רע"א 1717/12רינה כרמי נ. עזבון המנוח מועלם כדורי

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטות א' קובו, מ' רובינשטיין וע' צ'רניאק) בע"א 2060/09, מיום 24.1.12.

1.

המבקשות הן היורשות של מר שלמה כרמי ז"ל (להלן: המנוח ), אשר ניהל יחסים עסקיים עם מר כדורי מועלם ז"ל (להלן: מועלם ) – שעזבונו הוא המשיב 1, ובני משפחתו – המשיבים 7-2. במסגרת יחסים אלו, במהלך שנות השמונים של המאה הקודמת, נטל מועלם מספר הלוואות מהמנוח בסדר גודל של כמה עשרות אלפי דולרים (להלן: ההלוואות ). בגין ההלוואות שילמו המשיבים ריבית חודשית למנוח, כאשר לאחר פטירתו בשנת 1988 הם הוסיפו לשלם את הריבית החודשית למבקשות. מפעם לפעם הוחלפו השיקים בהם ננקבו סכומי הקרן, ונדחה מועד פירעונם. שיקים אלו הוצאו כפיקדון על ידי מועלם, מחשבון הבנק של המוסך שבבעלות משפחת מועלם (להלן: המוסך ). לאחר פטירת המנוח, הסכימו הצדדים להפחית את גובה הריביות ועדכנו את התשלומים החודשיים בהתאם. לטענת המבקשות, המשיבים שילמו את תשלומי הריבית החודשיים עד למספר חודשים לאחר מות מועלם בשנת 2004.

משהפסיקו המשיבים לשלם את תשלומי הריבית, ביקשו המבקשות לפרוע את קרן ההלוואות אשר לדידן לא הוחזרה מעולם. במסגרת פתיחת תיק הוצאה לפועל לשם פריעת סכומי הקרן, התנגדו המשיבים בבית משפט השלום בתל אביב-יפו לפריעת השיקים וטענו כי מועלם עשה שימוש בחשבון הבנק של המוסך לשימושו האישי ושלא על דעתם. כמו כן, סברו המשיבים שכיוון שתנאי ההלוואות שונו באופן תדיר לאחר כניסת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993 (להלן: החוק החדש ) לתוקף, בו נקבע באופן קוגנטי כי הלוואות מסוג זה חייבות בחוזה בכתב, הרי שההלוואות חסרות תוקף.

2.

השאלה המרכזית שנדונה בפסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו הייתה שאלת תחולת החוק החדש על ההלוואות. לאחר שמיעת עדויות, קבע בית המשפט כי החוק החדש חל על ההלוואות, כיוון שהן עברו שינויים מהותיים לאחר כניסת החוק לתוקף. עוד נקבע כי לא ניתן לקבל מצב בו הלוואות שניתנו עובר לכניסת החוק לתוקף, ואשר עברו שינויים מהותיים בתנאיהן, ימשיכו 'להתגלגל' משך שנים רבות, כלשון בית המשפט קמא, ולפטור עצמן מהוראות החוק החדש על ידי כך שייתלו במועד נתינתן המקורי. עוד נקבע כי לעניין החוק החדש, אשר קובע כי הוא אינו מחיל עצמו על לווים שהם בגדר 'תאגיד', אין לראות במשיבים כ'תאגיד' ולפיכך חריג זה אינו חל על ההלוואות. בפסק הדין עמד בית המשפט גם על העובדה שהמבקשות בחרו שלא לנצל מספר הזדמנויות על מנת להסדיר את ההלוואות על פי הדרישות הקוגנטיות של החוק החדש, ולכן אין להן להלין אלא על עצמן. לפיכך, בשל היעדר חוזה כנדרש לפי החוק החדש, ובהתחשב בסכומים הניכרים ששולמו למבקשות במסגרת תשלומי הריבית החודשיים, כמו גם בקשיים משמעותיים נוספים בקו התביעה שלהן, דחה בית המשפט קמא את תביעתן.

3.

על פסק דין זה ערערו המבקשות לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו . בית המשפט דחה את הערעור בהתבסס על הניתוח המשפטי של הערכאה הדיונית, וקבע כי החוק החדש חל על ההלוואות, זאת לאור השינויים שנעשו בתנאיהן מאז כניסתו לתוקף, וכן דחה את יתר טענות המבקשות שהופנו נגד פסק הדין.

מכאן הבקשה שלפניי.

4.

בבקשה, חוזרות המבקשות על טענותיהן לפיהן שגו בתי המשפט כאשר החילו את החוק החדש על ההלוואות. כמו כן סבורות הן שבתי המשפט שגו בעניינם כשהטילו עליהן את נטל הראיה; כשסירבו לראות במשיבים כ'תאגיד'; וכשסירבו לראות בשיקים עצמם כמסמך בכתב העונה על דרישות החוק. יצוין כי על בקשה זו התבקשה תגובת המשיבים. בתגובתם, התנגדו המשיבים 2-1 לטענות המבקשות וטענו כי הם שילמו להן סכום משמעותי וכבד ברבות השנים, אשר עלה כדי מאות אחוזים מגובה ההלוואות.

5.

עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. כידוע, כדי שתינתן רשות ערעור למי שכבר הובא עניינו בפני שתי ערכאות, עליו להראות כי מקרהו מקים שאלה משפטית שחשיבותה והשפעתה חורגות מעניינו שלו ( רע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). מבלי להיכנס לגוף הטענות, נדמה כי הבקשה במקרה דנן אינה מעלה שאלה כאמור, ועיקר עניינה בחזרה על טענות שהועלו בפני בית המשפט המחוזי בעניין תחולת החוק החדש על הנסיבות המיוחדות בענייננו. שאלת תחולת החוק החדש לא נדונה באופן תיאורטי, אלא בהתייחס להשתלשלות האירועים הספציפית והייחודית בין הצדדים. בית המשפט קמא בחן באופן יסודי ביותר את גרסאות הצדדים וקבע כממצא עובדתי כי בהלוואות חלו שינויים מפליגים לאחר מועד כניסת החוק לתוקף. כמו כן דן בית המשפט קמא באופי היחסים והמבנה העסקי של המשיבים, וקבע כי לעניין החוק החדש אין לראותם כ'תאגיד'. מעבר לכך, בית המשפט אף הביע מספר שאלות עובדתיות משמעותיות המעיבות על קו ההגנה הכולל של המבקשות. לכן, איני מוצאת בבקשה שאלה משפטית חשובה החורגת מתחום היחסים שבין הצדדים, ואין בידי ליתן למבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

הבקשה, איפוא, נדחית. המבקשות יישאו בהוצאות המשיבים 2-1 בסך 2,000 ש"ח.