רע"א 1716/10 שלמה סלוצקי נ. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת א' נחליאלי חיאט), אשר דחה את בקשת המבקש להורות על מחיקת סעיפים מסוימים מכתב הגנה שהגישה המשיבה, וקבע כי הסוגיה של מעשה בית-דין תבורר בהמשך ההליכים.

2.

המבקש רכש מהמשיבה בשנת 1980 פוליסות ביטוח בגין אובדן כושר עבודה. בשנת 2000 אירעה למבקש תאונה, בגינה נגרמו לו פגיעות שונות. בשנת 2003 פנה המבקש למשיבה בבקשה לקבל תגמולי ביטוח בהתאם לפוליסות. בקשתו סורבה. ביום 23.10.2003 הגיש המבקש לבית משפט השלום תביעה בסך 300,000 ש"ח נגד המשיבה (להלן – התביעה הראשונה ). בכתב התביעה עתר המבקש לקבל תגמולי ביטוח בגין התקופה שמאז קרות התאונה ועד יום הגשת התביעה. במסגרת ההליכים, הסכימו הצדדים על מינויו של מומחה להכרעה בשאלת אובדן כושר ההשתכרות של המבקש. המומחה קבע, כי המבקש אכן איבד את כושר עבודתו, בהתאם לתנאים שנקבעו לכך בפוליסות. ביום 25.12.2006 ניתן פסק דין חלקי על ידי בית משפט השלום ובו נתקבלה למעשה תביעתו של המבקש. המשיבה לא השלימה עם פסק הדין וערערה עליו לבית המשפט המחוזי. ביום 15.7.2009 נדחה הערעור. בשנת 2007 הגיש המבקש תביעה נוספת נגד המשיבה. תביעה זו הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו ובמסגרתה תבע המבקש תשלום תגמולים בסך כולל של 3.3 מיליון ₪. זאת, בגין התקופה שמאז שנת 2001 ועד להגשת התביעה. כן עתר המבקש לקבלת סעד הצהרתי לפיו זכאי הוא לקבל את תגמולי ביטוח עד הגיעו לגיל 65 (בחודש נובמבר 2010). לאחר שהמשיבה הגישה את כתב הגנתה לתביעה הגיש המבקש בקשה למחיקת סעיפים מסוימים ממנו. זאת, בטענה שהטענות המוצגות על ידי המשיבה סותרות את פסקי הדין שניתנו בתביעה הראשונה. בית המשפט דחה את הבקשה. על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה.

3.

במסגרת בקשת רשות הערעור חוזר ועותר המבקש למחיקתם של מספר סעיפים מכתב ההגנה של המשיבה. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכתבי הטענות שהוגשו לערכאה הדיונית נראה לי כי יש להותיר את בירור הסוגיה של מעשה בית-דין, אשר עומדת מאחורי הבקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה, לשלב מאוחר יותר של ההליך. ייתכן שהמועד הראוי לכך הוא קדם המשפט. כל זאת בכפוף לנקודה אחת שלגביה לא יכול להיות ספק ספיקא כי הוכרעה בפסקי הדין בתביעה הראשונה ושאין כל סיבה לבררה מחדש, כפי שיוסבר מיד.

4.

במסגרת התביעה הראשונה טענה המשיבה, כי מקצועו של המבקש בעת קרות התאונה היה רואה חשבון ולא מנהל כספים. עוד טענה המשיבה, כי המבקש לא איבד את היכולת להשתכר מעיסוקו כרואה חשבון. ואולם, במסגרת התביעה הראשונה נקבע, כי מקצועו של המבקש היה מנהל כספים או חשב וכי הוא איבד את יכולתו להשתכר כמנהל כספים בחברות גדולות. הקביעה כי מקצועו של המבקש היה מנהל כספים מהווה מעשה בית-דין ונוצר השתק פלוגתא. המשיבה אינה יכולה לחזור ולהעלות את הטענה כי מקצועו של המבקש, ככל שהדבר רלוונטי לתביעתו, היה רואה חשבון, לאחר ששתי ערכאות קבעו אחרת. לפיכך, יש להתעלם מן הטענות בכתב ההגנה שאינן עולות בקנה אחד עם הקביעות הנזכרות. מאחר שעניין זה של הגדרת המקצוע שזור בטענות שונות בכתב ההגנה, איני רואה לנכון להורות על מחיקה של סעיפים מסוימים.

5.

בהחלט ייתכן שטענות נוספות של המשיבה אינן מתיישבות עם הממצאים בפסקי הדין שניתנו לעניין התביעה הראשונה. שאלה מרכזית נוגעת למצבו הרפואי של המבקש על רקע התנאים שבפוליסה. בעבר נקבע, כאמור, כי המבקש זכאי לתגמולים. עשויה לעלות השאלה האם על המבקש להוכיח מהו מצבו הרפואי כיום לעניין התנאים שבפוליסה או שמא בעניין זה קיים השתק. מצב רפואי הינו עניין הנתון לעתים לשינויים. כך, ייתכן שבמקרים מסוימים עשוי המצב הרפואי להשתפר באופן שהתנאים שבפוליסה לתשלום תגמולים כבר לא מתקיימים. ייתכן שתעלה טענה כי בנסיבות כאלה קיים השתק אלא שאין למנוע מחברת הביטוח להוכיח כי חל שינוי לטובה במצב הרפואי (כל זאת בהנחה שבכתב ההגנה אומנם הועלתה טענה כאמור). סוגיות אלה, ואפשר שסוגיות נוספות הנוגעות לפסיקה הקודמת בסכסוך, ראוי להן שתבוררנה תחילה בערכאה הדיונית.

6.

הערעור מתקבל אפוא בחלקו, כאמור לעיל. המשיבה תישא בשכר טרחת עורך דין לטובת המבקש בסך 7,500 ש"ח.