רע"א 176/99 נועם פדרמן נ. שר המשפטים

1.העותר מבקש שבית המשפט יצווה על שר המשפטים (המשיב 1) להעמיד לדין משמעתי את השופט כרמי מוסק (המשיב 2) אשר, בלשון העתירה, "נהג במשך תקופה ארוכה להגיע לבית המשפט כשעל רכבו מתנוססת מדבקה פוליטית המשייכת אותו למחנה פוליטי". ומהי מדבקה זאת? זוהי מדבקה האומרת: "השלום ינצח".

העותר מציין כי לפני שהגיש את העתירה ראה את מכתבו של שר המשפטים אל ח"כ רחבעם זאבי באותו עניין עצמו, בו הסביר השר כי בהיסח הדעת נשכחה מדבקה ישנה על רכבו של השופט. העותר מוסיף ומציין כי כתב לשר המשפטים בעניין זה, וכי שר המשפטים השיב לו שערך בירור ושוכנע כי מדובר בטעות בתום לב. עוד מציין העותר שדובר בתי המשפט הודיע לו כי התלונה נבדקה, המדבקה הוסרה ולפיכך אין מתכוונים לטפל בעניין זה מעבר לכך. ועל אף כל אלה, לא נחה דעתו של העותר, והוא ראה לפנות בעתירה זאת, על מנת שהשופט יעמוד לדין משמעתי.

2.שר המשפטים, שנתבקש להגיש תגובה לעתירה, מביא את הוראות הדין בנדון, כפי שנקבע בסעיף 13 לחוק יסוד: השפיטה וסעיף 18(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-, ומציין כי העותר שוגה בטענה כי תלונה נגד שופט צריכה להתברר דווקא בפני בית הדין המשמעתי וכי ראוי הוא ששר המשפטים יקדים ויברר אם יש עילה והצדקה לדיון בפני בית הדין. בבירור שערך שר המשפטים במקרה זה נתקבלה תגובת השופט, בה נאמר כי המדבקה הודבקה על מכונית המשפחה על ידי בתו, עוד לפני שמונה שופט, וכי דבר קיומה נשכח ממנו, ומכל מקום אין הוא רואה בה מסר פוליטי, או שיוך פוליטי, או עדות לדעה פוליטית. לאחר ששר המשפטים שוכנע כי מדובר בטעות שבתום לב, הוא לא ראה, ועדיין אינו רואה, כל הצדקה להעמיד את השופט לדין משמעתי.

העותר הגיש תגובה ובה הוא עומד על דעתו, כי המדבקה מעבירה מסר פוליטי, ולכן הוא עדיין עומד גם על עתירתו. פרקליטות המדינה, שנתבקשה להגיב, לא ראתה צורך להתפלמס בשאלה אם המדבקה נושאת מסר פוליטי, שכן לדעתה די בכך שנתברר כי מדובר בטעות שבתום לב, ובשל כך אין יסוד להגיש קובלנה לבית הדין המשמעתי.

3.כידוע, בית משפט זה אינו נוהג להתערב בהחלטה של היועץ המשפטי לממשלה שלא להעמיד אדם לדין פלילי אלא במקרים נדירים של חוסר סבירות קיצוני או עיוות מהותי. ראו, מתוך פסקי דין רבים החוזרים ומתבססים על הלכה זאת, את פסק הדין שניתן לאחרונה בבג"ץ 6271/96 ידידיה בארי נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד נ(4) 425. באותו פסק דין אמר השופט אור (בעמ' 430), בין היתר, כך:

"לא אחת ניתן להתרשם שמאחורי העתירה אין ולא כלום פרט לרצון לנגח יריב פוליטי או גוש פוליטי יריב, או רצון לזכות בפרסומת, בלי שיש בנסיבות המקרה יסוד כלשהו להתערב בשיקול-דעתו של היועץ המשפטי לממשלה. האחרון נדרש לא אחת, ולעתים הייתי אומר שהוא מוטרד בכך, לנמק את עמדתו, בלי שהייתה מלכתחילה כל הצדקה להטיל דופי או ספק בשיקוליו ובהחלטותיו. על-כן, יש לחזור ולהדגיש, שהיועץ המשפטי לממשלה הוא הממונה על שיקולי התביעה הכללית ועל מדיניותה, ולא ראוי שבכל מקרה שהחלטתו אינה נראית למאן דהוא, יועמד בספק שיקול-דעתו".

4.אכן, ראוי היה כי השופט ייתן דעתו למדבקה שעל המכונית מיד כאשר התמנה שופט וימהר להסיר אותה מן המכונית. אין זה דווקא משום שהמדבקה נושאת מסר פוליטי, או משום שהיא מבטאת דעה פוליטית של השופט, אלא משום שיש כאלה, כמו העותר, הרואים בה מסר פוליטי. לכן נכון היה להפנות את תשומת לבו של השופט למדבקה, ונכון עשה השופט שמיד הסיר את המדבקה. העותר יכול היה, וראוי היה, שיבוא בכך על סיפוקו. אך הוא דבק בגישה קיצונית. חבל, שכן המידתיות היא מידה יפה, לא רק לרשויות למיניהן, אלא גם לאדם העומד נגד הרשות.

המידתיות אומרת, במקרה הנדון, שהיתה תקלה, אך התקלה תוקנה, להנחת דעתו של שר המשפטים, ובנסיבות המקרה די בכך. מכל מקום, בנסיבות המקרה אין יסוד לבית המשפט להתערב בהחלטת השר.

לפיכך החלטנו, ללא צורך לשמוע טענות נוספות, לדחות את העתירה.