רע"א 1787/03 יוגב ברזילי נ. אברהם שוורץ

ביום 19.3.98 ניגשו המבקש, עובד שכיר, ומעבידו, המשיב 1 (להלן: שוורץ), קבלן משלוחים ברשת הסופר מרקט קו-אופ, לתחנה למכירת כרטיסי הימורים בחיפה. המבקש קנה כרטיס "חיש גד לכל החיים", וזכה בסך של 4,000 ש"ח לחודש למשך 25 שנה. אלא שמחלוקת נתעוררה בין השניים בשאלה אם המבקש רכש את הכרטיס עבור עצמו, וממילא הזכייה היא שלו בלבד, או שמא השניים רכשו את הכרטיס יחדיו בשותפות, דבר המחייב אותם להתחלק בזכייה בשווה. ביום 2.7.98 ביקש אביו של המבקש (להלן: האב) למנותו כאפוטרופוס על גופו ורכושו של המבקש, לאור המגבלות הנפשיות השונות מהן הוא סובל לטענתו, אך ביום 1.9.98 הורה בית-המשפט לענייני משפחה, למנות את האב לאפוטרופוס על רכוש המבקש בלבד.

המבקש תבע את שוורץ בבית-משפט השלום בחיפה, שם טען ששוורץ איים עליו וכפה עליו להתחלק עמו בכרטיס, דבר שגרם לו מצוקה נפשית קשה. בנוסף, טען הוא שההסכם, באם נעשה, היה נגוע בעילות הכפייה והעושק. מנגד, טען שוורץ, כי השניים נכנסו להסכם מרצון, וכי אין שחר לטענות המבקש בדבר איומים או כפייה שכביכול הפעיל עליו.

בית-משפט השלום קיבל את עמדת שוורץ, ועל בסיס מסכת הראיות שבפניו, קבע כי הצדדים אכן הסכימו, טרם רכישת הכרטיס, להיות שותפים בו, וכי לא הפעיל שוורץ אמצעים בלתי כשרים על המבקש.

על-כך ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי, שם חזרו הצדדים על טענותיהם. בית-המשפט המחוזי (השופטים שמואל ברלינר, יגאל גריל ורעיה חפרי-וינוגרדוב) החליט שלא להתערב בממצאים העובדתיים של בית-משפט השלום, כמו-גם בתוצאה אליה הגיע.

מכאן הבקשה שבפנַי, בגדרה חוזר המבקש וטוען כנגד הממצאים העובדתיים שהסיק בית-המשפט המחוזי. בנוסף, טוען הוא כי בהיותו פסול דין לא יכול היה להתקשר בהסכם עם שוורץ, וממילא אין להסכם שכזה כל תוקף. לחלופין, חוזר וטוען הוא כי אף אם יכול היה עקרונית לכרות הסכם זה, ברי כי בענייננו ההסכם היה נגוע בעושק וכפייה, דבר המוביל לזכאות המבקש לבטלו. מנגד חוזר שוורץ על גרסתו העובדתית, ומוסיף כי אין זה נכון כי המבקש הוכרז כפסול דין, ולחלופין אף אם נחשב ככזה, אין בכך כדי להביא לביטול ההסכם אליו הגיעו.

דין הבקשה – להידחות, שכן היא אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו הספציפי של המבקש והמצדיקה דיון בגלגול שלישי.

מעבר לדרוש, ולגופו של עניין, לא ראיתי לסטות מהממצאים של בית-המשפט המחוזי. אין חולק כי המבקש לא היה מוכר כפסול דין בעת האירוע. אכן, תמוהה היא החלטת האב לבקש למנותו כאפוטרופוס על בנו, שהיה בן 29, באותה העת, רק לאחר האירוע, למרות שמהנתונים עולה, כי בנו עבד בעבודה סדירה, במשך שנים. על-כל-פנים, בהחלטת בית-המשפט למנות את אביו כאפוטרופוס על רכושו בלבד – שככל הנראה התקבלה נוכח הסכמת כל הצדדים, ושניתנה מספר חודשים לאחר המקרה, אין בכדי לאיין את ההסכמה אליה הגיע המבקש עם שוורץ.

הבקשה נדחית איפוא.

המבקש ישא בהוצאות המשיב 1 בסך כולל של 10,000 ש"ח.