רע"א 1722/11 יוסף תשובה נ. שדה עוזיה מושב עובדים של העובד הציוני להתיישבו

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ח' וינבאום וולצקי ) בהפ"ב 28074-06-10 שניתן ביום 30.1.2011, במסגרתו נדחתה בקשת המבקשים לביטול פסק משקם שניתן על ידי עו"ד נמרוד אשכול ביום 11.5.2010 (להלן: המשקם ו- פסק המשקם ).

רקע עובדתי

1.

המבקשים הם חברי המשיבה, שהינה אגודה שיתופית חקלאית אשר חובותיה הוסדרו על פי הוראות חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992 (להלן: חוק ההסדרים ). למשיבה ולחבריה היה חוב ובמסגרת תוכניות שיקום ובמטרה להפחיתו ביקש המשקם לבצע מהלך מתואם בין המשיבה, חבריה ונושיה. מהלך זה היה קשור בכספים שהעמידה הסוכנות היהודית (להלן: הסוכנות ) מתקציבה כסיוע לחברים ולמשיבה. במסגרת המהלך האמור חתמו המבקשים והמשיבה ביום 10.11.1994 על הסכם עם הסוכנות המסדיר את סכום ההלוואה שניתנה למבקשים על ידי הסוכנות בסך של 4,181 ש"ח. בשנת 1997 יזמה המשיבה תיקון גורף של כל היתרות של חבריה, וזאת כתוצאה מהכספים שהועברו על ידי הסוכנות. מעיון בתצהירו של מזכיר המשיבה אשר נערך ביום 3.9.1997 עולה כי המזכיר ערך דו"ח אשר שיקף את מצב חובות החברים במשיבה נכון ליום 31.12.1991, ממנו עולה כי למבקשים הייתה יתרת זכות בסך של 13,315 ש"ח, וזאת לאחר זיכוי תקציב הסוכנות היהודית בסך של 25,846 ש"ח.

2.

עם זאת, ביום 17.9.1997 ניתנה החלטתו של עו"ד דורון כוכבי (להלן:

המשקם הקודם ) בנוגע למבקשים (להלן: ההחלטה הראשונה ), בה נקבע כי למבקשים נמסרה הודעה אשר צויין בה סכום החוב שלהם למשיבה וסכום חובם לסוכנות. עוד נקבע בהחלטה זו כי המבקשים לא הגישו השגה לעניין סכומי חובם להסדר הנקובים בהודעה. נוכח זאת נקבע כי חובם למשיבה בהתאם להודעה ולסכומים הנקובים במאזניה עומד על סך של 12,531 ש"ח נכון ליום 31.12.1991 ויחד עם החוב בגין חלף ערבות לפי סעיף 16 לחוק ההסדרים עומד סכום חובם להסדר על סך של 24,045 ש"ח נכון למועד האמור לעיל. ביום 9.10.1997 פנתה המשיבה והגישה ביוזמתה בקשה למשקם הקודם, בה ביקשה שיובהר כי חובות החברים כלפיה יוסדרו על פי תוכנית השיקום ובהתאם ליתרות המתוקנות, ובלבד שהחברים יחתמו על הסדר בהסכמה עם הסוכנות. עוד ביקשה המשיבה כי חובם של חברים שלא יעשו כן יוסדר על פי פסק המשקם שניתן בעניינם בשעתו. בהתאם לכך ניתנה ביום 12.10.1997 החלטה נוספת על ידי המשקם הקודם בנוגע לכלל חברי המשיבה (להלן: ההחלטה השנייה ), בה הבהיר בסעיף 8 כי:

(א) חבר אגודה שיחפוץ בכך יוכל להסדיר את חובותיו בהתאם לאמור בחוק ההסדרים, דהיינו: בהתאם להחלטות שניתנו על-ידי לעניין חובות החברים לאגודה, החלטות המתבססות על הסכומים הנקובים במאזני האגודה ליום 31.12.91 - ולאחר שיקבע כושר ההחזר של החברים על-פי הנתונים שיוגשו לי על-ידי החברים יפרט החוב בהתאם (להלן: "המסלול הראשון").

