רע"א 1755/00 אנעאם מרעי נ. שר הפנים

בפני בקשת העותרת לפסוק לטובתה הוצאות ופיצויים לדוגמא.

מדובר בעתירה להורות למשיב לרשום את העותרת במרשם האוכלוסין, להכיר בה כאזרחית המדינה ולהנפיק לה תעודת זהות.

מתגובת המשיב עולה, כי המבקשת היא בת לאם אזרחית ישראלית ואב תושב השטחים, אשר עובר להגשת הבקשה נשוא עתירה זו לא היתה רשומה כלל במרשם האוכלוסין הישראלי, ואף במרשם האוכלוסין ביו"ש נרשמה כביתו של אביה, אך לא כבתה של אמה.

כיוון שהעותרת לא היתה רשומה כבת לאזרחית ישראלית, לא היה מקום להיעתר לבקשתה להירשם כאזרחית ישראל.

רק בעקבות תגובת המשיב לעתירה זו הומצאה למשיב תעודת הלידה של המבקשת, וסמוך לאחר מכן נענתה בקשתה.

בנסיבות אלו, איני רואה עילה לפסיקת הוצאות נגד המשיב.

גם העובדה שבא-כוח העותרת נאלץ לפנות מספר פעמים אל המשיב אינה מזכה אותו, בנסיבות העניין בהוצאות:

ראשית, פניותיו אל בא-כוח העותרת החלו בסוף שנת 1999, דהיינו זמן לא רב לפני הגשת העתירה, ביום 6.3.2000. שנית, המשיב התייחס לפניות אלו, אף אם לא השיב להן לגופן (העותרת נתבקשה לפנות ליחידה אחרת מזו שפנתה אליה, ולאחר מכן התבקשה להמציא מספרי זהות של בני משפחה). לא שוכנעתי, איפוא, כי הגשת העתירה היא שהביאה לסיים את הדיון, וכי הבקשה לא היתה מטופלת כראוי גם על פי סדר העניינים הרגיל, לאחר שהעותרת היתה מביאה בפני המשיב את כל הנתונים והמסמכים שלא היו בפניו.

אני דוחה, איפוא, את הבקשה לפסיקת הוצאות.