רע"א 1756/00 מריו זקס נ. דיאנה זקס

בפני בקשה להמרת ערבון בערבות צד ג'.

1.המבקש והמשיבה היו נשואים זה לזו. בין השניים התגלעו סכסוכים רבים שמצאו את דרכם לערכאות. ביום 28.9.97 חייב בית הדין הרבני האיזורי את המשיבה לקבל גט מן המבקש. המשיבה ערערה על פסק דין זה. בית הדין הרבני הגדול החזיר את הדיון לבית הדין הרבני האיזורי, לשם בחינת ראיות נוספות שהגיש המבקש. לאחר שבית הדין הרבני עיין בראיות אלו והשיב את הדיון לבית הדין הרבני הגדול, דחה בית הדין הרבני הגדול את ערעור המשיבה. הצדדים התגרשו זמן מה לאחר מכן. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר למועד שממנו ואילך חדל הבעל לחוב במזונות אשתו. המחלוקת הצטמצמה, בסופו של דבר, לשאלה אם "המועד הקובע" הוא מועד מתן פסק דינו של בית הדין הרבני האיזורי או מועד מתן פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול (שדחה, כאמור, את הערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי). בית המשפט לעניני משפחה למחוזות תל-אביב והמרכז (כב' השופטת ד' אבי-גיא) קבע, כי מועד מתן פסק דינו של בית הדין הרבני האיזורי הוא "המועד הקובע". בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ח' פורת) קיבל את ערעור המשיבה וקבע, כי מועד מתן פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול הוא "המועד הקובע". המבקש מבקש לערער על החלטה זו.

2.בבקשה שבפני טוען המבקש, כי הוא רוקח ובעל זכויות בבית מרקחת ברחוב דיזינגוף בתל-אביב. לטענתו, עקב צוק העיתים הוא משתכר כ - 6,000 ש"ח (נטו) בממוצע לחודש. הוא מוציא הוצאות משפטיות עקב ריבוי ההתדיינויות בינו לבין המשיבה. במסגרת הליכים אלו איבד כמעט את כל רכושו והרכוש הנותר עוקל על ידי המשיבה. הוא חב סכומי כסף ניכרים לידידים ולקרובי משפחה ואין ביכולתו לגייס את כספי הערבון. לטענתו, סיכויי בקשת רשות הערעור שלו גבוהים. לבקשה צורפו תצלומים מהליכי הוצאה לפועל שנקטה המשיבה נגד המבקש וכן הצעתה של חברתו הנוכחית לחיים של המבקש ליתן ערבות מטעמה.

3.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, המבקש הוא עתיר נכסים. אלא שהוא מתחמק מתשלום חובותיו למשיבה והוא פורע את חובותיו רק משמוצאת נגדו פקודת מאסר במסגרת הליכי הוצאה לפועל. לעניין זה מציינת המשיבה, כי בעבר הקרוב לא גילה המבקש כל קושי בתשלום מידי של כ - 18,000 ש"ח כאשר הוצגה בפני פקודת מאסר וכי במסגרת הליכי עיקול שנקטה כנגדו נתגלה לאחרונה חשבון פק"מ בסכום העולה על 50,000 ש"ח. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי ערבותה של חברתו לחיים של המבקש אינה יכולה להוות בטוחה הולמת, הואיל וזו משתכרת כ - 4,000 ש"ח לחודש וערבה ממילא לחיובי המבקש בהליכים נוספים - כך שהגבייה ממנה, היא, במקרה הטוב, לטווח ארוך ולשיעורין.

4.דין הבקשה להידחות. בידוע הוא שעל בעל דין המבקש פטור מערבון (והערבון החלופי המוצע כאן נופל באופן מהותי מן הנדרש להבטחת הוצאות המשיבה, כך שהמבוקש כאן מקביל, בבסיסו, לבקשת פטור) להיכבד ולפרט את טענותיו באשר להכנסותיו ולנכסיו (וראו: ע"א 3949/91 חיים מאור נ' המועצה להסדר הימורים בספורט , לא פורסם; בש"א 2205/94 (ע"א 2204/94) אהרון כהן נ' עו"ד יוסף עזרן , לא פורסם; בש"א 128/89 חיים מצא

נ' צפורה מצא , לא פורסם). המבקש לא עמד בחובה זו. הנתון האובייקטיבי היחיד שהוצג בבקשתו כראוי הוא העובדה שהוא אינו פורע את חיוביו כלפי המשיבה - כאשר עקב כך נוקטת נגדו המשיבה הליכי הוצאה לפועל. נתון זה אינו מלמד בהכרח על חסרון כיס. אדרבא - הוא מלמד על הצורך להבטיח כראוי את הוצאותיה של המשיבה הנדרשת להתמודד עם המבקש בשלישית, והפעם במסגרת בית משפט זה. המבקש לא המציא ראיות חיצוניות כלשהן (דוגמת אישור רואה חשבון, שומות וכן הלאה) לטענתו בדבר הכנסותיו. הוא לא פירט דבר באשר לרכוש שאפשר שיש בבעלותו - דירה, מכונית וכיוצא באלה נכסים. בנסיבות אלו, איני רואה אפשרות לקבוע, כי אין בידו האמצעים הדרושים לשם הפקדת ערבון. בנסיבות העניין לא מצאתי מקום להרחיב בשאלת סיכויי בקשת רשות הערעור (וראו: בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר , פ"ד מד (2) 383). די לי אם אציין כי המדובר בבקשה לקיום ערעור שני, שעל פני הדברים אינה רבת סיכוי (וראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123) וכי כב' המשנה לנשיא שנדרש לבקשת המבקש לעיכוב ביצוע (במסגרת בקשת רשות הערעור) דחה בקשה זו, בקבעו כי הבקשה אינה מתייחדת מיתר בקשות הרשות לערער בגלגול שלישי.

הבקשה להמרת ערבון נדחית איפוא.

המבקש יפקיד את הערבון שהושת עליו תוך שלושים יום ממועד המצאתה של החלטה זו וכן ישלם למשיבה את הוצאות החלטה זו בסך 1,500 ש"ח.