רע"א 1744/03 משה אייזנברג נ. בנק לאומי בע"מ

1.המשיב מס' 1, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן – "הבנק") נקט הליכי הוצאה לפועל נגד המבקשים לגביית חוב. בגדר ההליכים מונה המשיב מס' 2 להיות כונס נכסים (להלן – "הכונס") לשם מימוש זכויותיהם הממושכנות של המבקשים בבית שבו התגוררו בעבר (להלן – "הבית"). בהתמחרות שערך הכונס זכו המשיבים מס' 3 ו-4 (להלן – "הקונים") בבית תמורת מחיר של 215,000 דולר. המבקשים ביקשו שלא לאשר את המכירה על מנת למכור את הבית ל"קונה פוטנציאלי", שלטענתם היה מוכן לרכוש את הבית בסכום של 220,000 דולר. ראש ההוצאה לפועל הורה כי על "הקונה הפוטנציאלי" להפקיד עשרה אחוז מסכום הצעתו בידי הכונס ולהגיש בקשה לרכוש את הבית וכי לאחר מכן תיערך התמחרות בינו לבין הקונים. משלא נתקיימו תנאים אלה אישר ראש ההוצאה לפועל את מכירת זכויותיהם של המבקשים בבית לקונים. המבקשים ביקשו להרשות להם לערער על ההחלטה, אולם בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא, כתוארו אז, השופט י' צמח) בהחלטתו מיום 19.1.03 דחה את בקשתם.

המבקשים ביקשו להרשות להם לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי. המשיבים השיבו על הבקשה.

2.עיינתי בהחלטתו של ראש ההוצאה לפועל, בהחלטתו המפורטת והמנומקת היטב של בית המשפט המחוזי ובטענותיהם של באי כוח בעלי הדין ולא מצאתי מקום להעתר לבקשה. העיון בבקשה להרשות ערעור מראה כי כל השגותיהם של המבקשים מעוגנות בעובדותיה המיוחדות של הפרשה הנדונה וכי אין הן מעוררות שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מדל'ת אמותיה של הפרשה. לפיכך אין מקום לחזור ולדון בענין בערכאה שלישית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123). דינה של הבקשה להדחות גם לעיצומה, מן הטעמים שפירט בית המשפט המחוזי – שעליהם אני סומך את ידי – ואף מן הטעם שבינתיים קיבלו הקונים את החזקה בבית, שיפצו אותו והשקיעו בו סכומים נכבדים. מכיוון שכך – את הנעשה אין להשיב.

3.הבקשה להרשות ערעור נדחית.

המבקשים ישאו בשכר טרחת עורך הדין של המשיבים מס' 1 ו-2 בסך 5,000 ש"ח ובהוצאותיהם של המשיבים מס' 3 ו-4 בסך 5,000 ש"ח.