פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1711/19
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המבקשת:
חיה סמולניק
נ ג ד
המשיבים:
1. יוספה זלדינג
2. כונס נכסים הרשמי
3. שובל רן, עו"ד
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 4.3.2019
בתיק פש"ר 41039-06-13
בשם המבקשת:
עו"ד אייל ירקוני
בשם משיבה 1:
עו"ד יונתן סונדרס
פסק-דין
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ג' דניאל ) בפש"ר 41039-06-13 מיום 4.3.2019, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לחייב את משיבה 1 (להלן: המשיבה ) בהפקדת ערובה בסך של 50,000 ש"ח להבטחת הוצאותיה כתנאי לקיום דיון, וכן לחייב את המשיבה לחשוף את הסכם שכר הטרחה עם בא-כוחה.
1.
בעקבות בקשת המבקשת כאמור ותגובת המשיבה, שהינה חייבת בפשיטת רגל, קבע בית המשפט המחוזי ביום 4.3.2019 כדלקמן:
"1. לעניין בקשת הנושה (המבקשת – ד.מ.) לחייב את החייבת בהפקדת ערובה להוצאות, אינני סבור כי מדובר במקרה המתאים לכך.
2.לעניין הבקשה לחשיפת הסכם שכר הטרחה, הרי שבדרך כלל מדובר בנתון רלבנטי לבחינת מצבו הכלכלי של חייב המצוי בהליכי פשיטת רגל, אותו יש לחשוף. עם זאת, במקרה זה החייבת אינה מקיימת את חובותיה בהליך, ונראה כי בבוא העת, כאשר תעתור לקבלת הפטר, יהיה עליה ליתן הסבר גם לעניין מקור הכספים לתשלום שכר הטרחה, לצד שאלת קיומם של יתר המחדלים שנצברו"
2.
מכאן הבקשה שלפנַי, במסגרתה טוענת המבקשת כי החלטת בית המשפט בבקשה להפקדת ערובה אינה מנומקת דיה. בשולי הדברים טענה המבקשת גם, כי שגה בית המשפט בקבעו כי אין מקום לחשוף את הסכם שכר הטרחה של המשיבה עם באי-כוחה.
3.
ביום 6.3.2019 ביקשתי את תשובת המשיבה לטענה המבקשת באשר להיעדר הנמקה בהחלטה מושא הבקשה. בתשובתה טענה המשיבה כי מדובר בהחלטה דיונית הקשורה לניהול ההליך ומשכך חובת ההנמקה מצומצמת יותר. עוד נטען, כי אף אם הנמקתו של בית המשפט חסרה, אין מדובר בהחלטה בעלת חשיבות של ממש בהליך וניתן להעמיד את פגם אי ההנמקה על תיקונו בסופו של ההליך.
4.
בהתאם לסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. לאחר עיון בבקשה, דומה כי יש ממש בטענת המבקשת כי דחיית הבקשה לחייב את המשיבה, שהיא כאמור חייבת בפשיטת רגל, בערובה כתנאי לקיום דיון, לא נומקה די הצורך. במצב דברים זה לא ניתן לדעת מה עמד בבסיס החלטת בית המשפט. אוסיף כי מדובר בעניין שלא ניתן לדחות את ההכרעה בו עד לסוף ההליך. זאת משום שמדובר בהחלטה שעניינה הפקדת ערובה לצורך קיום הדיון. היה ויתקיים הדיון, פשיטא כי מושא הבקשה יתרוקן מכל תוכן. דברים אלו מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה שהמשיבה כאמור הינה חייבת בפשיטת רגל וקשה עד בלתי אפשרי לדעת מהיכן תממן את ההוצאות שיושתו עליה, אם יושתו, בסוף ההליך.
5.
הערעור מתקבל אפוא. החלטת בית המשפט המחוזי באשר לבקשה להפקדת ערובה כתנאי לקיום דיון מבוטלת, מבלי שיש בכך משום נקיטת כל עמדה לגוף העניין. בית המשפט המחוזי ישוב ויידרש לעניין, ויכריע כחוכמתו.
אין צו להוצאות.
ניתן
היום, ל' באדר א התשע"ט (7.3.2019).
ש ו פ ט