(ב) חבר אגודה אשר לא יבחר במסלול הראשון יהא רשאי להצטרף לתכנית השיקום, לאחר שתכנית זו תאושר על-ידי, והתנאים להצטרפות זו יהיו שניים: חתימה על הסדר בהסכמה עם הסוכנות היהודית (טופס גל-61) וכן חתימה על הסדר בהסכמה עם האגודה, כאשר הבסיס להסדר יהיו יתרות החוב המתוקנות (להלן: "המסלול השני").

(ג) חבר אגודה אשר יבחר להסדיר חובותיו במסלול הראשון לא יהא זכאי לתבוע מהאגודה לשלם לו במזומן את זכותו הנובעת מזיכוי תקציב הסוכנות, אלא לכל היותר לבקש קיזוז זכות זו מחובו לאגודה ליום 31.12.91, שכן תשלום במזומן בגין זיכוי זה יש בו כדי ליתן עדיפות לחברים אלו לעומת נושי האגודה האחרים שהגישו דרישות חוב כחוק, דבר המנוגד לאמור בסעיף 24 לחוק".

3.

ביום 17.5.2006 ניתנה על ידי המשקם החלטת ביניים בעניין המבקשים וחברים נוספים במשיבה ביחס ליתרות חובותיהם וזיכוי תקציב הסוכנות היהודית (להלן: החלטת הביניים ). בהחלטה זו נקבע כי במטרה לסייע לחברי מושבים אשר נקלעו לחובות כבדים הזרימה הסוכנות כספים שיועדו לתקציבים אישיים עבורם. עוד נקבע כי החבר היה צריך להיות מזוכה בגובה התקציב שהוזרם לו, אולם זאת רק לאחר שחתם על הסכם עם הסוכנות בגובה הסכום שהוזרם. באופן כזה, החליף החבר חוב למשיבה בחוב לסוכנות היהודית בתנאים טובים יותר, לרבות פירעון של 25% מהחוב בלבד. לימים התברר כי הגם שהסוכנות הזרימה את הכספים לארגוני הקניות של המושבים, הפעולה החשבונאית והמנהלית לא הושלמה, באשר רק חלק מחברי המשיבה חתם על התחייבות ישירה מול הסוכנות. עוד נקבע כי בשנת 1992 התברר כי המשיבה זיכתה בשנה זו בטעות חשבונות של חבריה בגין תקציב הסוכנות, לרבות חשבונות של חברים שלא חתמו על הסכם מול הסוכנות. בעקבות זאת, פעלו המשיבה והסוכנות תוך תיאום ביניהן ועל פי הוראת המשקם לגבש רשימה מעודכנת בה יפורטו החברים אשר לזכותם הוזרם התקציב האישי ואשר השלימו את ההליכים מול הסוכנות, שהינם הזכאים היחידים לזיכוי חשבונם במשיבה בגין תקציב הסוכנות.

4.

המבקשים פנו מספר פעמים למשקם וביקשו כי תעודכן יתרת הזכות בחשבונם במשיבה כפי שנקבע על ידי המשקם הקודם. בפסק קבע המשקם כי:

"12. אני דוחה את בקשת החברים להתבסס על הזיכוי כביכול משנת 1992 כפי שנטען על ידם וקובע, כפי שהוחלט מספר פעמים בעבר, כי הזיכוי ינתן אך ורק בנוגע לאותו תקציב עליו חתמו החברים בפועל.

13.בהמשך לכך ובעיון במסמכים הרלוונטיים שהוצגו כי התקציב עליו חתמו בפועל הוא סך של 4,181 ₪ ליום 1.12.98 (סכום זה מהווה 25% מסכום ההלוואה וזאת בהתאם לתנאי ההסכם מול הסוכנות).

14.בהתאם לנתונים שהומצאו על ידי הסוכנות והאגודה שוויו של הסכום ליום 31.12.1991 הוא 7,041 ₪. החישובים בוצעו בהתאם לדרישות החוב של הסוכנות מול האגודה וכחלק מהסדר החוב של האגודה וחבריה מול הסוכנות היהודית במסגרתו שילמה האגודה לסוכנות את אותם כספים אשר עליהם לא חתמו חברים ישירות מול הסוכנות היהודית".

