רע"א 1773/08 עו"ד אלי מור יוסף נ. יצחק ג'אן

כנגד המבקש נפתח תיק הוצאה לפועל (שמספרו 14-06831-07-04) בלשכת ההוצאה לפועל בבאר-שבע, בגין הוצאות משפט בסך 11,589 ש"ח שחויב בהם בתיק ה"פ 1174/07.

המבקש הגיש לראש ההוצאה לפועל בקשה בטענת "פרעתי", כשלטענתו שילם את חובו באמצעות משלוח שיק דחוי.

ביום 23.10.2007 הגיש המבקש בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל, מכיוון שלטענתו בתביעה אחרת שהגיש כנגד המשיב הוטל עליו לבקשתו עיקול עצמי על סך 19,367 ש"ח, ומשכך מנוע הוא מלהעביר למשיב את הסכום שבו הוא חב.

ביום 30.1.2008 דחתה ראש ההוצאה לפועל את הבקשה לעיכוב הליכים, בקבעה שהבקשה אינה נסמכת כראוי במסמכים ואסמכתאות רלוונטיים. בכל הנוגע לבקשה בטענת פרעתי קבעה ראש ההוצאה לפועל כי היא נמחקת לאור הצהרתו של המבקש כי דינה להידחות. משכך, הורתה ראש ההוצאה לפועל על ביטול עיכוב ההליכים שקיים היה בתיק.

על החלטת ראש ההוצאה לפועל הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (ע"א 1025/08). במסגרת הערעור הגיש המבקש בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל.

ביום 14.2.2008 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, בקבעו כי אין בערעור כדי לעכב חיוב בתשלום כספי.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה שב המבקש וטוען כי היה על בית המשפט המחוזי לעכב את הליכי ההוצאה לפועל כנגדו, שכן הוא מנוע מלשלם את החוב בשל העיקול העצמי שמוטל עליו. בד בבד עם הבקשה הגיש המבקש בקשה דחופה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל כנגדו, עד להחלטה בבקשת רשות הערעור.

דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת אף מבלי לקבל את תגובת המשיב.

כפי שמורה תקנה 471(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המבקש בשלב הערעור להשיב לתוקפו סעד זמני שבוטל בפסק הדין של הערכאה הדיונית, או המבקש סעד זמני בשלב זה, נדרש להראות כי נתקיימו "טעמים מיוחדים" אשר יצדיקו היענות לבקשתו. הטעם לדרישה זו הינו כי דחיית התובענה בערכאה הדיונית מטה את נקודת האיזון לטובת ה"זוכה" על פי פסק הדין, ועל כן יקשה על המבקש לשכנע את בית המשפט בצדקתו של הצו אותו הוא מבקש, או בצדקת החזרתו על כנו של הצו שניתן לו בערכאה הדיונית. במסגרת זו מוטל על המבקש הנטל שאיננו קל להראות כי סיכויו לזכות בערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן ברור (ראו, למשל, ע"א 7370/06 שני נ' ברדיצבסקי

(לא פורסם, 29.1.2007)).

בענייננו, לא מצאתי בבקשת המבקש טעמים מיוחדים אלו, בגינם ראוי היה שבית המשפט המחוזי ייענה לבקשתו. בכל הנוגע לטענתו בדבר העיקול העצמי, הרי שזו נדחתה על ידי ראש ההוצאה לפועל שכן לא נתבססה כראוי על המסמכים הנדרשים, תוך ציון שהדרך פתוחה בפני המבקש להגיש בקשה נוספת בעניין. מעבר לכך, המבקש כלל לא העלה בבקשתו טענה הנוגעת למאזן הנוחות.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, ועמה ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל.