רע"א 1768/16פלוני נ. מדינת ישראל

השופט נ' הנדל :

מונחת לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (ע"ו 12045-11-15, כב' השופטת ר' למלשטריך-לטר ), אשר דחה ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה (להלן: ור"ע ) בעניין קביעת נכות נפשית מוסבת לנכות הגופנית שנקבעה למערער.

1.המבקש הינו איש קבע בצבא, אשר במסגרת עבודתו לקה באוטם שריר הלב. עקב כך, הוא אושפז בבית החולים ועבר צנתור. לאחר האירוע החלים המבקש ושב באופן מלא לעבודתו. על אף זאת, לנוכח תלונתו על פגיעה חלקית בתפקודו, קבעה לו הוועדה הרפואית המחוזית נכות בשיעור של 10%. כעבור זמן, פנה המבקש לוועדה הרפואית המחוזית בבקשה נוספת להכרה בנכות נפשית מוסבת לנכות הגופנית שהוכרה. הוועדה קיבלה את בקשתו וקבעה לו 5% נכות בגין התגובה הנפשית. המערער סבר שנכותו הנפשית גבוהה מזו שקבעה הוועדה המחוזית והגיש ערעור על ההחלטה לור"ע. זו עיינה בחומר שהוגש בפניה וקבעה כי הוועדה המחוזית שגתה בקביעתה כי יש להכיר בנכות נפשית מוסבת, דחתה את הערעור ואף ביטלה את החלטת הוועדה המחוזית להכרה בנכות נפשית בשיעור של 5%. על החלטה זו של ור"ע הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. הערעור נדחה ועל כך הוגשה בקשת רשות ערעור זו.

2.המבקש אינו חולק על סמכותה של ור"ע לשנות את החלטת הוועדה המחוזית גם בנושאים שחורגים ממסגרת הערעור. המבקש ממקד את טענתו בכך שנפל פגם בהליך. לדבריו, על ור"ע חלה חובה להזהיר את המערער הפונה אליה בדבר האפשרות כי אחוזי נכותו יופחתו, ומשחובה זו לא מולאה טרם החלטת הוועדה, יש להורות על ביטולה ולהחזיר את הדיון לוועדה בהרכב חדש. המבקש תולה דבריו בפסקי דין של בית משפט זה.

3.סעיף 4 לתקנות הנכים (ועדה רפואית עליונה), תשכ"ד-1964 מגדיר את סמכויות ור"ע וקובע:

4.(א) הועדה רשאית לאשר החלטת הועדה הרפואית, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה, בין שהמערער הוא הנכה ובין שהוא קצין התגמולים.

הדין איננו קובע חובת אזהרה. דהיינו, הוועדה מוסמכת להפחית

את שיעורי הנכות אף במסגרת הליך ערעור שהוגש במטרה להעלותם . עם זאת, כללי הדין המנהלי מחייבים אזהרה. מנגנון זה, המוכר גם בתחומים אחרים במשפט המנהלי, מאזן את פערי הכוחות בין הצדדים ומבטיח שהפרט אשר הגיש את ההליך יהיה מודע לכך שזכויותיו עלולות להיפגע. וידוא זה צועד יד ביד עם זכות השימוע, לפיו על הפרט לקבל את יומו בכל הליך בו נידונות זכויותיו.

עמדה זו מופיעה בפסיקה. ראו למשל ב עניין פרג' , שם הגיע בית משפט זה למסקנה כי "ככלל כאשר ועדה רפואית רואה אפשרות שהיא תגרע מאחוזי הנכות שהיו לנכה, יש מקום כי תזהירו בדבר אפשרות כזו על מנת לאפשר לו לטעון טענות נוספות" (רע"א 10572/06 פרג' נ' קצין התגמולים ,

בפסקה 6

(01.05.2007) ).

אכן על ור"ע להקפיד על מתן האזהרה. במסגרת הכרעה זו די בכך. נותיר שאלות נוספות בסוגיית האזהרה לעת מצוא.

4.מהאמור עולה, במבט ראשון, כי יש מקום לקבל את הבקשה הואיל והמבקש לא הוזהר. עם זאת, במקרה הקונקרטי, המבקש אינו מציג כל חומר נוסף שברצונו להגיש בפני הוועדה. יש לציין כי המבקש היה מיוצג בהליך והגיש חוות דעת מטעמו. בנסיבות אלה, והואיל ולא נראה שנפל פגם בהחלטת ור"ע ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי לגופם של דברים, עולה כי אין תועלת מעשית במקרה זה בקבלת הבקשה על הטענות שהועלו. המבקש עתר לביטול החלטת ור"ע להפחית את אחוזי נכותו והחזרת הבקשה לוועדה, אך משהכיר אף הוא בסמכות ור"ע לשנות את קביעת הוועדה המחוזית, ובהעדר טעם או נימוק ממשי להתערבות בתוצאה, דין הבקשה להידחות.

עם זאת, חשוב להדגיש, בהיבט העקרוני, את חובת האזהרה שתוארה לעיל. יוער, כי גם המדינה בתגובתה, הדגישה, ויפה שכך עשתה, כי חשיבותה של זכות הטיעון ושל הזכות שהנכה יקבל את יומו בפני הוועדה מקובלת עליה.

5.הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.