רע"א 1718/98 שמואל רכטמן,עו"ד נ. מאיר אסטרייכר,עו"ד מנהל עזבון המנוחה יעק

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

רע"א

1718/98

בפני:

כבוד

השופטת ט' שטרסברג-כהן

המבקשים:

1. שמואל רכטמן, עו"ד

2.

מרים רכטמן, עו"ד

נגד

המשיב

:

מאיר

אסטרייכר, עו"ד - מנהל עזבון המנוח

יעקב

פנץ ז"ל

בקשת

רשות ערעור על החלטת

בית

המשפט המחוזי בנצרת בהמ'

6203/97

(תיק עזבונות 439/93)

מיום

1.3.98, שניתנה על-ידי כבוד

השופטת

ד"ר נאוה דנון

פסק-דין

1. המבקשים-הקונה רכשו מקרקעין שהיו בבעלות המנוח

באמצעות המשיב - המוכר, שמונה כמנהל עזבונו של המנוח, לפי הסכם שקיבל אישור בית

משפט ביום 5.1.97. המבקשים אינם יכולים לרשום את זכותם בלשכת רישום המקרקעין, שכן

על המקרקעין רובץ חוב של היטל השבחה.

בין הצדדים ניטשה מחלוקת באשר לשאלה על מי

מוטלת חובת תשלום ההיטל. המוכר כופר בחובתו לשלם את ההיטל וסבור כי הוא מוטל על

הקונה. עוד טוען הוא, כי טרם נתקבלה אצלו דרישה מן הוועדה המקומית לתשלום ההיטל

ולפיכך, טרם נוצר החיוב בתשלום ההיטל. הקונה פנה לוועדה בבקשה לערוך שומת השבחה,

דבר שנעשה על ידה. דרישת התשלום הוצאה על שמו של הקונה.

2. בית המשפט המחוזי קבע, כי בהעדר הסכמה אחרת

בין הצדדים, חלה חובת תשלום ההיטל על המוכר, עליו מטיל החוק את חובת התשלום.

עם זאת לא חייב בית המשפט את המוכר בתשלום

ההיטל משום שחובת התשלום מותנית במילוי החובות המוטלות על הוועדה המקומית, לבצע את

כל הפעולות הנקובות בסעיף 6(ב) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה,

התשכ"ה1965- (להלן: התוספת) ולא ניתן לקבוע כי חובות אלה נתמלאו על ידה.

3. התוצאה היא, איפוא, שהקונה אינו יכול לרשום את

זכותו במקרקעין על שמו. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו, בה מתבקש בית משפט זה

להורות למוכר לשלם את ההיטל באופן מיידי, כדי לאפשר את רישום המקרקעין על שמו של

הקונה, ולהשיב לו סך של 3,000 ש"ח ששילם לוועדה על חשבון ההיטל, כתנאי לעריכת

השומה על ידי הוועדה.

אני מוצאת ליתן למבקשים רשות ערעור ולדון

בבקשה ובערעור על פי הרשות שניתנה.

דין הערעור להתקבל מהנימוקים שיפורטו להלן.

4. החבות בהיטל השבחה נוצרת "בשל עליית

שווים של מקרקעין עקב אישור תכנית, מתן הקלה או התרת שימוש חורג" (סעיף 1(א)

לתוספת). החבות נקבעת על פי שומה שנערכת ליום תחילת התכנית, אישור ההקלה או השימוש

החורג, לפי העניין (סעיף 4(7) לתוספת). הוועדה מוסמכת לדחות את מועד עריכת השומה

עד למימוש הזכויות במקרקעין. העברת המקרקעין היא אחד המקרים אשר הוגדרו על ידי

המחוקק כמימוש זכויות (סעיף 1 לתוספת).

לעניין המועד בו יש

לשלם

את ההיטל,

נקבע, כי זה ישולם לא יאוחר ממועד מימוש הזכויות במקרקעין לגביהם חל ההיטל (סעיף

7(א)) וכי: "לא תרשם בפנקסי המקרקעין פעולה שהיא בבחינת מימוש זכויות

במקרקעין, אלא לאחר שהוצגה בפני הרשם תעודה... המעידה כי שולמו כל הסכומים המגיעים

אותה שעה כהיטל החל על המקרקעין..." (סעיף 10(א)).

חובת התשלום בפועל קמה לאחר שהוועדה המקומית

נקטה בכל ההליכים הדרושים לקימומה לפי התוספת השלישית לחוק לאמור: עריכת שומה

ומסירת הודעה עליה לחייב בהיטל, תוך ציון העובדה שהוא רשאי לערער על השומה או

להגיש שומה מטעמו (סעיף 6(ב)). בית משפט זה עמד על כך בע"א 6826/93

הוועדה

המקומית לתכנון ולבניה נ' חייט

, תקדין-עליון 97(2) תשנ"ז/תשנ"ח

1997, 911 (סעיף 16 לפסק דינו של השופט מצא):

"16.

לשם מניעת אי-הבנה אבקש להוסיף, כי לא ראיתי צורך לקבוע שעל המשיבים אכן הוטל, או

מוטל, לסלק חוב של מס השבחה או של היטל השבחה (...). ראשית, מפני שהחבות בהיטל

השבחה אינה נוצרת אלא לאחר השלמתן של פעולות אחדות, לפי התוספת השלישית, שנקיטתן

נתונה לסמכותה של הוועדה המקומית: עריכת שומת השבחה לפי סעיף 4 לתוספת; עריכתו

והצגתו של לוח שומה, על-פי האמור בסעיפים 5 ו6-(א) והמצאת הודעות שומה, לחייבים

בהיטל, בהתאם לסעיף 6(ב). ובחומר המצוי בפנינו לא מצאתי תשובה לשאלה אם הוועדה

המקומית בענייננו השלימה את כל הפעולות הדרושות לחיוב המשיבים בתשלום היטל השבחה

(...).