משכך, קבע המשקם כי מיתרת החוב האמורה של המבקשים בסך 12,531 ש"ח (אשר נקבעה בהחלטה הראשונה) יש להחסיר את תקציב הסוכנות האמור בסך 7,041 ש"ח ועל כן סך היתרה המתוקנת של חוב המבקשים למשיבה הינו 5,488 ש"ח נכון ליום 31.12.1991. לאחר חישוב חוב המבקשים בגין חלף ערבות וחישובי ההפחתה נקבע כי סך חובם לתשלום הינו 58,378 ש"ח נכון ליום 31.3.2010.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

5.

המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק המשקם מכוח סעיף 28 לחוק ההסדרים, אשר הושתתה על שתי עילות: האחת, חריגת המשקם מסמכותו; והשנייה, תוכנו של פסק המשקם נוגד את תקנת הציבור בניגוד להוראת סעיף 24(9) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ) .

6.

באשר לעילה הראשונה, טענו המבקשים כי המשקם לא היה מוסמך לערוך שיערוך מחדש של חובם, מאחר והליכי קביעת יתרות חשבונם אצל המשיבה הושלמו עוד בשנת 1997 ואין לכל גורם, לרבות למשקם, סמכות לדון מחדש בהחלטות חלוטות שהושלמו לפני שנים רבות.

בית המשפט המחוזי קבע כי ההחלטה השנייה הינה החלטה הנוגעת לכלל חברי המשיבה, אשר מבהירה להם מהן הדרכים העומדות בפניהם לצורך הסדרת חובם, ואין לקבל את טענת המבקשים כי מדובר בהחלטה חלוטה בעניינם שכן לא נקבע בהחלטה זו סכום חובם או דבר ספציפי לגביהם. יתרה מכך, ההחלטה השנייה לא סיימה את הדיון בעניינם של המבקשים, שכן היה עליהם להודיע באיזה מסלול בחרו לילך בכל הנוגע להסדרת החובות. למעלה מן הצורך צויין כי דווקא ההחלטה הראשונה עשויה להיות חלוטה במישור היחסים בין המבקשים לבין המשיבה, שכן בה נקבע הסכום אותו על המבקשים לשלם במסגרת חובם. אולם, החלטה זו לא צורפה לנספחי הבקשה וכלל לא צויינה על ידי המבקשים. כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי כי מקריאת פסק המשקם עולה מפורשות כי נפלה טעות בחישובי היתרות של חלק מהחברים, ביניהם גם המבקשים, וכי טעות זו תוקנה זמן רב עובר למתן פסק המשקם, כאמור בהחלטה השנייה, עליה לא הגישו המבקשים כל השגה ומכאן שלא התנגדו לתיקון שנכתב בה. נוכח האמור לעיל נדחתה טענת המבקשים כי המשקם חרג מסמכותו עת פסק בעניינם וקבע את שיעור חובותיהם למשיבה.

7.

באשר לעילה השנייה, טענו המבקשים כי תוכנו של פסק המשקם נוגד את תקנת הציבור בהיותו סותר את ההחלטה השנייה בה נקבעה להם יתרת זכות, וזאת לאור עיקרון סופיות הדיון והסתמכות הצדדים על החלטות שניתנו מכוח הדין.

