רע"א 1749/11 דבורה חדד נ. משה בוגדרי

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטים ש' דברת, ר' ברקאי וא' ואגו ), שבמסגרתו נדחה ערעורה של המבקשת על כך שתביעתה נגד המשיבים נתקבלה באופן חלקי בלבד.

המבקשת הגישה תביעה נגד המשיבים (מרפאת שיניים ובעליה) בגין נזקים שונים שנגרמו לה, לטענתה, עקב טיפולי שיניים לקויים שקיבלה במרפאה. כאמור, בית משפט השלום קיבל את התביעה באופן חלקי. תביעתה של המבקשת בגין חלק מן הנזקים הנטענים נדחתה עקב התיישנות ותביעתה בגין חלק אחר מן הנזקים אחרים נדחתה לגופה, לאחר שבית משפט השלום החליט לקבל את חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, שמונה לפי הסכמת הצדדים. בית משפט השלום קבע כי המשיבים חבים בגין התרשלותם בהתאמת גשר למבקשת, ופסק לה פיצויים בסכום של 37,900 ש"ח (נכון ליום 22.2.2007) עבור החלפת הגשר, 4,735 ש"ח (נכון לשנת 2003) עבור טיפולי שורש ו-10,000 ש"ח בגין "טרדה". המבקשת ערערה על פסק-דין זה לבית המשפט המחוזי, שכאמור דחה את הערעור. בית המשפט המחוזי קבע כי הערעור – הן על דחיית חלק מרכיבי התביעה הן על גובה הפיצויים – נסב על קביעות עובדתיות של בית משפט השלום, וכי לא קמה עילה להתערבות באלה. המבקשת אינה משלימה עם דחיית ערעורה, ומכאן הבקשה שלפניי.

קראתי בעיון את טיעוני הצדדים בבקשה ובתשובה שהוגשה לה, והגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. המבקשת חפצה להשיג על קביעותיו השונות של בית משפט השלום, אחת לאחת, תוך שהיא מצביעה על טעויות שונות שנפלו, לפי ראייתה, בפסק-דינו. לטענתה, מתעוררות בפסק-הדין שאלות משפטיות כלליות, ובהן "שאלת ההתישנות וזכויות החולה ואיך אומדים כאב וסבל". אלא שבחינת ההתייחסות לסוגיות אלה בפסק-הדין של הערכאות הקודמות מעלה כי לא נקבע ביחס אליהן דבר החורג מגדרי מקרה זה. טענות המבקשת נבחנו ונידונו בפירוט הן בבית משפט השלום והן בבית המשפט המחוזי. אין מקום להתערב במסקנותיהן במסגרת ערעור ב"גלגול שלישי", שנועד לבירור שאלות כלליות בעלות חשיבות מיוחדת.

הבקשה נדחית. המבקשת תשא בשכר-טרחת עו"ד המשיבים בסכום של 5,000 ש"ח.