 1, מר עטאר עזורי (להלן: " עטאר "), מתיק בית המשפט.
רקע והשתלשלות העניינים
1.
ביום 28.12.2017 הגיש עטאר תובענה לבית המשפט לענייני משפחה נגד גיסתו, גב' סמירה בלס (המבקשת 2. להלן: " סמירה "), ורשם המקרקעין – לשכת רישום המקרקעין בחולון (המשיב 3. להלן: " רשם המקרקעין "), שעניינה מתן סעד הצהרתי המורה על ביטול הערת האזהרה שנרשמה לטובת סמירה בכ-1/3 מהזכויות במקרקעין אשר ידועים כגוש 6802 חלקה 20 (להלן, בהתאמה: " הערת האזהרה " ו-" הנכס "), וכן צו הצהרתי המחייב את רשם המקרקעין למחוק את הערת האזהרה מרישומיו (תמ"ש (ת"א) 59674-12-17 עטאר נ' בלס . להלן: " התובענה שהגיש עטאר ").
2.
ביום 6.5.2019 הגישו אלמנתו של בנימין עיני ז"ל וסמירה (להלן, יכונו ביחד: " המבקשות ") תובענה לבית המשפט קמא נגד עטאר, מר מוריס לאווי (המשיב 2. להלן: " מוריס ") ורשם המקרקעין, שעניינה מתן צו הצהרתי לפיו המבקשות, מוריס ועטאר הם בעלים במשותף של הנכס, בחלקים שווים, כאשר כל אחד מחזיק ברבע מהזכויות בו (להלן: " התובענה דנן "). זאת, לטענת סמירה, מאחר שהם רכשו במשותף את הנכס.
3.
ביום 30.10.2019 הגישו הצדדים לבית המשפט לענייני משפחה בקשה בהסכמה למחיקת התובענה שהגיש עטאר, לאור הסכמה דיונית בין הצדדים לפיה מלוא טענות הצדדים יתבררו במסגרת התובענה דנן. על כן, נמחקה התובענה שהגיש עטאר לבית המשפט לענייני משפחה.
4.
בהמשך לכך, ביום 6.11.2019 הגיש עטאר לבית המשפט קמא "בקשה למתן הבהרה" , בה ביקש כי יובהר שהמשמעות של הסכמת הצדדים לבירור כל המחלוקות ביניהם במסגרת התובענה דנן היא שאם ייקבע כי אין למבקשות ומוריס זכויות בנכס, בית המשפט קמא יהא רשאי להורות על ביטול הערת האזהרה, מבלי שעטאר יידרש לנקוט בהליך נוסף (להלן: " הבקשה " ). המבקשות התנגדו לבקשה מן הטעם שמדובר הלכה למעשה בבקשה לפטור את עטאר מהגשת תביעה שכנגד, תוך הוספת סעד אופרטיבי של מחיקת הערת האזהרה, מבלי שעטאר נקט בהליך מתאים לקבלתו. בנוסף, נטען כי הבקשה היא תיאורטית ומיותרת, שכן הכרעת בית המשפט קמא בתובענה דנן תהווה "מעשה בית דין" המחייב את הצדדים.
5.
בתגובתו לעמדת המבקשות טען עטאר כי התנהלותן היא חסרת תום לב, מכיוון שהוא הגיש תובענה לבית המשפט לענייני משפחה לשם קבלת הסעד של מחיקת הערת האזהרה, אך הסכים למחיקתה נוכח הסכמת הצדדים כי מלוא טענותיהם יתבררו בתובענה דנן. כמו כן, טען עטאר כי ככל שייקבע כי הצדדים לא רכשו יחדיו את הנכס, המסקנה המתבקשת היא שהערת האזהרה נרשמה שלא כדין. לדידו, אם בכל זאת ייקבע כי הערת האזהרה נרשמה כדין, על אף שלא נכרתה עסקה בין הצדדים בעניין הנכס, מדובר בהרחבת חזית למחלוקת שהגדירה סמירה במסגרת התובענה דנן.
6.