בית המשפט המחוזי חזר על קביעתו כי בהחלטה השנייה, אשר נגעה לכלל חברי המשיבה, לא נקבעה יתרת זכותם של המבקשים. עוד נקבע כי אין מחלוקת כי המבקשים חתמו עם הסוכנות על סך של 4,181 ש"ח, שהינו רק חלק מהתקציב הנדרש, אולם בפועל זוכו במלוא תקציב הסוכנות. לאחר שנתגלתה הטעות תוקנו היתרות ובעקבות כך ניתן למבקשים זיכוי בגין החלק עליו חתמו ואילו את היתרה נותרו חייבים למשיבה. בנוסף, קבע בית המשפט המחוזי כי בפסק המשקם בו נקבעה יתרת חוב המבקשים לא נערך דיון מחודש בהחלטה השנייה, אלא כל שעשה במסגרתה המשקם הוא תחשיב שהתבסס על מכלול המסמכים שעמדו בפניו, בהתאם להחלטות שניתנו בעבר על ידי המשקם הקודם, וזאת לאחר דיונים שהתקיימו בנוכחות בא כוח המבקשים ולבקשתו. זאת ועוד, נקבע כי הסתמכות המבקשים על הטעות בחישוב אינה יכולה להצדיק הימנעות מעריכת חישוב נכון של יתרת חובם על ידי המשקם, במיוחד כאשר מדובר בטעות שהתגלתה בחשבונם של מספר חברים אשר תוקנה שנים רבות עובר למתן הפסק בעניינם. יתרה מכך, בית המשפט המחוזי קבע כי דווקא הותרת הטעות על כנה הייתה באה על חשבונם של יתר חברי המשיבה ועל כן היה בכך כדי להוות פגיעה בתקנת הציבור. נוכח כל זאת, נדחתה טענת המבקשים כי תוכנו של פסק המשקם נוגד את תקנת הציבור. בנוסף, ציין בית המשפט המחוזי את ההלכה לפיה מתחם ההתערבות בפסק משקם הינו מצומצם ביותר וקבע כי לא נפלו בפסק המשקם כל פגם או טעות מהותית. משכך, נדחתה תביעת המבקשים לביטול פסק המשקם .

טיעוני הבקשה

8.

לטענת המבקשים המקרה דנן מעורר את השאלות העקרוניות והציבוריות הבאות אשר חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים: שאלת סמכותו של משקם לדון בשנית בחובות של חברי אגודה ולשערכם לאחר שמשקם קודם דן בהם, וזאת מבלי שמי מהצדדים פנה אליו, מבלי שהוגש לו תחשיב מסודר ומבלי שנקבעו כללים לצורך ביצוע החישוב; שאלה בדבר סופיות הדיון; ושאלה בדבר האפשרות של בעל דין לשנות את עמדתו ולגרוס כי נפלה בה טעות לאחר שניתן פסק משקם על פי עמדה זו.

9.

כמו כן טוענים המבקשים כי נדרשת התערבות בית משפט זה במקרה דנן כדי למנוע עיוות דין ומצב בו הם יאלצו לשלם למשיבה סכומים לא מבוטלים, לאחר שבמשך שנים הסתמכו על העובדה שהם רשומים בספריה כזכאים. לטענתם, כתוצאה מהסתמכותם האמורה נצברו לחובם ריביות במשך שנים ונמנעה מהם האפשרות להגיע להסדרים מיטיבים.

10.

לגופה של הבקשה חוזרים המבקשים על טענתם כי המשקם חרג מסמכותו. לטענתם, קביעת יתרת הזכות שלהם בספרי המשיבה הושלמה בשנת 1997 ומשחלפו שלושים ימים מקביעת החוב על ידי המשקם אין לו סמכות לדון בכך בשנית מיוזמתו, קל וחומר משהמשיבה לא פנתה אליו בנושא. עוד לטענת המבקשים, בפסק הדין של בית המשפט המחוזי נפלו מספר טעויות בעניין זה: נקבע בטעות כי תיקון היתרות נעשה בשנת 1997 ולא בשנת 2006; נקבע בטעות כי ההחלטה השנייה אינה חלוטה מאחר והיה על המבקשים להודיע באיזו מן החלופות הקבועות בה הם בוחרים. אולם, הם התחייבו כאמור עוד בשנת 1994 לשלם את תקציב הסוכנות ולכן בחרו מראש כי תיקון היתרות יחול עליהם .

11.

בנוסף, חוזרים המבקשים על הטענה כי קביעת יתרת חובם על ידי המשקם נוגדת את תקנת הציבור ואף גורמת להם לעיוות דין. לטענת המבקשים, גם אם נפלה שגגה בחישוב שהגישה המשיבה בשנת 1997, הרי שנוכח עיקרון סופיות הדיון ועיקרון ההסתמכות אין מקום לדון שוב בעניינים שהובאו לפני המשקם שנים קודם לכן.

