רע"א 1770/13מרדכי דהן נ. קצין התגמולים

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מוסק) בע"ו 45802-11-12 מיום 11.2.13, שבגדרו נדחה ערעור על החלטת הועדה הרפואית העליונה (ד"ר שרצר, ד"ר ועקנין וגב' אבירם) מיום 13.9.12 לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959; שבהחלטה זו נדחה ערעור שעניינו תגמולים בגין החמרת פגימותיו של המבקש בצוואר ובכתף שמאל של המבקש.

רקע

ב.

המבקש, יליד 1951, מוכר כזכאי לתגמולים לפי חוק הנכים בגין פגימה בעמוד שדרה צווארי, כתוצאה מתאונת דרכים שבה היה מעורב בשנת 1992 בדרכו מבסיסו לביתו. דרגת הנכות הכוללת שנקבעה לו עומדת על 44%.

ג.

ועדה רפואית מחוזית (בה היה המבקש מיוצג) שללה את טענות המבקש בגין החמרת פגימותיו בצוואר ובכתף שמאל. נקבע, כי אין החמרה אובייקטיבית במצבו. ערעור לועדה הרפואית העליונה (להלן הועדה ), שאף בו היה המערער מיוצג, נדחה. הועדה נתנה דעתה לבדיקת MRI

ולמכתב מאורטופד שהגיש המבקש. צוין באשר למכתב, כי "יש פרק גדול הדן בתלונותיו (של המבקש - א"ר) ומבחינת ממצאי הבדיקה אין פירוט ברמה בת השוואה". אשר לממצאי בדיקת ה- MRI קבעה הועדה, כי השינויים הם מן הסוג הצפוי נוכח גילו של המבקש, ועל כן לא ניתן ללמוד על החמרה ממצאי הבדיקה.

ד.

בית המשפט המחוזי ציין, כי עיון בחומר הרפואי ובהחלטות של ועדות רפואיות קודמות שהוגשו לבית המשפט מעלה, כי קוימו מספר דיונים בעניינו של המבקש, וכי המבקש סבל בגבו עוד לפני האירוע. נקבע, כי הועדה הרפואית העליונה פעלה לפי סמכותה, שקלה את השיקולים הרפואיים הראויים, לא התעלמה מן המסמכים שהוצגו על ידי המבקש, ערכה בדיקה קלינית מתאימה והגיעה למסקנה התואמת את מצבו הרפואי של המבקש. צוין, כי במכתבו של האורטופד מטעם המבקש לא היו הנמקות או קביעה רפואית הנוגעת לקשר סיבתי בין הליקויים שנמצאו אצל המבקש לפגימה המקורית.

הבקשה והכרעה

ה.

בבקשה שבפניי נטען, כי קשה להלום את ייחוס ההחמרה לגילו של המבקש, שכן הולדתה של הפגימה בשירותו הצבאי. עוד נטען, כי הועדה התייחסה אך למצב הצוואר, ולא לכתף. כן שגתה הועדה משהחליטה שלא לתת משקל כלשהו למכתבו של האורטופד מטעם המבקש. צוין, כי קביעת בית המשפט ההחמרה שחלה במצבו של המבקש היא תוצר של גילו, אינה מעוגנת בחומר הרפואי ובהחלטת הועדה. לבסוף צוין על דרך ההכללה "כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית מהותית אודות התנהלות הועדות הרפואיות אצל המשיב", סתם ולא פירש.

ו.

לאחר שעיינתי בבקשה וצירופיה הגעתי לכלל מסקנה, כי חרף אהדה טבעית למבקש, לא אוכל להיעתר לה. הלכה מושרשת היא, כי ככלל תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי אם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין, או נדרשת התערבותו של בית המשפט לשם מניעת עיוות דין (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן

סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009)). הדברים נכונים במיוחד כאשר מדובר בבקשה להיעתר לערעור בגלגול נוסף, לאחר בית המשפט המחוזי, על החלטת הועדה הרפואית העליונה - ערעור המוגבל מראש במישור הדיוני, על פי סעיף 12א(א) לחוק הנכים, לשאלה משפטית. כדי שפורום רביעי ידון בתיק לאחר שתי ועדות רפואיות ובית המשפט המחוזי, יש צורך להעמיד באופן רצני שאלה משפטית בעלת אופי כללי. בעניינו של המבקש ובמובהק אין מתעוררת שאלה משפטית עקרונית. מדובר בהכרעה קונקרטית הנוגעת לצדדים, ופתרונה, בדומה למקרים אחרים בסוגיות אלה, טמון בעובדות המקרה ובממצאיה העובדתיים של הועדה הרפואית. ענייננו בהכרעה רפואית מובהקת, שבאה על יסוד בדיקות רפואיות ובחינת מסמכים רפואיים. במצב דברים זה אין מקום להתערבות. יודגש אף, כי עיון במכתבו של האורטופד מטעם המבקש מלמד כי הוא אך מתאר את ממצאי הבדיקה, ואין עולה ממנו כי חלה החמרה הנובעת מן הפגימה הראשונית, וכך גם מכתבו של רופא נוסף בעניין בדיקת ה- MRI . פרוטוקולי הועדות הרפואיות נראים על פניהם מקצועיים, ואין תיק זה מצביע על ליקוי בהתנהלותן כנטען.

ז.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.