ביום 27.11.2019 דחה בית המשפט קמא את הבקשה, תוך שהבהיר כי בסמכותו ליתן את הסעדים העומדים לפניו במסגרת התביעה הנדונה בלבד. אי לכך, ביום 4.12.2019 הגיש עטאר " בקשה להארכת מועד להגשת תביעה שכנגד " (להלן: " הבקשה לעניין התביעה שכנגד "). המבקשות טענו כי דין בקשה זו להידחות על הסף, שכן הבקשה הוגשה ללא תצהיר כדין, ומכיוון שעל התביעה שכנגד ממילא חלה התיישנות, כפי שעולה מכתבי הטענות שהגישו הצדדים לבית המשפט לענייני משפחה. כמו כן, נטען כי לא הייתה מניעה אובייקטיבית מצד עטאר להגיש תובענה מתאימה החל ממועד הגשת התובענה דנן ועד ליום 28.10.2019, בו נקבעו המועדים להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים. זאת ועוד, המבקשות טענו כי אם תוגש כעת תביעה שכנגד, הדבר עשוי לשבש באופן משמעותי את סדרי ניהול התיק, ועלול לפגוע בזכויותיהן הדיוניות.
7.
ביום 9.1.2020 הגישו המבקשות בקשה להארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמן. במסגרת תגובתו הסכים עטאר להארכה בת 10 ימים במועד הגשת התצהירים, וביקש מבית המשפט קמא להכריע בבקשה להארכת המועד להגשת תביעה שכנגד, תוך התחשבות בהארכה שניתנת כעת למבקשות. ביום 16.1.2020 הורה בית המשפט קמא על הארכת מועד של 10 ימים להגשת תצהירי העדות הראשית מטעם המבקשות, והאריך בהתאם את המועד להגשת התצהירים מטעם עטאר. כמו כן, בסיפא של ההחלטה נכתב: " הארכת מועד כמבוקש ". משפט זה עמד בלב המחלוקת בין הצדדים כפי שיפורט להלן.
8.
ביום 22.1.2020 הגיש עטאר תביעה שכנגד לבית המשפט קמא, שעניינה מתן סעד הצהרתי המורה על ביטול הערת האזהרה, וצו הצהרתי המחייב את רשם המקרקעין למחוק אותה מרישומיו. במסגרת התביעה שכנגד, טען עטאר כי הוא הרוכש היחיד של הנכס ושרישום הערת אזהרה נעשה שלא בידיעתו או בהסכמתו.
9.
ביום 27.1.2020 הגישו המבקשות בקשה להוצאת התביעה שכנגד מתיק בית המשפט, בטענה כי הוגשה שלא ברשות ושלא כדין. זאת, מכיוון שלדידן עטאר הגיש את כתב התביעה שכנגד זמן רב לאחר שנקבעו המועדים להגשת תצהירי עדות ראשית (למעשה, יממה לפני שהמבקשות הגישו את התצהירים מטעמן), וכן מבלי שבית המשפט קמא הכריע בבקשה לעניין התביעה שכנגד.
10.
עטאר התנגד לבקשה זו בנימוק שבית המשפט קמא קיבל את בקשתו לעניין התביעה שכנגד במסגרת ההחלטה מיום 16.1.2020, בקבעו: " הארכת מועד כמבוקש ". כמו כן, נטען כי התביעה שכנגד מהווה חזרה על המסכת העובדתית שנפרשה בכתב ההגנה מטעם עטאר, ולכן אינה יוצרת הכבדה דיונית.
11.
המבקשות הגישו את התייחסותן להתנגדות עטאר, בגדרה שבו על עיקר טענותיהן, והוסיפו כי ההחלטה מיום 16.1.2020 התייחסה רק לבקשות להארכת מועד שהן הגישו, ולא לבקשה לעניין התביעה שכנגד. בנוסף, לשיטת המבקשות אין זה מתקבל על הדעת שההחלטה מיום 16.1.2020 תגדיר פרק זמן להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמן, בטרם הוגשו כתבי הטענות במסגרת התביעה שכנגד. עוד נטען כי כתב התביעה שכנגד הוגש בניגוד לתנאים הקבועים בתקנה 149 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, משום שהתביעה שכנגד לא אושרה מ"טעמים מיוחדים" לשם "מניעת עיוות דין".
12.
ביום 4.2.2020 דחה בית המשפט קמא את הבקשה להוציא את התביעה שכנגד מתיק בית המשפט, וקבע כי זו הוגשה בהתאם להחלטתו מיום 16.1.2020 המאריכה את המועד להגשתה. זאת, בהתחשב בגמישות בזמני ההגשה שגילה בית המשפט כלפי כלל הצדדים במסגרת ההליך. בית המשפט קמא סבר כי הגשת התביעה שכנגד נדרשת על מנת לסיים את כלל המחלוקות הקיימות בין הצדדים, אף אם הדבר עלול לסרבל את ניהול התיק.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.