דיון והכרעה

12.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובפסק המשקם הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף ללא קבלת תגובת המשיבה.

13.

סעיף 28 לחוק ההסדרים קובע את האופן בו רשאי בית המשפט המחוזי להורות על ביטולו של פסק משקם. רשימת עילות הביטול המופיעות בסעיף זה הינה מצומצמת ביותר, וזאת במטרה לחזק את מעמדו של המשקם ואת סופיות הדיון על ידי צמצום הביקורת השיפוטית עליו [ראו: רע"א 6726/96

אבו נ' בית נקופה, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ , פ"ד נה(5) 166, 183 (2001); ע"א 3003/02

בית אלעזרי, מושב עובדים להתישבות שיתופית בע"מ נ' לחמי , פ"ד נז(6) 551, 560 (2003); רע"א

14020/07 כהן נ' מצליח מושב עובדים להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ

(לא פורסם, 28.4.2008) בפסקה 15].

כמו כן, על פי הוראת סעיף 29 לחוק ההסדרים ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לפי סעיף 28 לחוק זה הינו ברשות בלבד, וזאת בהתאם לחוק הבוררות. מכאן ההלכה לפיה רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בעניין פסק משקם, בדומה לרשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בענייני בוררות, תינתן במשורה במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או כאשר נדרשת התערבות שיפוטית משיקולי צדק ומניעת עיוות דין [ראו: רע"א

3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ ,

פ"ד נז(6) 605, 616-615 (2003);

רע"א 8914/05

עזריאל, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' שרעבי (לא פורסם, 8.10.2007) בפסקה 11; רע"א

627/08

גלם נ' שדה עוזיה מושב עובדים של העובד הציוני להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ

(לא פורסם, 1.5.2008) בפסקה 28; רע"א 1678/08

בנק החקלאות לישראל בע"מ נ' עין כמונים משק חקלאי בע"מ

(לא פורסם, 27.12.2010) בפסקה 11]. איני סבור כי המקרה דנן נופל לגדר המקרים האמורים בהם יש ליתן רשות ערעור, שכן אין למחלוקת שנתגלעה בין הצדדים כל השלכה משפטית או ציבורית רחבה, המצדיקה שבית משפט זה יידרש לה כערכאה השלישית. כמו כן, מעיון בפסק המשקם ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי לא עולה כי נגרם למבקשים כל עיוות דין.

14.

למעלה מן הצורך אציין כי דין הבקשה אף להידחות לגופה. כעולה מהשתלשלות העניינים שפורטה לעיל אין מחלוקת כי המבקשים חתמו על הסכם עם הסוכנות המסדיר את סכום ההלוואה שניתנה להם בסך של 4,181 ש"ח בלבד. למרות זאת, זוכה בטעות חשבונם של המבקשים בסך של 25,846 ש"ח בגין תקציב הסוכנות. אין ליתן למבקשים להיבנות מן הטעות האמורה, במיוחד כאשר היה ידוע להם מהו סכום חובם, כפי שצויין בהודעה עליה לא הגישו כל השגה וכפי שנקבע במפורש לאחר מכן בהחלטה הראשונה, וכאשר ידעו בבירור כי הסכום בו זוכו בגין תקציב הסוכנות גדול פי כמה מסכום ההלוואה שניתנה להם לפי ההסכם עליו חתמו עם הסוכנות. כפי שנקבע בפסק הדין הסתמכות המבקשים על הטעות שנפלה בזיכוי חשבונם בגין תקציב הסוכנות אינה מהווה הצדקה לכך כי המשקם לא יערוך חישוב נכון של יתרת חובם, ואין לקבל את טענתם כי בעשותו כן חרג מסמכותו. להיפך, נראה כי בתיקון הטעות האמורה פעל המשקם בצורה סבירה על מנת לפגוע פגיעה אפשרית בתקנת הציבור .

15.

נוכח האמור לעיל דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תגובת המשיבה אין צו להוצאות.