צודק המוכר בטענתו כי כל עוד לא נמלאו תנאי

סעיף 6(ב) (ואינני קובעת דבר בעניין זה), לא התגבשה חובת תשלום ההיטל. אלא שגם

בהנחה שטרם נמלאו התנאים האמורים, אין בכך כדי להשליך על מערכת היחסים שבין הצדדים

להסכם.

5. במסגרת היחסים החוזיים שבין הצדדים, התחייב

המוכר למכור ולהעביר את הזכויות במקרקעין לקונה ועליו לעשות את כל הדרוש לצורך זה,

לרבות ביצוע התשלומים הכרוכים בכך, ככל שהם מוטלים עליו לפי הסכמת הצדדים או לפי

החוק ואין הוא יכול לטעון כי טרם קמה חובתו לשלם את ההיטל, ולהמצאת האישורים הדרושים

לשם רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין, על שם הקונה. יש לזכור, כי התוספת מאפשרת

למוכר לפנות לוועדה כדי להקדים את התשלום (סעיף 4(4)). כמו כן, ניתן ליתן ערובה

לתשלום ההיטל כדי לאפשר את הרישום בפנקסי המקרקעין (סעיף 10 (א) לתוספת).

6. בעניין שלפנינו, לא נערך בין הצדדים הסכם

מפורט (כפי שראוי היה שייערך, במיוחד כאשר מדובר בהסכם שנעשה על-ידי מנהל עיזבון).

כל שיש בידינו הוא הזמנה להציע הצעות, הצעה שהוצעה על-ידי הקונה, פרוטוקול אסיפת

מציעים שבו הציע הקונה את הסכום הגבוה ביותר ואישור עקרוני של המכירה לקונה, שניתן

על ידי בית המשפט. אין הסכם המתייחס למועדי התשלום ולמועדי העברת הזכויות במקרקעין

או להתחייבויותיו של המוכר לשלם את ההיטלים והתשלומים השונים, הדרושים כתנאי

לרישום העברת הזכויות.

בנסיבות אלה, יש להשלים את ההסכם על פי הוראות

חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג1973-. כאשר לא נקבע בהסכם מועד לקיום חיוב, יש

לקיימו - בהתאם להוראת סעיף 41 לחוק החוזים - "זמן סביר לאחר כריתת

החוזה". דומני כי זמן סביר זה עבר, כאשר החלטת בית המשפט המאשרת את המכירה

ניתנה ב5.1.97- וכאשר מלוא תמורת העסקה שולמה על ידי הקונה (כפי שעולה מהחלטת בית

משפט קמא), ולא הועלה טעם כלשהו לעכוב ביצוע הרישום לבד מאי תשלום ההיטל.

מסקנתי היא, איפוא, שבמישור היחסים החוזיים

בין הצדדים, היה על המוכר לפנות לוועדה המקומית לצורך קבלת השומה ולשלם את ההיטל

כדי לאפשר רישום הזכויות על שם הקונים, ומשלא עשה כן, היה הקונה זכאי לעשות כן

במקומו. בהקשר זה ראוי לציין כי מתשובת המוכר לבקשת רשות הערעור עולה כי בידי

הקונה יפוי כח בלתי חוזר להעברת המקרקעין על שמו.

7. הקונה מוסיף ומבקש מבית משפט זה לקבוע, שיש

למכור נכס מנכסי העיזבון לצורך תשלום ההיטל. לא ראיתי להיענות לבקשה זו, במיוחד

כאשר אושרה על ידי בית המשפט המחוזי בקשה למימוש נכס מקרקעין המצוי כעת בשלבי

מכירה. אם לא תוותרנה יתרות מספיקות בקופת העיזבון גם לאחר מכירה זו, יהיה בידי

הקונה לשוב ולפנות לבית המשפט המחוזי, בבקשה למתן הוראות. כיוון שהמוכר אינו כופר

בחובתו לשלם מס רכוש, לא ראיתי טעם להיענות לבקשת המערערים לחייב את המשיב בתשלום

המס.

8. בשולי הדברים יוער, כי בטיעוניו לפני בית משפט

קמא, טען המוכר, כי פנייתו של הקונה לוועדה, פגעה בזכות ההשגה שלו על גובה השומה,

שכן סעיף 14(א) לתוספת קובע כי אם "הוכנה שומה עקב מימוש זכויות במקרקעין,

רשאי החייב בהיטל להגיש שומה אחרת שהכין שמאי מקרקעין מטעמו, תוך 30 ימים מיום

שהודעה לו השומה". עוד טען, כי הוצאת השומה על פי פנית הקונה גוררת את חיובו

בהצמדה כאמור בסעיף 15 לתוספת בגין פיגור בתשלום, שכן, מועד התשלום נקבע לפי מועד

הוצאת השומה. על טענות אלה לא חזר הוא בפנינו ולפיכך, אין מקום לדון בהן, מה עוד

שהמוכר לא ביקש להגיש שומה אחרת.

9. סוף דבר: הערעור מתקבל. המוכר ישלם את ההיטל

(או ימציא ערבות לתשלומו), באופן שינתן האישור הדרוש לצורך רישום המקרקעין על שם