רע"א 18/05 שיווק אביב (1991) קורקוס יוסף את אמיל בע"מ נ. יד יצחק סיטונא

1.בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטים י' גרוס, א' קובו ומ' רובינשטיין) מיום 24.11.04, לפיו נדחו ערעור והערעור שכנגד שהגישו הצדדים על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקוה (כב' השופט ג' שטרסמן).

2.בין המבקשת מס' 1 (להלן: המבקשת ) למשיבים 1 ו-2 (להלן: המשיבים ) היו קיימים קשרים מסחריים שבמסגרתם היתה המבקשת מספקת סחורה למשיבים ותמורתה היו משלמים המשיבים למבקשת סכום קבוע במועדים ידועים, על חשבון הסחורה שהיתה מתקבלת על ידה, על-פי הסדר. לטענת המשיבה מס' 1, עמדה לה ביום 29.4.97 יתרת זכות בסך של 115,981.78 ש"ח בשל תשלומים שהיא ביצעה לטובת המבקשת. משדרישתה להשבת הכספים לא נעתרה, הגישה המשיבה מס' 1 תביעה לבית משפט השלום נגד המבקשת.

כחמישה חודשים לאחר שהמשיבה מס' 1 הגישה את תביעתה, הגישו המבקשים תביעה שכנגד. בתביעתם טענו, כי למבקשת נגרמו נזקים על-ידי מי שהיה מנהלה של המבקשת ובעל מחצית המניות בה (המשיב מס' 3), תוך ניצול מעמדו וכתוצאה מפעולות המתואמות עם שאר המשיבים. בין היתר נטען, כי המבקשת סיפקה, בהדרכתו ובניהולו של המשיב מס' 3, סחורה למשיבה מס' 1 במחירים שהיו כמחצית מהעלות לסיטונאי וכי בדרך זו עשקה המשיבה מס' 2, בשיתוף פעולה עם המשיב מס' 3, את המבקשת. לדברי המבקשים, מעשים אלו נתגלו לאחר שהמשיב מס' 3 מכר למבקש מס' 2 את מניותיו במבקשת. בגין הנזקים שנגרמו למבקשת הגישו המבקשים תביעה שכנגד.

3.בית משפט השלום דחה הן את תביעתה של המשיבה מס' 1 להשבת הכספים והן את תביעתם שכנגד של המבקשים בגין הנזקים שנגרמו למבקשת על-ידי המשיבים. בפסק דינו ציין בית המשפט כי הצדדים הביאו בפניו עדויות ומסמכים רבים, כל צד להוכחת טענותיו ותביעתו. בסופו של יום ולאחר שקילת הראיות, קבע בית המשפט שאין בידיו לקבוע כי כפות המאזניים נוטות לטובת אחד הצדדים. מאחר שהצדדים לא הרימו, כל אחד, את נטל הראיה המוטל עליו, דחה בית המשפט הן את התביעה העיקרית והן את התביעה שכנגד.

5.על פסק הדין של בית משפט השלום הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע שאין מקום להתערב בקביעתו של בית משפט השלום, לפיה המבקשת לא הוכיחה את תביעתה. על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור, היא הבקשה שבפניי.

6.דין הבקשה להדחות. טענותיהם של המבקשים נוגעות כולן לקביעות העובדתיות של הערכאה הראשונה ובקשתם אינה מעלה סוגיות משפטיות בעלות חשיבות כללית. משכך, אין מקום ליתן רשות ערעור (ראו: ר"ע

103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128).

המבקשים טוענים כי בית משפט השלום לא בחן כדבעי את הראיות שהובאו בפניו. בית המשפט המחוזי אמנם הביע הסתייגות מהדרך בה נוסח פסק דינו של בית משפט השלום, ממנו עולה כי מסקנותיו התבססו על העדויות שנשמעו מבלי שניתנה התייחסות מפורשת לכל המסמכים והמוצגים שהוגשו. עם זאת, הדגיש בית המשפט המחוזי, כי על-פי הראיות כולן אין מקום להתערב בתוצאה אליה הגיע בית משפט השלום. נמצא, שטענותיהם של המבקשים נבחנו לגופו של עניין על-ידי שתי הערכאות ואין מקום לבחינה נוספת של סוגיה שהיא כאמור עובדתית ביסודה.

הבקשה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.