בקשת רשות הערעור
13.
במסגרת בקשת רשות הערעור, טוענות המבקשות כי ההחלטה להותיר את התביעה שכנגד בתיק בית המשפט היא שגויה, ומסבה להם עיוות דין חמור. זאת, על יסוד מספר טעמים: ראשית , המבקשות שבות על עיקר הטענות שהעלו לפני בית המשפט קמא: דין הטענות המועלות בתביעה שכנגד להידחות על הסף מכיוון שהללו לא נתמכו בתצהיר כדין וממילא חלה עליהן התיישנות; הבקשה שעמדה לפני בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 16.1.2020 הייתה רק לעניין הארכת המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם המבקשות; אין היגיון בקביעת מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית טרם הגשת כתבי הטענות במסגרת התביעה שכנגד; והתביעה שכנגד הוגשה זמן רב לאחר שנקבעו המועדים להגשת תצהירי עדות ראשית. שנית , המבקשות טוענות כי בית המשפט קמא שגה בקביעתו כי שיקול סרבול ההליך איננו שיקול רלוונטי, קל וחומר כאשר למבקשות ניתנה הארכה של 10 ימים בלבד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם, כדי שלא לדחות את מועד קדם המשפט; לבסוף , נטען כי החלטת בית המשפט קמא מנוגדת לדין, מאחר שהיא מאפשרת הלכה למעשה תיקון של כתב הגנה בדיעבד, תוך פגיעה בזכויות הדיוניות של המבקשות, בדגש על טענתן בדבר התיישנות.
דיון והכרעה
14.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ונספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים.
15.
כידוע, ערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעת הערכאה הדיונית בעניינים שבסדרי דין, אף כאשר היא סבורה כי ראוי היה להחליט על דרך דיונית אחרת, למעט אם החלטת הערכאה הדיונית גורמת לעיוות דין, נוגדת את הדין או מקפחת את זכותו של בעל דין (רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(2) 206, 212-211 (1990); רע"א 4582/18 בלורן יבוא ושווק פרזול בע"מ נ' עו"ד גיא גיסין - מנהל מיוחד של החברות טופז אומנות , פסקה 17 (5.11.2018)). לא מצאתי כי המקרה שלפניי נמנה בגדר אותם מקרים חריגים שמצדיקים התערבות כאמור.
16.
ההחלטה האם להורות על הוצאת תביעה שכנגד מתיק בית המשפט היא החלטה דיונית המצויה בפררוגטיבה של הערכאה המבררת, וערכאת הערעור לא תיטה להתערב בה (ע"א 96/74 רון נ' חזן , פ"ד כח(2) 235, 238-237 (1974); רע"א 6401/19 לוינגר נ' פוטש , פסקאות 4 ו-6 (16.12.2019)). במקרה דנן, המסכת העובדתית ומכלול הטענות שהועלו במסגרת התובענה שהגישו המבקשות קשורות באופן הדוק לאלו הדרושות לבירור התביעה שכנגד. זאת ועוד, הגשת התובענה שכנגד היא למעשה יישום של ההסכמה לרכז את כל המחלוקות בין הצדדים במסגרת התובענה דנן – הסכמה שאפשרה את מחיקת התובענה שהגיש עטאר. על כן, סבורני כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט קמא להותיר את הגשת התביעה שכנגד, ולייעל בכך את הדיון במלוא המחלוקות בין הצדדים, אף אם הדבר יהיה כרוך בהתארכות מסוימת של בירור התובענה דנן. בנוסף, בענייננו אין בהגשת התביעה שכנגד כדי לפגוע באפשרות המבקשות לטעון איזו מטענותיהם במסגרת כתב ההגנה שכנגד. משכך, לא ניתן לומר כי החלטת בית המשפט קמא מהווה עיוות דין או מקפחת את זכויות המבקשות. לעניין זה, חזקה על בית המשפט קמא כי יבחן טענות אלו של המבקשות עם הגשת כתב ההגנה שכנגד. לפיכך, סבורני כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט קמא לדחות את הבקשה להוצאת התביעה שכנגד מתיק בית המשפט.
17.
נוכח האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשו תגובות, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ד' בתמוז התש"ף (26.6.2020).
ש ו פ ט