רע"א 1794/00 נחום נווה נ. אברות בע"מ

1.בין המבקש, מהנדס במקצועו, לבין המשיבה, חברה העוסקת בציפוי צינורות פלדה, נחתם הסכם, לפיו התחייב המבקש לפתח, עבור המשיבה, מוצרים שונים (להלן: ההסכם). בהסכם נקבע מנגנון תשלום המבוסס על תמלוגים המחושבים על פי שיעור מסויים מתוך רווחיה של המשיבה הבאים ממכירת המוצרים.

במהלך ביצועו של ההסכם, נתגלע בין הצדדים סכסוך באשר לשיעור התמלוגים המגיעים למבקש. כתוצאה מכך, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תובענה, כנגד המשיבה, ובמסגרתה עתר לסעד של מתן חשבונות.

בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ד"ר ד' פלפל) קיבל את תובענתו של המבקש. בפסק דינו מיום 5.12.95 (להלן: פסק הדין) הורה בית המשפט למשיבה ליתן למבקש חשבונות אודות המוצרים שפותחו עבורה על פי ההסכם. ביום 3.6.99 נתן בית המשפט קמא פסק דין משלים, בו נקבעה זכאותו העקרונית של המבקש, לתגמולים בגין מוצר נוסף שפיתח עבור המשיבה.

2.משנתנו פסקי הדין, האמורים, מסרה המשיבה למבקש את החשבונות הנוגעים למכירת המוצרים נשוא ההסכם. מן החשבונות שהוגשו עולה, לכאורה, כי המשיבה לא הפיקה כלל רווח ממכירת המוצרים ואף סבלה הפסדים.

לאחר הגשת החשבונות פנה המבקש לבית המשפט בבקשה לזמן את נציגי המשיבה לחקירה אודות החשבונות שהגישו.

בית משפט קמא דחה את הבקשה. את החלטתו סמך בית המשפט על הוראת סעיף ה' להסכם, המפרשת את מנגנון חישוב התגמולים, וקובעת כך:

"חישוב הרווח נטו של המוצרים האמורים בסעיפים למעלה, יעשה על ידי חברת "תיאום" שתערוך תחשיב תמחירי ורווח לגבי כל סוג ציפוי ומוצר...

תעשה טבלה ובה סיכום הרווח לגבי כל קוטר וקוטר על ידי משרד "תיאום", וזאת על מנת להקל על חישוב התמלוגים. רואה החשבון של החברה "שלמה זיו ושות'" יהיו הפוסקים בנושא זה".

3.הסכמה זו של הצדדים ביחס למנגנון בירור החשבונות מצאה לה ביטוי בפסק הדין, למתן חשבונות, שניתן בשנת 1995. על פסק הדין הזה לא הוגש ערעור. באותו שלב מצא בית המשפט המחוזי כי לאור ההסכמה שבין הצדדים נחסך הצורך בברור חשבונות. "במקרה דנן", כך קבע בית המשפט בפסק דינו משנת 1995, "'נחסך' השלב השני, באשר היה ועדיין מקובל על שני הצדדים, שמנגנון חברת התיאום שנקבע בהסכם ביניהם, שלא בוטל, יערוך את חישוב הרווחים לפי החשבוניות שימסרו...".

עתה משבא המבקש ועתר בבית המשפט לאפשר לו לחקור את נציגי המשיבה - נדחתה הבקשה.

4.על החלטה זו מבקש המבקש לערער. המבקש מסכים כי החלטת בית המשפט מתיישבת, אמנם, לכאורה, עם המוסכם בין הצדדים, כאמור, אולם הוא חושש שהבירור שיערך באמצעות חברת "תיאום" ומשרד רואי החשבון המצויין בהסכם לא יהיה ברור מלא. בירור כזה, כך טוען המבקש, יהיה חשבונאי גרידא, בעוד הוא מבקש לערוך חקירה על "עובדות התשתית לעריכת ההתחשבנות", ומבקש, לשם כך, לזמן את אנשי המשיבה עצמם לעדות.

חששו של המבקש, כך נראה, מוקדם בשלב זה. בנסיבות שנוצרו, מן הראוי כי המבקש ינהג תחילה בהתאם למנגנון החוזי המוסכם, ויפנה, תחילה, לגופים שהוסכמו על ידי הצדדים, את השאלות שהוא מבקש להציג, לצורך בירור המגיע לו. הוראה ברוח זו נקבעה כאמור עוד בפסק הדין משנת 1995, והמבקש לא השיג עליה.

לכשתסתיים החקירה, ואם לא יבוא המבקש על סיפוקו, הוא יהיה רשאי לחזור ולפנות לבית המשפט המחוזי, על מנת שזה ישקול מחדש את הצורך בחקירת נציגי המשיבה.

בנתון להערה זו נדחית הבקשה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.